ממ"ן 12 – בין ציון לציונות
1 .      א. בנימין זאב הרצל ברשמיו "רשמי מסע בארץ ישראל", תיאר את המטרה העיקרית שלשמה הוא הגיע לארץ. הוא תיאר את הארץ לפרטי פרטים: האנשים, הנופים, ירושלים ואף כתב מה צריך לעשות על מנת לשפר את הדברים. ברשמיו ממש אפשר לקרוא את חזונו לבניין הבית היהודי בארץ ישראל וזה ניכר במשפט "כי הארץ הזאת, שחוננה מידי הטבע ביפי כזה, היא ארץ העתיד." המסע של הרצל לארץ ישראל היה כשנה לאחר הקונגרס הציוני הראשון וההקשר בו נאמרו הדברים היה בעקבות הצלחת הקונגרס וקיומם של קונגרסים נוספים. הייתה זו הזדמנות לחלחל לתודעה הלאומית ולעשות הכל כדי להתקרב לבניין הבית היהודי בא"י. ב.
רשמיו העיקריים היו על כמה שהארץ טובה ומסבירת פנים, הוא תיאר את האנשים בארץ שהם: "אנשים אמיצי-לב ונבוני-רוח,  שידיהם חזקות ועיניהם מפיקות התלהבות לארץ.   האיכרים היהודים הם חזקים ונבונים, זה היה הרשם, שעשו עלינו בכל מקום שפגשנו אותם". הוא תיאר את טבע הארץ: "מחזות הטבע בשלל צבעיהם, שנגלו לעינינו בדרך מסענו המהיר.  הארץ הזאת, שחוננה מידי הטבע ביפי כזה, היא ארץ –
2. חיבת ציון לא הצליחה להשיג את מטרתה המעשית- יישוב ארץ ישראל. בין חוקרי הציונות מקובלת הדעה כי תנועת חיבת ציון לא הצליחה מהבחינה גם מהבחינה הפוליטית והארגונית. אך עם זאת תנועת חיבת ציון הייתה התנועה היהודית הלאומית הראשונה ששמה לה למטרה להקים יישוב לאומי בארץ ישראל. התנועה הציונית אותה הקים הרצל בשנת 1898, נוסדה על התשתית הארגונית והאידיאולוגית של תנועת חיבת ציון.
תנועת חיבת ציון הפיצה את הרעיונות בדבר הצורך בפתרון לאומי בקרב יהודים במזרח אירופה, וכך זה חלחל את התודעה הלאומית. על אף העדרם של הישגים בתחום המעשי, הקימה תנועת חיבת ציון בסיס לתנועה הציונית. –