דיני תאגידים דרישת תום הלב בחוק החברות תאריך : 20.09.2015
תוכן עניינים

1 .                     מבוא
2 .                     חובת תום הלב
3 .                     שילוב עקרון תום הלב בחוק החברות
4 .                     חובת תום הלב החלה על בעלי מניות 5.                     חובת תום הלב החלה על נושאי משרה
6 .                     הבחנה בין חובת תום הלב החלה בחוק החברות לעומת חובת תום הלב בחוק החוזים חקיקה ופסיקה 7.                     סיכום
8 .                     ביבליוגרפיה
1 .       מבוא
סעיף 192(א) לחוק החברות קובע כך: " בעל מניה ינהג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ויימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, בין השאר, בהצבעתו באסיפה הכללית ובאסיפות סוג, בענינים האלה". למעשה הסעיף מטיל חובה על בעלי המניות לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בהפעלת זכויותיהם ובמילוי חובותיהם, ולהימנע מניצול לרעה של כוחם בחברה – זאת הן כלפי החברה והן כלפי יתר בעלי המניות. הביטוי "תום לב" נתון גם כיום לפרשנות בתי המשפט ולא אחת נשמעות לגביו גרסאות שונות של פירושים לרבות הקבלתו לביטויים כמו יושר לב והגינות. מערכת המשפט דנה באופן תדיר בדבר החובה החדשה שהוטלה על המתקשרים בחוזים כבר בשלב המשא ומתן, בדבר היקפה ומתי ואיך היא מופרת. בהיעדר הלכה אחת חד משמעית קיים קושי לקבוע מתי הופרה חובת תום הלב בפועל. מושג זה הוא מעין מושג שסתום בכמע כל סוגיה משפטית וזה בא לידי ביטוי בפסיקות רבות ובחקיקה שונה ומגוונת.
העיקרון לפיו אסור לבעל מניות בחברה לנצל את כוחו לרעה, על חשבון עסקי החברה או על גבם של יתר בעלי המניות ו/או שותפיו העסקיים, הוא עקרון בסיסי בדיני התאגידים. חוק החברות מגדיר את החובות החלות על בעלי המניות בחברה, כלפי החברה ובין בעלי המניות לבין עצמם ובין אלו נמנות שלוש חובות עקרוניות ומרכזיות:
 – סעיף 192א – חובת תום הלב  – סעיף
1 92ב  – איסור הקיפוח  – סעיף
1 93  – חובת ההגינות חוק החברות מוסיף וקבע כי הפרה של אחת החובות הנ"ל בידי בעל מניות דינה כהפרת חוזה ובעל המניות הנפגע או החברה, בהתאמה, רשאים לתבוע את בעל המניות המפר, על פי דיני החוזים. על אף שמדובר בחובות נפרדות ושונות פעמים רבות הן מופרות האחת עם רעותה ללא הבדלה.
פרופ' זוהר גושן דן בנושא בעיית הנציג שהיא הבעיה המרכזית של ניגוד ענינים בעבודתו של בעל מניות וכתב שם בין היתר כך: "בכל פעם שראובן עושה ברכושה של לאה מתעוררת בעיית נציג, הנובעת מן החשש שראובן לא ינהג ברכושה של לאה כפי שהיה נוהג ברכושו שלו". "למשל, כאשר לאה מוסרת את מכוניתה לתיקון במוסכו של ראובן, מתעורר החשש שראובן יחליף כעת חלק ישן בחדש למרות שעדיין אין צורך בכך, או שיחליף חלק מקולקל בחלק ״משופץ״ וידווח על התקנת חלק ״חדש״. חשש דומה יתעורר כאשר לאה תעסיק את ראובן כזבן בחנות עוגיות שבבעלותה.
ראובן עלול להפעיל את החנות שלא בשעות הפתיחה הראויות, לנהוג בחוסר נימוס בלקוחות המפריעים לו בקריאת העיתון היומי, לצרוך באופן אישי כמות בלתי סבירה של עוגיות, וכיוצא באלו פעולות הממזערות את מידת המאמץ שעליו להשקיע בעבודתו ומשיאות את מידת תועלתו ממנה. המאפיין הראשון של בעיית־הנציג הוא קיומם של ניגודי האינטרסים. בשל ניגוד האינטרסים מתעורר החשש שהנציג(ראובן) יעדיף את האינטרס האישי שלו . המאפיין השני של בעיית־הנציג הוא על פני האינטרס של בעל הרכוש (לאה) 1 3 קיומו של פער מידע בין בעל הרכוש לבין הנציג.
ניגודי האינטרסים, כשלעצמם, אינם יוצרים בעיית־נציג אם לבעל הרכוש יש מידע זהה למידע שיש לנציג. אם לאה יודעת בדיוק מהי התקלה שיש במכוניתה ומה יש לעשות כדי לתקנה, ראובן המכונאי לא יוכל לגבות ממנה עבור התיקון יותר משנחוץ לתיקון הגון של התקלה.
בדומה, אם ללאה מידע מלא על מעשיו והתנהגותו של ראובן הזבן בחנותה, ראובן לא יוכל לנצל לרעה את שיקול הדעת שיש לו בהפעלת החנות. פתרונה של בעיית־הנציג מחייב להתמודד עם בעיית ניגוד האינטרסים עצמה או עם בעיית פער המידע והתופעות הנובעות ממנה…". " התיאוריה של בעיית הנציג מלמדת שאין בנמצא תמריץ או פיקוח שיסירו כליל את בעיית־הנציג. ניתן לומר כי לעולם לא תהיה זהות אינטרסים מלאה בין בעל הרכוש לבין הנציג."