אֲנִי – יְהוּדִי! כִּמְעַט פְּרוֹזָה  אֲדוֹנִים שׂוֹנְאַי וַחֲבֵרִים רֵעַי,  (שֶׁהָיוּ וְהוֹוִים וְיִהְיוּ קוֹרְאַי( הַיּוֹם אֲלֵיכֶם אֶתְוַדַּע בְּסוֹדִי:  אֲנִי – יְהוּדִי!  כֵּן, כָּךְ – אוֹת אֶל צְלִיל – אֲנִי יְהוּדִי,  וּבָזֶה מַהוּתִי וּכְבוֹדִי וְיִחוּדִי.  מַהוּתִי – בְּאַבְנֵי אוֹתִיּוֹת עֲלֵי לוּחַ,  הַמְפַקְפֵּק, מִדִּבְּרוֹת-הָעֲשֶׂרֶת הַכֵּר.  שֶׁגָּוְעוּ בַּמִּדְבָּר – בִּשְׁבִילִי חוֹלְלוּהָ,  וּלְעָצְמַת מוּסָרָם לֹא אֲנִי אֶתְנַכֵּר.  חֲבֵרִים רֵעַי, מִמַּהוּת מַהוּתִי  לוּ תֵּדְעוּ מַה פֵּרוּשׁ לִהְיוֹת יְהוּדִי!…  וּכְבוֹדִי – לֹא יִשְׁווּ לוֹ כְּבוֹדֵי גְּדוֹלֵי-דַּעַת.  מֵעוֹלָם שָׂב-הַלֵּב לַתְּשִׁישׁוּת הוּא מֵנִיס,  כִּי בְּדַם חִיּוּתוֹ הַנִּלְהֶבֶת נִטַּעַת  הַמִּלָּה הַגְּדוֹלָה, הַפְּשׁוּטָה – קוֹמוּנִיסְט.  אֲדוֹנִים שׂוֹנְאַי, מִפְּסִיעַי עַל שְׁבִילִי  תִּלְמְדוּ מַה פֵּרוּשׁ הַכָּבוֹד בִּשְׁבִילִי!  וְיִחוּדִי? – יִחוּדִי בַּעֲטֲרֶת הוֹדִי,  כִּי אֲנִי, בְּנֵי-עַמִּי, קוֹמוּנִיסְט יְהוּדִי.  וּכְכָל שֶׁלִּבִּי יְהוּדִי יוֹתֵר –  אֶל חוֹפֵי קוֹמוּנִיזְם אֲנִי חוֹתֵר.  וּכְכָל שֶׁיּוֹתֵר קוֹמוּנִיסְט אֲנִי –  מִתְעַלֶּה הַיְּהוּדִי בִּי, פָּרוֹץ מֵאוֹנִי.  וּכְכָל שֶׁאֶגְדַּל – קוֹמוּנִיסְט יְהוּדִי –  לֹא אֶשְׁכַּח: אֵין 'אֲנִי וְאַפְסִי' הַיְחִידִי,  וְאֹהַב לְעַמִּים, רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים,  וְאֶקֹּד לְאַחְוָה וְאַשְׁתִּיק לָרוֹבִים,  כִּי בָּזֶה מַהוּתִי וּכְבוֹדִי וְיִחוּדִי –  לִהְיוֹת        קוֹמוּנִיסְט                 יְהוּדִי.
יסודות האמונה היהודית האם יכול להיות 'קרדו' לחילוניות יהודית.
נקודת המוצא לשאלה שהונחה לפתחנו  היא כי תפילת הקרדו (Credo) היא תפילת 'אני מאמין', והיא משמשת כהצהרה של נוצרי מאמין לאמונתו הנוצרית. כידוע, ישנן אמירות רבות אשר יכולות להוות קרדו יהודי, תפילות יומיות, ברכת המלאך הגואל או עקרי האמונה ע"פ הרמב"ם וע"פ אחרים. אולם אם השנים השתנתה, התעצבה והתהוותה היהדות והתרחבה והתפרשה לשדות רבים ושונים של צביון אמונתי. מכאן עולה ההתחבטות האם יכול להתקיים 'קרדו' לחילוניות יהודית. בבואי לעסוק בשאלת האפשרות של תפילת 'קרדו' של חילוניות יהודית, אישית או קיבוצית, מצאתי עצמי מול שוקת סדוקה, חבוטה ובעיקר זנוחה ומאובקת. אין ביכולתי לייחד את הדיון אודות אמונה יהודית חילונית, וקיום ריטואל כזה או אחר בתוכה, בלי להתייחס לידיעה כי בקהילה בה אני חיה, מתקיים קו שקוף אך נוכח עד מאד בין דתיות אדוקה, ליהדות ללא קיום מצוות ושמירה הלכתית. באופן שונה בהחלט, טוען הסופר עמוס עוז:  …"אינני רואה בפלורליזם 'רע הכרחי', שלב-מעבר זמני 'עד אשר תיפקחנה  כל העיניים' וכולנו נתלכד סביב האמת, בהא הידיעה. אני מאמין בפלורליזם הרוחני כמצב רצוי. שפעה של זרמים, גישות, מסורות ודעות ואורחות חיים"…(עוז עמוס, פה ושם בארץ ישראל, בסתיו 1982, הוצאת עם עובד, אופקים 1983). עמוס כאמור, מתייחס למגוון היהודי, ומצייר קו אנטי לינארי אודות אמונתו של אדם יהודי, יתרה מכך, אודות התרבות היהודית, השימוש הטקסטואלי, הריטואלי וכמובן ביחס לקבוצות שונות בתוך העולם היהודי.עוז מסביר …" היהדות היא ציוויליזציה, אחת הציוויליזציות המעטות שהטביעו חותם על האנושות כולה. הדת היא חלק מרכזי…הדת אולי היא מקורה, אבל אין להעמיד אותה אך ורק על –