להבין סרטים ג'אנטי – פרק
1 ריאליזם ופורמליזם מונחים יחסים ולא מוחלטים ריאליזם- סגנון מסוים ריאליה-מציאות פיזית שהיא המקור של כל חומרי הגלם לסרטים, הן הריאליסטיים והן הפורמליסטים.
הריאליסטים מנסים לשמר את האשליה שלפיה העולם בסרטיהם לא עבר מניפולציה, וכי הוא בבואה אובייקטיבית של העולם הממשי.
לפורמליסטים אין יומרה כזו. הם מסגננים ומעוותים את חומרי הגלם שלהם במתכוון.
ריאליסטיים מעונינים יותר בתוכן מאשר בצורה. משתמשים המצלמה בצורה שמרנית, בפרשנות מעטה ככל האפשר. במאים ריאליסטים מנסים להציג דימויים באופן מחוספס ללא יופי צורני.הם מחשיבים את הפשטות, הספונטניות והישירות. הקולנוע הריאליסטי מתמחה ב"אמנות המסתירה אמנות".
בסרטים פורמליסטים קיים סגנון יתר.
הבמאים מבטאים באופן סובייקטיבי ולא מוצנעת המציאות   כפי שהם תופסים אותה ולא האחרים.     המצלמה היא השיטה שבה מדגישים את מה שעקרוני ולא את האובייקטיבי.יש בסרטים הפורמליסטים דרגה גבוהה של מניפולציה, עיצוב מחודש של המציאות.
הבמאים הריאליסטיים יטענו שעניינם העיקרי הוא התוכן ולא הצורה או הטכניקה- הנושר הוא הדבר החשוב ביותר בסרט.
בצורה הקיצונית שלו נוטה הסרט הריאליסטי לעבר הדוקומנטרי, שהדגש בו הוא על צילום מאורעות ואנשים ממשיים.
הקולנוע הפורמליסטי נוטה להדגיש את הטכניקה ואת דרך הביטוי.                                                        ה"שוטים" ה"שוטים" הקולנועיים השונים מוגדרים על פי כמות חומר הנושא הנכללת בפריים.
בדרך כלל השוטים נקבעים על פי החלק מדמות האדם המופיע בפריים. השוט אינו נקבע, בהכרח, על פי המרחק בין המצלמה לאובייקט המצולם, שכן יש עדשות המסוגלות לעוות את המרחקים.
שש קטגוריות יסודיות של שוטים:
צילום מרחוק מאוד- אקסטרים לונג שוט –          מראה חלק גדול מזירת ההתרחשות.
–          מוסר תיאור שלם של החלל שחלקים ממנו מופיעים בשוטים סמוכים- "שוטים מכוננים".
–          אם הם כוללים בני אדם- הם נראים קטנים מאוד.
–          שימוש בסרטים אפיים, שבהם נודעת חשיבות רבה לזירת ההתרחשות: מערבונים, סרטי מלחמה, סרטים היסטוריים.
צילום מרחוק- לונג שוט –          פחות מדוייק מבחינת המרחקים.
–          הטווח שלו שווה בערך למרחק שבין הצופים לבמת תיאטרון, הטווח הקצר- צילום גוף שלם- מקצה לקצה של הפריים.
–          מתאים לצילום פנטומימה- סרטי צ'רלי צ'פלין.
צילום מלא -פול שוט –          כולל את גוף האדם במלואו.מקצה לקצה של הפריים.
צילום ממרחק בינוני- מדיום שוט –          כולל דמויות מן הברכיים או מן המתניים ומעלה.
–          שוט פונקציונלי- משמש לסצינות אקספוזיציה- להעברת תנועה ודיאלוגים.
–          כמה גרסאות של המדיום שוט: – צילום של שניים –          צילום של שלוש –          אם יש יותר משלוש- צילום מלא.
צילום מקרוב- קלאוז אפ= תקריב –          מראה רק מעט ממקום ההתרחשות או בכלל לא.
–          מתרכז באובייקט קטן יחסית –          מגדיל את האובייקט – נוטה להאדיר את חשיבותם של הדברים ולתת להם משמעות סמלית.
צילום מקרוב מאוד- אקסטרים קלוז- אפ.
–          וריאציה על הקלוז אפ –          במקום להראות את כל הפרצוף מראה רק עיניים או פה.
שוט במיקוד עמוק- דיפ פוקוס שוט –          צילום מרחוק המורכב מכמה מרחקי מוקד ומצולם לעומק –          נקרא גם- צילום רחב זווית- וייד אנגל שוט- הוא מצולם בעדשה רחבת זווית.
–          תופס בבת אחת אובייקטים הנמצאים בטווח ארוך, בינוני וקצר ואת כולם באותה חדות.       הזווית הזווית נקבעת על פי מקום המצלמה, ולא על פי המצולם.
ריאליסטיים:
–          נמנעים מזוויות קיצוניות –          צילום מגובה העין- נותן תחושה של נורמה- כך גם הצופה רואה.
–          צילום מגובה העין- סצינות אקספוזיציה שגרתיות.
–          מציגים את האובייקט המצולם בצורה הברורה ביותר –          זוויות קיצוניות כרוכות בעיוותים.
–          באמצעות עיוות הריאליזם של פני האובייקט- מושגת אמת גבוהה יותר- אמת סמלית.
–          הריאליסט רוצה שהקהל ישכח כי קימת בכלל מצלמה ריאליסטיים ופורמליסטים- הצופה נוטה להזדהות עם עין המצלמה הפורמליסט: – מפנה כלן הזמן את תשומת לב הקהל לתנועות המצלמה.
חמש זוויות יסודיות בקולנוע:
צילום ממעוף הציפור:
–          הצילום בזווית מעל ראשינו- לעיתים נדירות מזדמן לנו לראות כך את הדברים.
–          נושא הצילום עלול להיראות לא מוכר ומופשט –          מאפשר למסור מסר – אלים כל יכולים –          האנשים קטנים וחסרי חשיבות.
–          במאים שרעיון הגורל מעסיק אותם.
זווית גבוהה:
–          מקנה לצופה תחושה של מבט כללי- אבל לא תחושת גורל –          מנמיכה את האובייקטים המצולמים, ומקיפה את האדמה או הרצפה כרקע
–          התנועה מואטת- איננה מתאימה ליצירה של תחושת מהירות אלא תחושה של שממון ועייפות.
–          חשיבות הרקע והסביבה גדלה- מקום ההתרחשות בולע את האנשים.
–          מפחיתה מחשיבות המצולם –          תחושה שהדמות בזה לעצמה.
צילום מגובה העין- מאפשר לצופים להחליט בעצמם איזה בני אדם מוצגים לפניהם.
זווית נמוכה:
–          הפוכה מזו של הצילום מלמעלה –          מגביהה את האובייקט המצולם –          יעילות בהקניית תחושה של אנכיות –          שימוש מעשי- הגבהה של שחקנים נמוכים –          מאיץ תנועה –          בסצינות אלימות- מצליחות להעביר תחושה של בלבול ומבוכה –          הסביבה מורגשת פחות- לפעמים רק התקרה או השמיים –          מגביר את חשיבותו של הנושא המצולם –          דמות המצולמת מלמטה מעוררת פחד, אימה וכבוד –          שימוש בסרטי תעמולה ומעשי גבורה.
זווית עקומה:
–          כרוכה בהטיה של המצלמה- בתמונה- האופק נוטה על צדו –          משתמשים בה לשוטים של "נקודת מבט"- חוסר שיווי המשקל של שיכור –          תחושה של מתח, מעבר, תנועה עומדת להתחיל.
–          זווית שמבלבלת את הצופה- לא משתמשים בה הרבה.
–          יעילה בסצינות אלימות- מעבירה את התחושה של חרדה ויזואלית.
יכולות להיות זוויות ביניים זווית קיצונית יותר- מושכת יותר תשומת לב.
בהיר וכהה באמצעות השימוש במוקדי אור הבמאי יכול להנחות את עין הצופה לכל אזור בתמונה המצולמת כמה סגנונות תאורה:
–          עצמה גבוהה- תאורה בהירה ושווה ורק מעט צללים בולטים- קומדיות ומיוזיקלס.
–          תאורה ניגודית- אלומות אור חזק ופסים דרמטיים של חושך- טרגדיות, מלודרמות.
–          תאורה עמומה- צללים מפוזרים ו"ברכות אור" ליצירת "אוירה"- סרטי מתח ובלשים.
אין סוג תאורה שהוא מוחלט ויש תמונות המצולמות בצירוף של כמה סגנונות תאורה.
על פי רוב יוצרים משתמשים בכהה כדי לרמוז על פחד, רוע, מסתורין, ואילו מן הבהיר משתמע בטחון, מוסריות, אמת ושמחה.
יש במאים שבמתכוון משתמשים בבהיר ובכהה בצורה הפוכה לציפיותינו (היצ'קוק).
התאורה יכולה לשמש גם כדי לסלף את מה שמצולם ולערער עליו. קומדיה באור נמוך- הופכת להיות יותר רצינית או אירונית ופרדוכסלית.
בתאורה אפשר להשתמש בדרך ריאליסטית או אקספרסיוניסטית:
 – במאים ריאליסטים מעדיפים את האור הטבעי המקנה לתמונה מראה דוקומנטרי.
   ריאליסטים אינם משתמשים בתאורה בולטת אלא אם ההקשר מכתיב את מקורה.
– הבמאים הפורמליסטים מנצלים את הניגודיות של הכהה והבהיר למטרות פסיכולוגיות ודרמטיות.
אור נופל על הפנים מלמעלה- "אפקט ההילה"- תאורה "רוחנית" מלאכית.- תמונות של אהבה.
אור אחורי- הצללה למחצה- אפקט רך ושמימי.
ניגודים חריפים של בהיר וכהה- שטח מעוות וקרוע.
צבע צבע הוא בדרך כלל יסוד לא מודע בסרט.
שימוש בצבע למטרות סמליות שימוש בצבע לרעשנות והגזמה צילום בשחור- לבן לביטוי סמלי הצבע פועל בסרטים בדרכים מגוונות.
עדשות, מסננים, סרטי צילום, עזרים אופטיים ורוחב סרט עדשת המצלמה  היא מנגנון גס בהשוואה לעין האדם.
בניגוד לעין עדשת המצלמה אינה מסוגלת להתאים את עצמה לקשר שבין גודל למרחק, אלא רושמת את הדברים כפי שהם. עצם הנמצא קרוב למצלמה נראה גדול יותר מעצם מרוחק ממנה.
במאים ריאליסטיים נוטים להשתמש בעדשות רגילות, סטנדרטיות, כדי להפחית את העיוות ככל האפשר. עדשות אלה מצלמות את הנושאים פחות או יותר כפי שהם נתפסים ע"י העין.
במאים פורמליסטים מעדיפים עדשות ופילטרים המעצימים תכונות מסוימות ומבליעים אחרות.
שלוש קבוצות עיקריות של סוגי עדשות:
–          עדשות סטנדרטיות (לא מעוותות) –          עדשות טלסקופיות (טלפוטו)- משמשות לצילום תקריב של עצמים ממרחק גדול- מאפשר לצלם להישאר חבוי או לשמור על שלומו. העדשה הזו עובדת כנו טלסקופ, ובגלל אורך המוקד שלה היא נקראת גם עדשה ארוכה. יש לה גם תוצאות לוואי שהבמאים מנצלים למטרות סמליות. לרוב העדשות הארוכות יש מוקד חד רק במרחק –