תרבות תקשורת ופנאי בישראל כץ וינוביצקי – מבוא של המקראה הצד הראשון שכץ וינוביצקי  לוקחים אותנו זה חשיבות חקר הפנאי – הם מנסים להסביר מדוע נושא של פנאי כל כך חשוב בחברה המודרנית. הם מתייחסים לפנאי כהיבט חשוב. טיעונם הוא שלפנאי יש השפעה דרמטית על האדם, מוסדות החברה, וכו'. הם נותנים מספר דוגמאות לכך:
         א.         פנאי ומוסד פוליטי  – לדעתם הקשר הוא שפנאי הוא אלמנט הכרחי לקיומו של שיח פוליטי. ללא פנאי לא נוכל להיות חברה פוליטית. חייבים פנאי כדי לראות תעמולה פוליטית למשל. חייבים פנאי כדי להאזין לדעת מה קורה כדי לבצע את האקט הפוליטי, להאזין לשמוע פרטים על המועמדים. לכן מדינה מכריזה על יום שבתון ביום הבחירות בכדי לבחור (פנאי שנכפה על הפרט).
         ב.         פנאי ותעשיית התרבות והתקשורת – קיומו של הפנאי מאפשר לתעשיית התרבות והתקשורת להתקיים ואפילו לפרוח.
תנאי זה דבר הכרחי לצריכת תקשורת ותרבות.
          ג.          פנאי ומוסדות – הכוונה בעיקר למוסדות חברתיים כמו משפחה, חברים וכו'. ופה הטיעון הוא שהפנאי מעצב במידה רבה את מערכת היחסים של האדם עם אותם מוסדות.
אלו הם הסיבות המרכזית שכץ וינוביצקי נותנים כדי להסביר מדוע הפנאי חשוב לנו.
הגדרה:
כץ וינוביצקי קודם מגדירים מהו פנאי ואחר כך הם מפרקים ומסבירים מדוע הגדרה זו בעייתית:
" פנאי – אותו זמן שלא מוקדש למילוי חובות ושהפעילויות בו נעשות מתוך בחירה והם מאפשרות לאדם לבטא את צרכיו ונטיותיו" כלומר, פנאי הוא זמן שלא מוקדש לעבודה או למחויבות אישית אחרת.
בנוסף, פנאי מתאפיין בסדרת פעולות ותכנים שנצרכים מתוך חופש בחירה ולבסוף פנאי מוגדר כרמה פסיכולוגית של הנאה.
לדעת כץ וינוביצקי הפנאי זה היבט מרכזי בחיי האדם ויש לקחת בחשבון שיש הבדל בין אדם לאדם בכמות הפנאי, במשעות של הפנאי ובאופן בילוי הפנאי.
ישנם שלושה מרכיבים שמסבירים מדוע הגדרה זו  בעייתית:
1.       פנאי זה לא עבודה או מחויבות אישית –  הבעייתיות שטמונה בשאלה האם ניתן להגדיר פעילות מסוימת באופן אובייקטיבי כפעילות פנאי במסגרת עבודה. לדוג': לימוד תורה – בשביל אדם דתי לימוד תורה זה סוג של מחויבות אבל עבור אדם חילוני לימוד תורה זה בעדיפות אחרונה בחייו. לא יכולים להחליט באופן אובייקטיבי אם פעילות מסוימת נעשית מתוך מחויבות או מתוך בחירה. לדוג': ביקור אצל ההורים.
2.       הגדרנו פנאי כסדרה של פעילויות שהאדם בוחר בה מתוך חופש בחירה – כץ וינוביצקי טוענים שזה בעייתי מכיוון שהרבה פעמים הפנאי נקבע לנו מלמעלה למשל יום שבת זה היום החופשי שלנו, אבל זה לא נקבע ע"י הבוס שלנו בעבודה זה דבר קבוע. גם הדוגמא של יום הבחירות , זה יום חופש שנכפה עלינו מלמעלה. נקודת נוספת שיש להוסיף: גם המעמד החברתי של האדם קובע איך יראה הפנאי שלו. לאליטות יש תכני פנאי מסוימים ולעומת זאת לעמחה יש פעילויות פנאי אחרות.
3.       פנאי כמצב פסיכולוגי של הנאה – גם כאן טוענים כץ וינוביצקי ההגדרה היא סובייקטיבית כי בעצם יש אנשים שנהנים יותר מעבודה ולא מהפנאי. הנאה זה משהו סובייקטיבי. הגדרה של פנאי לאורך ההיסטוריה היא מאוד שונה מההגדרות שלנו את החברה ואת הפנאי. פה הם סוגרים את הדיון וטוענים שכדי לחקור ולהבין פנאי בצורה מעמיקה יש צורך להבין וללמוד על יחסי הגומלין בין הפנאי לבין ארבעה מושגים נוספים:
–
היבט חינוכיחלהלכעי