מבוא למחשבה מדינית ממן 12
שאלה 1
אריסטו ואקוינאס ידועים בעיקר בתרומתם לפילוסופיה המדינית ולתחום המחשבה המדינית , כתביהם  הוותיקים תרמו ועיצבו רבות את הפוליטיקה בצורתה הנוכחית כפי שאנחנו מכירים אותה היום. בין אקוינאס לאריסטו ישנם קווי דמיון דומים, וזאת בעיקר מכיוון שמטרתו העיקרית של אקווינאס, שהיה איש דת קתולי, היא לבסס את הגותו של אריסטו בשילוב עם שימוש בכתבי הקודש ובכך בעצם להוכיח כי הדת אכן מתיישרת עם ההיגיון . אם זאת ישנם גם קווי שוני ובתשובתי אנסה להציג את המאפיינים הללו תוך ניתוח מעמיק של המתודולוגיה בה  ההוגים השתמשו . בכדי להציג את ההבדלים ואת קווי הדמיון אבחר בנושא אחד בכל פסקה ובו אשווה בין המתודולוגיות של ההוגים.
הסוגיה הראשונה שאבחר לדון בה היא ראיית המדינה. בכל הנוגע לשאלת הטבעיות של המדינה ושל האדם כיצור מדיני לא נמצא הסכמה בין אקווינאס לבין אריסטו . אריסטו האמין כי המדינה היא טבעית, וכנגזרת מכך גם האדם הוא יצור מדיני . בכתביו, אריסטו אף טוען כי אדם ללא מדינה הוא אינו אדם, או במילותיו שלו "ומי –
הסוגיה השנייה בה בחרתי לדון היא תפיסת החוק.
אריסטו רואה בחוקים ככלי מדיני אשר עוזר לאזרחים לשמור על מוסריותם ולחיות חיים טובים. החוקים הם כלי מדיני אשר ייכתב על ידי  האנשים התבוניים ביותר, ובכך יעזרו למימוש מטרת המדינה . בשלטונו של אריסטו אין אף אחד מעל החוק מלבד האנשים אשר כתבו אותם ( הפילוסופים). עליונות החוק היא הכרחית בכדי לממש את טבע המדינה . אקווינאס לעומתו , תופס את החוק בצורה שונה . על פי אקווינאס החוק הנוצר על ידי האדם הוא רק נגזרת מן החוק הנצחי . אקוינאס מסביר כי החוק הנצחי הוא בעצם החוק אשר שולט בכוחות היקום, הוא –
ישנה נקודת דמיון מובהקת בין אריסטו לאקוינאס בכל הנוגע לשלמות מוסרית . גם אקוינאס וגם אריסטו שתיהם מאמינים כי על האדם לשאוף לשלמות מוסרית. שניהם מסכימים כי התבונה היא כלי העזר בכדי להגיע לשלמות מוסרית . אקוינאס מסביר כי לאדם יש נטייה טבעית לחיים בחברה וביסודו הוא טוב ותבוני, ולכן חלה עליו החובה להגיע לשלמות מוסרית . בנוסף הוא מציין כי בעקבות החוק הטבעי הקוד המוסרי טמון אצל בני האדם עוד מיום בו הם נולד . עוד נקודה בה ניתן למצוא קווי דמיון אך גם קווי שוני היא תפיסת התכלית של אריסטו ואקוינאס . אריסטו האמין כי לכל דבר קיים ישנה תכלית, כי אין שום דבר בעולם שעצם היותו היא לחינם. לכל דבר יש סיבה על פי אריסטו . למעשה, אריסטו מציין ארבעה סיבות לכל תופעה: הסיבה החומרנית, הצורנית, הפועלת והתכליתית . אריסטו מסביר כי יש קשר ישיר בין הסיבות. לדוגמא : לדוב הקוטב יש פרווה עבה בכדי לשמור עליו מן הקור ,גודלו גדול בשביל שיוכל להכיל מספיק שומן שיחמם אותו  ותכליתו ככל הנראה היא הישרדות.  על פי אריסטו התכלית של בני האדם היא לשרוד, להמשיך להתקיים . מנגד, אקוינאס טוען כי התכלית היא לא –
שאלה 2
 אטיין לה בואסי נחשב לאחד מגדולי ההוגים בתקופת הרנסנאס הצרפתי, ואת ספרו הנודע …