ממ"ן
1 2 – שונות בחינוך מגישה:
1 . א.
בהרצאתו של ד"ר ניר מיכאלי מוצגות שתי פרדיגמות סוציולוגיות מובילות:
פרדיגמה פונקציונאלית – מסתכלת על החברה כמערכת הרמונית שמורכבת מקבוצות שונות של אנשים שלכל אחד מהם יש תפקיד שונה, לכל אחד מהם יש את התרומה להוויה החברתית וכולן ביחד מתמזגות בצורה הרמונית לישות אחת.
ד"ר ניר מיכאלי השווה לגוף האדם המורכב מאיברים רבים ושונים כאשר לכל אחד מהם תפקיד שונה וביחד הם מרכיבים את גוף האדם.
הפרדיגמה על אף ההרמוניה לא מתעלמת מהליקויים הקיימים בחברה ותיקונם של ליקויים אלו יעשו באופן הדרגתי ושיטתי.
הפרדיגמה הפונקציונאלית מסתכלת על החברה בנקודת מבט אופטימית.
פרדיגמת הקונפליקט – שונה ביסודה מפרדיגמה הפונקציונאלית, הטענה היא של רק שאין הרמוניה בחברה, אלא שיש מאבק תמידי בין קבוצות בתוך החברה.
לכל אחת מהקבוצות יש אינטרסים שונים לקדם.
פרדיגמה זאת מחלקת את החברה למעמדות, למעמד שליט שכל תקופה משקפת קבוצה אחרת ממעמד שונה (לדוגמא בעלי ההון/אצילות/מורים) ומעמד נוסף נמוך יותר כמו אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך או מעמד הפועלים.
בידי מעמד השליט, מנוקזים המשאבים העיקריים של החברה.
המאבקים בין המעמדות משקף את רצונם של המעמד השליט לשמר את הפערים החברתיים, לשמר את כוחם ושליטתם על המשאבים העיקריים בחברה ולהעביר אותם לבני הדור הבא.
המעמד החלש יותר מנסה לחזק את כוחו, לשפר את מעמדו ולדאוג לבני הדור הבא, אינטרסים אלו מובילים למאבקים מתמידים בתוך החברה.
פרדיגמת הקונפליקט מיסודה אינה אופטימית.
ב. תפקידה של מערכת החינוך עפ"י הפרדיגמה הפונקציונאלית – הפרדיגמה הפונקציונאלית מבחינה בליקויים בתוך החברה, ופועלת לתיקונם בצורה הדרגתית ושיטתית , הראייה היא אופטימית ומכאן האידאולוגיה החיובית.
עפ"י תפיסת הפרדיגמה הפונקציונאלית ותפיסת האידאולוגיה החיובית, תפקידו של החינוך הוא בין השאר תיקון עולם, כלומר להקנות לצעירים ערכים ותפיסה ערכית חברתית חיובית לפעול –
תפקידה של מערכת החינוך עפ"י פרדיגמת הקונפליקט – מערכת החינוך, בתפקידה המרכזי, תפעל עפ"י פרדיגמה זאת כסוכנת של שימור המצב הקיים ולא כשינוי או שיפורו.
עפ"י גישה זאת, התלמידים אמורים לאמץ את המציאות הקיימת ולהשתלב באופן יעיל ומבלי –
ב.
חמשת הנושאים המרכזיים בתולדות מערכת החינוך בישראל,  בהם באים לידי ביטוי המתח בין הרצון ללכידות לבין הרצון לייחודיות:
1)       השפה העברית – הפכה לשפה הרשמית והעיקרית במערכת החינוך, הייתה לכך השפעה מכרעת ומלכדת תחת ההוויה היומיומית המשותפת לכלל התושבים במדינה. יחד עם זאת שפת ההוראה במגזר הערבי הינה ערבית, תוך לימוד השפה העברית ברמה גבוהה יחסית, מוסדות חינוך חרדיים מעטים לימדו באידיש. קבוצות העולים השונות היו צריכים להתמודד עם לימודי השפה העברית, ולשלוט בה. אי שליטה בשפה העברית היוותה מכשול בפני המהגרים להשתלבות בחברה הישראלית.
2)       ארגון מערכת החינוך – מדיניות החינוך בישראל משפיעה על ארגון המערכת, סוגיית הזרמים ותת המערכות: –
ג. שלושת המישורים בהם מתנהל ויכוח לגבי תוכנית הלימודים המבטא את המתח בין הרצון בלכידות לבין הרצון לייחודיות, הם:
1)       מישור ערכי – אתוס "האחדות הלאומית" הטביע את השלכותיו על הרכב תוכנית הלימודים. מחוקקי מדיניות החינוך הרכיבו תוכנית לימודים אחידה שתתרום לתרבות הישראלית ולמיזוגם של המוני העולים. מבחינה ערכית תוכנית לימודים אחידה במדעי הטבע , האומניות וכו' ומצד שני בחלק מהתוכנית מרכיבים ייחודים בעיקר בחינוך הממלכתי- דתי הנותן ביטוי לשוני בין הקבוצות.
2)       מישור חברתי – המבנה האחיד של הבחינות הקשה על תלמידים מהשכבות החברתיות החלשות. ניצול הפריבילגיות לגיוון בתוכנית הלימודים רווח בעיקר בשכבות המבוססות ולמעשה תורם ליצירת  פער חברתי – כלכלי. נעשו ניסיונות לשילוב תוכנית לימודים משותפת עם מרכיבים ייחודים של כל מגזר מתוך הנחה שהדבר יגרום ללכידות.
3)       מישור הדידקטי – מצד אחד תוכניות לימוד אחידות, ומצד שני ריבוי של מבחני בגרות עם רמות שונות. הצורך בתעודת בגרות שהינו גורם ממיין ובעל השפעה רבה בהמשך הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה. המבנה האחיד מקשה בעיקר על בני המעמד של השכבות החלשות. מרכזיותה של בחינת הבגרות היוותה מוקד עיקרי לדיונים, שמרכיבים למעשה את המרכיב הפדגוגי, החברתי והלאומי תרבותי. השאלה אם לקיימן או לבטלן, הרצון לשמרן היווה שמירה על סטנדרט להשכלה הגבוהה שישליך על התרבות הלאומית המשותפת.

3 . א. במאמרו של צבי לם, ישנה ביקורת על תפקידו של בית הספר במימוש המטרה של השגת שיווין הזדמנויות ושוויון חברתי. חוק חינוך חובה מביא את תלמידי כל השכבות ל-8 שנות לימוד בבית הספר. חלק מהתלמידים בעיקר מהשכבות המבוססות השלמת חוק הלימודים תקדם אותם ללימודים גבוהים ותפקידים מובילים בהמשך ויהיו גם תלמידים בעיקר מהמעמד הנמוך שלא יפיקו תועלת משהותם בבית הספר.
כישלון תלמידים בני המעמד הנמוך, נובע מהעדר רצון ומוטיבציה ללמוד  ואי הכנתם  ע"י משפחתם –