מבוא
העבירות הפליליות התרחשו כמובן הרבה לפני שהעולם ידע מחשב מהו ובוודאי לפני שעסקו בהתמודדות אל מול פשעי המחשב. העבירות דאז כללו פשעים של "רוע כשלעצמו" כגון רצח, גזל ופריצה, ופשעי "רוע אסור" הקשורים לרכוש אינטלקטואלי. בתחילה, נוצלה הטכנולוגיה של המחשבים בכדי לסייע רק בביצוע העבירות השגרתיות כדוגמת גניבה או מעילה. היות והמשתמשים הראשונים היו מחוברים ישירות למחשבים ששימשו כמערכות מרכזיות ייעודיות (dedicated mainframe), הם לעתים ניצלו את תוכניות המחשב בכדי לגנוב כסף מהבנק או מעובד אחר, להתקיף מערכות ורשתות טלפון, להטות כספים בדרך של העברה אלקטרונית או להשמיד באופן שרירותי תוכנות, חומרה או נתונים כ"נקמה" על פיטורים או וויכוחים שונים[1].
פשעים ראשונים אלו לא היו מתוחכמים במיוחד בגין הידע המועט ואופי המערכות, וכן לא היה קשר רב בין העבריינים השונים. מבצעי העבירות היו לרוב משתמשי מחשב בעלי הרשאת גישה למחשב, או מפתחי תוכנות, ספקים מקצועיים ומשתמשים מוסמכים אחרים. לא פלא אפוא כי התובעים והשופטים דאז הצליחו להתמודד עם פשעים אלו בעזרת המושגים הפליליים הקיימים כגון: גנבה, פגיעה ברכוש, הסגרת גבול ומעשי התנכלות פליליים. כמו כן, היות והעבריינים היו לרוב אנשי מקצוע המחוברים למחשב, ניתן היה לרוב להגביל את הגישה שלהם למסוף המרכזי ובכך לסיים את הפרשה[2].
  אך מאז ימים נוסטלגיים אלו ועד לימינו כיום, נראה כי העולם התהפך לו ממש למרות שבפועל לא חלפו שנים כה רבות. ההתפתחות הטכנולוגית האדירה בעידן הגלובליזציה של סוף המאה     ה-20 ותחילת המאה ה-21 הפכו את העולם ל"כפר גלובאלי". המונח כפר גלובלי מבטא את הפיכתו של כדור הארץ, שפעם היה ענק ובלתי נתפס לכפר קטן וחברתי. הכפר הגלובלי נוצר כמובן תודות לתקשורת האלקטרונית אשר מאפשרת לאירוע המתרחש בקצה מסוים של כדור הארץ להגיע לכל יושבי הכדור[3].
ניצניו הראשונים של האינטרנט היו על גבי רשת שנוצרה במטרה להעביר מידע מדעי בתוך עולם האקדמיה (בין אוניברסיטאות). לתודעה הציבורית פרץ האינטרנט רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת, במידה רבה תודות להמצאת הדפדפן ופתיחתו של ה- World Wide Web לשימוש מסחרי (הידוע בשם-www). פריצתו של האינטרנט הפכה אותו, תוך זמן קצר, ליוצר מהפכה חברתית של ממש, והחלה ברשת פריחה של מאות מיליוני משתמשים, אשר קידמו את רעיון הכפר הגלובלי שהוזכר[4].
רשת האינטרנט מכונה בשפה העברית "מרשתת", היות והמונח כולל בתוכו רשת מחשבים המחברת בין רשתות מחשבים שונות. בשנים אלו, מחברת כבר רשת האינטרנט בין מיליוני שרתים ומשתמשים בכל קצוות תבל, תוך העברה של תכנים אינסופיים, בכללם מאגרי מידע של מחקר מדעי, חדשות, דעות, פנאי, בידור, פורנוגרפיה ועוד. תכנים אלו מופיעים בכל צורות המדיה האלקטרונית – טקסט, תמונות, קול ווידאו, ומאפשרים "גלישה" בין אתרים, שליחה וקבלת דואר אלקטרוני, ניהול קבוצות דיון, שיחות בזמן אמיתי, העברת מסרים מיידיים (הודעות ישירות למחשב של אחר),  שיתוף קבצים להורדת מוזיקה, תוכנות וספרים וכן צפייה בטלוויזיה או שמיעת רדיו[5].
היות והקהל הנחשף לתכני רשת האינטרנט הינו עצום בגודלו, יזמים רבים ואף עסקנים וותיקים החלו להשתמש ברשת האינטרנט כתשתית עסקית דרכה ניתן לפנות לאינסוף "לקוחות" וקונים פוטנציאליים, או כשירות נוסף לעסקיהם הקיימים.  כיום ניתן לדבר על כמה ענפים עסקיים מרכזיים הפועלים ברשת, ביניהם: פרסום מקוון (פרסומות באתרי אינטרנט (banners), שליחת דואר זבל פרסומי (Spam) למשתמשים וכן מסחר אלקטרוני  (e-commerce).  אך היות ובמידע עסקינן, כבכל מקום שבו נמצאים שבילי מידע, פזורים גם שודדי הדרכים, בעיקר היות והטכנולוגיה המשנה את האופן שבו אנו מנהלים עסקים או את התקשורת בינינו, משנה גם את מגוון האפשרויות לביצוע פשעים. שודדי דרכים אלו, הכוללים את עברייני המחשב, אנשי פשע מאורגן, קרטלים של סמים, מלביני כספים בינלאומיים, טרוריסטים, האקרים, סייבר-פנקיסטים ועוד, משוטטים באינטרנט כשהם תרים אחר כסף, מידע, או סתם הזדמנות לזרוע הרס ומבוכה. חדירה למחשבים, טרור מחשבים, איומים ממוחשבים, סייבר-פורנו, ריגול אלקטרוני, סחיטה אלקטרונית ועוד  – כל אלה התאפשרו בעקבות הופעת המחשבים ורשתות הנתונים המהירות[6].
  דהיינו, על אף שטכנולוגיות המחשב מאפשרות לעסקים להתנהל ביעילות וביצרנות רבים יותר ולנצל טוב יותר את השוק, יכול כלי שימושי זה גם לאפשר לבעלי הכוונות השליליות לעקוף את החוק. ככלל, ככל שעולם האינטרנט מפותח יותר וכולל טכנולוגיות מידע חדישות יותר, הוא מאחסן הרבה יותר מידע רגיש כגון מסמכים רפואיים, פרטי כרטיס אשראי, מרשמים פליליים, נתונים אודות רכוש ועוד – כל מידע הנגיש להמוני אנשים.  מפצחים (קראקרים), הפועלים באופן עצמאי או מטעמם של אחרים, הופכים יותר ויותר מתוחכמים ומקצועניים, ובהתאם לכך הופכת מערכת האכיפה והענישה למורכבת ומסובכת הרבה יותר.
אחת הבעיות הגדולות ביישום מושגי החוק הפלילי הרגילים על המרחב הווירטואלי היא הקושי בקביעת הסמכות השיפוטית וזירת הפשע. באופן רגיל, הפשעים מתרחשים היכן שהנאשם מבצע את המעשים שגורמים לתוצאות האסורות בחוק, או במקום הימצאו של הקורבן. במילים אחרות, באם אדם יורה ברובה במדינת קנטאקי והורג אדם מעבר לגבול, במדינת טנסי,  לשתי המדינות יש סמכות שיפוטית להעמיד את הנאשם לדין וליישם את חוקיהן לגבי ההתנהגות האסורה היות והתנהגות הנאשם מעניקה את סמכות השיפוט למדינה שבה התנהגותו באה לכלל תוצאה[7].
  לעומת זאת, המרחב הווירטואלי נמצא בכל מקום וכל מידע הנשלח מהאינטרנט ובכלל זה הוצאות דיבה, הודעות זדון או מסרים פורנוגראפיים, יהיה נגיש בכל רחבי העולם לכל אדם העומד מול מחשב. מסר אלקטרוני בדף הבית ברשת, עשוי להפר את הזכויות לפרטיות של יחידים בגרמניה, בשוודיה או בארצות אחרות, המגנות על זכויות הפרטיות של יחידים. בנסיבות מסוימות, מעשים המהווים התנהגות רשלנית או בלתי-מתחשבת יכולים להוות עילה להעמדה לדין בארה"ב ובמדינות אחרות שבהן רשלנות פושעת היא מושג שיש לגביו הסכמה רחבה. יוצא מכך כביכול, כי משתמש האינטרנט כפוף לסמכות השיפוט של כל אומות העולם ולא קשה לתאר מצב שבו משתמש האינטרנט ימצא את עצמו כפוף לצו הסגרה ממדינה אחרת[8].
בעצם, כל מה שאדם עושה באינטרנט, הוא עושה, בו-זמנית, בתחום כל הסמכויות השיפוטיות כולן. קבצים המכילים מידע אישי לגבי אזרחים באיחוד האירופי עשויים להיות אסורים להפצה מחוץ לגבולות האיחוד. תצלומים שניתן להוריד דרך אתרים אנונימיים בניו-יורק עשויים להיחשב כ"תועבה" או כ"בלתי-חוקיים" בעיראק. מתוך דברים אלו ניתן להבין את החשיבות הרבה של הכרת החוק וההליכים הנהוגים בכל הסמכויות השיפוטיות – בארץ ומחוצה לה. הדיון בכל חוקי העולם הינו כמובן לא ריאלי ולכן תנסה עבודה זו להציג פשעי מחשב מהם,  וכיצד ומדוע התפתחה החקיקה בתחום זה בישראל ובכמה מדינות נוספות. [1] הנתונים בפרק זה מתבססים על מאמר האינטרנט של האנציקלופדיה החופשית : ויקיפדיה, בתוך אתר האנציקלופדיה החופשית : http://he.wikipedia.org/ ביקור אחרון מיום
5 /3/05, על הפרויקט של צחי לוי ויוסי תלמי (2001). הפשע האלקטרוני. רמת גן: אוניברסיטת בר – אילן, וכן על הידע הכללי של הכותבים כתוצאה משימוש באינטרנט.
[2] מרשל מקלוהן, 1962 בספרו "הגלקסיה של גוטנברג".
[3] ראה הערה 1 לעיל.
[4] ראה הערה 2 לעיל.
[5] ראה הערה 1 לעיל.
[6] ראה הערה 1 לעיל.
[7] ראה הערה 1 לעיל.
[8] ראה הערה 1 לעיל.