יחסי אש"ף-מצריים בין השנים 1964-1973

מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 5399
מספר מקורות 9

תקציר העבודה

יחסי אש"ף-מצריים בין השנים 1964-1973
מבוא
מצריים ראתה עצמה מחויבת לענין הפלסטיני כבר מאז חתימת הסכם שביתת הנשק עם ישראל, ונשארה כזו. ביחסי מצרים-אש"ף חלו עליות ומורדות, מתמיכה נלהבת של מצרים ועד התנכרות כמעט גמורה.[1]   השנים 1949 עד 1964 היו שנים דוממות של הפלסטינאים. אלו השנים שלאחר מלחמת 1948, כאשר בעקבות המלחמה והקמת מדינת ישראל מתפצלת האוכלוסיה הפלסטינאית בין מספר יחידות מדיניות, ובעצם מתרסקת כיישות מדינית. ההנהגה המסורתית שלה היא הנהגה שנוצחה והתפזרה. הנהגה חדשה טרם קמה והתארגנה.
נצחון ישראל במבצע סיני ב-1956 החליש את התקווה הכלל ערבית, ובכלל זה התקווה הפלסטינאית, לנצחון ערבי צבאי על ישראל, ולפתרון ערבי צבאי על ישראל, או של בעיית פלסטין. שנות ה-50 המאוחרות הן שנות הגיאות של הלאומיות הפאן-ערבית האיחודית בהנהגתו של גמאל עבד אלנאצר. זוהי תנועה הרואה את חזות הכל של המשאלות והצרכים הערביים, בהקמת המדינה הערבית האחת המאוחדת בהנהגות הזרם המהפכני המתגלם באישיותו של נאצר. הפלסטינאית מתמזגים בתנועה הזאת. הם רואים את התקווה לבעייתם הספציפית באפשרות של פתרון הבעיה הכוללת, בהנהגתה של התנועה הלאומית הפאן-ערבית.  -.
  [1] יובל ארנון אוחנה – אריה יודפת , 1985 , אש"ף – דיוקנו של ארגון, עמ'  44.