א. טענות חרמוני כריתת החוזה:עפ"י ס' 1 לחוק החוזים "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול".כלומר,היסודות שנמנים עם הוכחת כריתת החוזה הינם: כוונה ליצור יחסים משפטיים, הצעה וקיבול. כאשר יש להוכיח גם שבעת כריתת החוזה היה מדובר בתהליך שכלל את היסודות-גמירות דעת ומסוימות.
1 .ראשית,מנסה חרמוני להוכיח כי היתה כוונה ליצור יחסים משפטיים,שכן זהו המבחן הראשוני.באם הצדדים הסכימו ביניהם ליצור חיובים משפטיים אז זהו הסכם.חברת חרמוני תטען כי  עצם שליחת הפקס ע"י שרית,ועצם חגיגתה לאחר מכן מראה על גמירות דעת ,וכן הרצינות אותה הפגינו שני הצדדים במהלך המו"מ,ולכן, גם על כוונה ליצור יחסים משפטיים.
2 .עפ"י ס' 2 לחוק החוזים יש לראות כי חרמוני הציעו לשרית לכרות עמם חוזה. שכן,היה מדובר בפנייה (הצהרת רצון שזכתה לביטוי חיצוני ואובייקטיבי).וכן היתה גמירות דעת ומסוימות(דיברו על התנאים המסוימים שיקנו לשרית את האפשרות להיות שותפה).
3 .עפ"י מבחן האדם הסביר(בנסיבות המקרה הספציפי), פנייתו של חרמוני מעידה על גמ"ד.ניתן ללמוד על כך מדבריהם לפני בשעת ואחרי ההסכם.ועובדה,כי הם החלו לפעול על מנת להפוך אותה לשותפה(שופץ משרדה, שמה וסף לניירות המכתבים וכו').בנוסף,ניתן ללמוד על כך גם מהנסיבות(הידיעה של חרמוני עד מה היא רוצה את התפקיד).
4 .פנייתו אליה כוללת גם כן את יסוד המסוימות הנדרש,שכן,היא כוללת את כל הפרטים המהותיים.אמנם חסרים כמה פרטיים,אך,יש לזכור כי גם פנייה שאינה מפורטת תיחשב כמסוימת כאשר ניתן להשלמה באמצעות מנגנוני השלמה. 5.בכל הנוגע לשרית,התנהגותה מעידה על קיבול באמצעות התנהגות.שכן,היא כתבה את הסיכום בכתב ידה,והחלה למלא אחר התנאים המפורטים בהצעה.בשל הויתור הנ"ל,ניתן ללמוד אובייקטיבית על גמ"ד,וכן מסוימות (שכן התייחסה להצעה שהיתה מסוימת).כלומר, בעת חתימתה על ההסכם,הרי שניתן ביטוי למפגש הרצונות ההדדיים. כלומר,אמנם באותו שלב לא נחתם חוזה…