שינויים שחלו בסיקור יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעיתונות (הארץ וידיעות אחרונות) בעקבות משפט אייכמן

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , , , ,
ציון 100
שנת הגשה 2003
מספר מקורות 34

תקציר העבודה

תקציר רבים הם המחקרים שנכתבו על משפט אייכמן בהיקשר לחשיבות שיש לייחס לו בשינויים שחלו בדרך הבניית הזיכרון הקולקטיבי של אירוע השואה ובדרך הנצחתו. קיים קונצנזוס בקרב חוקרים כי המשפט אכן תרם להאצת שינויים אלו. ברם מעטים הם המחקרים שבודקים את התפקיד והחשיבות שיש לייחס לאמצעי התקשורת בדרך עיצוב תודעת השואה ובפרט לא קיים לדעתי מחקר המתמקד בשינויים שחלו בדרך זו בשנים שסביב המשפט.
עבודה זו תנסה על כן להתמקד באספקט זה של אמצעי התקשורת באמצעות ניתוח כתבות בעיתונות מאותה התקופה, במטרה לנסות לענות על השאלה מהן התמורות שחלו בעיתונות באופן הסיקור של יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעקבות משפט אייכמן? בחירת ההתמקדות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מאפשרת לחקור את עיצוב הבניית התודעה הקולקטיבית, מאחר וביום זה מועלה זיכרון אירוע השואה וניתן על כן לבחון כיצד בוחרת העיתונות לייחד את היום ולזכור את האירוע. הגישה התיאורטית עליה אני נשענת בעבודה זו היא גישת הבניית המציאות הטוענת שלאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי בתהליך יצירת משמעויות בעולמנו מבלי שנהייה מודעים להשפעתם,  אין הם מתווכים ניטרליים אלא מסייעים לקידום אידיאולוגיות וערכים. הגישה היא חלק מתיאוריה רחבה יותר שטוענת להשפעה חזקה של אמצעי התקשורת על החברה. חוקריה המרכזיים של הגישה הם גרבנר וגרוס (Gerbner&Gross,1976) שטענו כי כוחה של המדיה לעצב ולהבנות נושאים. טענה זו נבעה ממחקר שביצעו השניים ושהראה כי קיים מתאם חיובי בין חשיפה ממושכת לנושאים של אלימות בטלוויזיה לדרך אמידת הקהל את שיעור האלימות בחיים המציאותיים. מספר לא קטן של חוקרים תומכים בגישה זו. גנס (Gans,1979) למשל טוען שעיתונאים מגדירים מהי הנורמה הרצויה והמקובלת במטרה לשמור על הסדר החברתי ובכך הם מבצעים שיפוט של המציאות, כמו כן התקשורת משפיעה על התפיסה של צרכנייה אילו קבוצות/מקומות נחשבים כנמצאים במרכז ואילו לא. אברהם (1998) טוען גם כן שאנשים בונים את חייהם ומעניקים משמעות והערכה לאחרים על סמך הדימוי שלהם במדיה. רועה (1994) טוען שאין התקשורת יכולה לדווח בצורה אובייקטיבית שכן אף עיתונאי אינו חף מן השימוש ברטוריקה,  אשר לא יכולה להיות חופשית ממבע. ההנחה שהתקשורת  מבנה מציאות אינה סותרת את הטענה של חוקרים כדוגמת רועה, שקיימת מערכת מורכבת של יחסי גומלין בין התקשורת לחברה, שכן התקשורת משתמשת בסמלים המובנים לקהל ובכך משתתפת בהבניית המציאות.   הניתוח כפי שציינתי הוא ניתוח תוכן המתמקד בכתבות שנכתבו בנושא השואה ביום הזיכרון והוא יתבצע בשני מישורים. במישור הראשון תבוצע השוואה דיאכרונית, כלומר השוואה בין השנים. לשם כך נבחרו שלוש שנים עוקבות שהן – שנת 1960 בה חל יום הזיכרון שנה לפני תחילת המשפט וטרם לכידת אייכמן, שנת 1961 בה חל יום הזיכרון בסמוך לתחילת המשפט ושנת 1962 בה חל יום הזיכרון כשנה לאחר סיום המשפט. השוואה בין השנים תאפשר לבחון את התפנית הקיימת באופן הסיקור. במישור השני תבוצע השוואה סינכרונית, כלומר השוואה בכל שנה בין שני עיתונים מרכזיים של התקופה, השונים האחד מן השני במהותם ושאינם מפלגתיים. העיתון הראשון הוא "ידיעות אחרונות" הנחשב לעיתון פופולרי, שעל פי הגדרתו של רועה (1994) מייצג את האיש הפשוט, מעדיף את הקולקטיב על פני היחיד, תורם לליכוד חברתי, משתמש ברטוריקה של קירוב וחוויה ומשרת את ריבוי הקולות. העיתון השני הוא ה"ארץ" הנחשב לעיתון אליטיסטי/איכותי, שעל פי הגדרתו של רועה (1994) מבטא ציבור צר יותר,מתעלם מביטויים עממיים, מעדיף את היחיד ונוקט ברטוריקה של ריחוק התבוננות והבנה. השוואה זו  תאפשר לבחון מהן ועד כמה בולטים ההבדלים בין עיתון לעיתון בדרך הבניית הזיכרון.
בפרק הראשון יובא רקע על פרשת אייכמן והביטוי שניתן לה בעיתונות הישראלית. הפרק השני יעסוק בתודעת השואה בחברה הישראלית ותובא תמונה כללית של אופי התודעה מתקופת קום המדינה עד לאחר משפט אייכמן ובייחוד המשמעות הנודעת למשפט בשינויים שחלו בתודעה זו. הפרק השלישי יעסוק בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובשינויים שחלו בו בעקבות המשפט. בפרק הרביעי תובא סקירה כללית של העיתונות בישראל מקום המדינה עד תחילת שנות השבעים ויובא רקע כללי על כל אחד מהעיתונים המנותחים. בפרק החמישי ינותחו הכתבות בשתי צורות: ניתוח צורני שיבחן את מיקום מספר ושטח הכתבות, את מידת בולטות הכותרות ואת מידת השימוש בהיבטים חזותיים – כל אלו יכולים להעיד על החשיבות שמייחס העיתון לנושא – וניתוח תוכני, שיבחן את נושא הכתבות דרך בדיקת סוגי הדיווח, נוסחי הכותרות, תוכן הכתבות והשימוש בביטויים ובמילות רגש – אלו יכולים להראות כיצד ומה בוחר העיתון להדגיש ביום זה. בסוף הניתוח יובאו הממצאים ומתוכם אנסה להסיק על החשיבות שיש לייחס לעיתונות בשינוי עיצוב התודעה הקולקטיבית של השואה בחברה הישראלית.