אנטישמיות ויהדות צרפת תוכן העניינים ·        מבוא – רקע לתקופה, אנטישמיות, מקורותיה וביטוייה. ·        רקע לתורת הגזע ועליית הנאציזם, הציר הגרמני, הכנסת אלמנט ההשמדה.
·        מקורות האנטישמיות והמרדף אחר היהודים בצרפת.
·        צעדים ראשונים ושרשי האנטישמיות של וישי.
·        שואת יהדות צרפת.
·        מאבק יהודי בצרפת.
·        תום מלה"ע השניה והשפעתה על יהדות צרפת.
·        סיכום ומסקנות, גילויי אנטישמיות בצרפת כיום.
·        ביבליוגרפיה.
מבוא
אנטישמיות:
" שנאה שיטתית ומתמשכת ליהודים בשל יהדותם. התנגדות, איבה ואפליה כלפי יהודים באשר הם יהודים. תורה גזענית הקובעת שבני הגזע השמי, ובעיקר היהודים,  הם נחותים ולכן יש לדכאם ולהשמידם".
למרות התמדתה של שנאת היהודים משך דורות רבים ישנם סימני יחוד לאנטישמיות המודרנית שהחלה מתפשטת בקרב עמי אירופה בשנות השמונים – תשעים של המאה התשע עשרה, כאידיאולוגיה ותנועה מדינית וחברתית. בתקופות קדומות לא נשמעה הטענה כי גורל העמים והעולם כולו תלוי ביחס אל היהודים או בהגדרת העמים והאומות שעמם יושבים היהודים (הנבואה של היטלר,  מפורטת בהמשך). ניפוח ה"בעיה" מעבר לכל היגיון מדיני וחברתי בלט במיוחד בימי מלחמת העולם השניה. השנאה ליהודי באשר הוא יהודי, מתבולל, מזרחי, בעל הופעה ולבוש או לשון נפרדים הייתה זהה. היהודים זכו לחשיבות רבה בהיסטוריה הנוצרית,  כמבשרי בואו של ישו (משיח מבית דוד) מחד וכבבוגדים שהתירו את דמו מאידך. מכאן היוו היהודים דוגמא ומופת לעוול ולצדק.
השואה,זוועה גאונית פרי עמלו של הצורר הנאצי אדולף היטלר, התרחשה ביבשת אירופה. יש ברצונם של רבים להאמין כי הכל קרה אך ורק בגלל ה"פיהרר" הגרמני, בגלל היטלר.
אך האומנם כך הוא הדבר? האם הרציחות המבעיתות, הסבל והכאב, חרושת המוות הם פרי עמלם של הנאצים והעומד בראשם בלבד?. הרי העובדות מראות שלא רק על אדמות גרמניה התרחשו זוועות, ולא רק ביזמת הגרמנים. היטלר אכן היה המוח, המנוע או אפילו הקטליזטור של המלחמה ביהודים ובגזעים "נחותים", וכמו לתמנון היו לו זרועות ארוכות ברחבי היבשת ובמשטרים השונים שהיו בתקופתו במדינות הסמוכות. משטר וישי בהחלט היה ארבע שנות שלטון בצל הנאציזם. משטר שהחל מראשית ימיו לרדוף יהודים, להנהיג תקנות אנטישמיות ולהפלות, ברם, האם מדובר במשטר עצמאי המנותק מהעם ותלוי בחסדי הרייך השלישי?, או שמא זהו משטר צרפתי הנתמך ונשען בצורות פעולתו וחשיבתו על צרפתים רבים?. בחברה הצרפתית, היו שתי דעות שונות ומוצקות לאורך ההיסטוריה של המאות האחרונות, האחת היא הליברליות, הדמוקרטיה והזכויות המלאות שהוענקו ליהודים בשלהי המאה ה-18, והשניה היא האנטישמיות החילונית בשלהי המאה ה-19.  לאחר מלה"ע השניה הדעה הנפוצה שרווחה הייתה כי מותם של אלפי יהודים צרפתים בשנות המלחמה, היה בעיקר מידיהם של קנאים נאצים אשר כפו על ההמון הצרפתי המובס את דעותיהם, וכי הכל החל בחקיקה המפלה והמבדילה של 1940. משטר וישי עלה בחודשים מאי יוני 1940, לאחר שיותר ממחצית שטחה של צרפת נכבש ע"י גרמניה הנאצית בזמן קצר יחסית, תבוסה קשה לצרפתים. משטר וישי השתכן באחד האזורים הבלתי כבושים של צרפת ונקרא על שם אזור זה (עיר קיט דרומית).  משטר זה אצר בחובו את תוכנית "המהפכה הלאומית" שרעיונה הוא: "מדינה אוטוריטרית מסורתית, אדוקה בדתה וניטראלית במלחמה הנטושה בין היטלר ובין בעלות הברית." מבט שטחי על המשטר שקדם לוישי, הרפובליקה השלישית, משטר שבשנות השלושים גילה סובלנות, אפשר מקלט לאלפי פליטים שברחו ממזרח אירופה, מגרמניה ומהפשיזם האיטלקי, יכול לאשש על פניו את התיאוריה כי אכן צרות היהודים החלו בחקיקה של 1940. ברם, התבוננות במה שהתרחש בצרפת הכבושה משנה מן הקצה אל הקצה את חשיבה זו. בקרב האוכלוסייה היו רבים ששיתפו פעולה בבידודם של זרים, בעיקר בידוד יהודים. בין אם על בסיס של שאפתנות, נקמה, תסכול או ניסיון להתעשרות ויוקרה. כאשר אנו רואים את החלקים של צרפת החופשייה, הלא כבושה גם שם אנו מקבלים פרספקטיבה שונה. לגרמניה של 1940 היו בעיות שונות שנבעו ממלחמתה נגד בריטניה ואח"כ נגד רוסיה, מחסור בכוח אדם היה מאפיין בולט של הרייך השליש בתקופה זו, עובדה זו אפשרה למשטר וישי חופש פעולה נרחב, ולמרות זאת אנו מוצאים גלי אלימות קשים, אנטישמיות מקומית טהורה לשמה בכל צרפת הו בחלק הצפוני (כבוש) והן בחלק הדרומי (חופשי). מכאן ניתן להפריך את התיאוריה שכביכול האנטישמיות בצרפת מקורה בכובש.  לצערנו בצרפת של וישי האנטישמיות התחוללה ואף עלתה מבחינות אחדות על זו שבחלקים הכבושים, "המשטר שאף לחזק את שליטתו באזור הכבוש באמצעות תוכנית אנטי יהודית משלו, שתבוא במקום הצעדים האנטישמיים שננקטו באזור." המטרה הסופית הייתה להשתדל להעלים את יהדות צרפת, אם ע"י הגירתם של אלו שהגיעו בתקופה האחרונה ואם ע"י התבוללותם של היהודים הוותיקים. עובדה זו מראה שבצרפת בניגוד לגרמניה, האנטישמיות אינה המטרה אלא האמצעי. המשך הנבירה בדפי ההיסטוריה מעלה את העובדה כי מסורת אנטישמית הייתה קיימת כבר בשנות השלושים, בגזרות שהוטלו ע"י הרפובליקה השלישית על פליטים, וכי שלטון וישי היווה רק את ההמשך לפחד, העוינות ושנאת הזרים כלפי הפליטים השונים בשנות השפל והמשבר הכלכלי.
בשנת
1 942 הנהיג הרייך השלישי מדיניות חדשה של גרוש יהודי אירופה למזרח היבשת והשמדתם, באוגוסט, צרפת הייתה בין המדינות הבודדות שהסגירו יהודים שלא היו תחת כיבוש גרמני ישיר למחנות המוות. רק בשלהי שנת 1943 נדרש משטר וישי לעזרה משטרתית שתלווה את מבצעי הגרוש, וזאת כתוצאה מגלי התנגדות פנימית שהלכו וגאו בקרב קבוצות עילית וראשי הכנסיות בצרפת.
עובדה "מסמרת שיער" אחת אודות צרפת במלחמה היא גרושם של 76,000 יהודים בקרונות בקר במהלך המלחמה וחזרתם של 3% בלבד לאחר המלחמה לצרפת.  יהודים רבים אחרים, שבעברם הופיע שרות צבאי בסתיו 1938 והלאה נשלחו בשנת 1940 לצפון אפריקה ונכלאו שם ב"מחנות עובדים זרים". בדרך מעוותת זו נצלו אותם יהודים מבריוני אייכמן שפעלו בצרפת.
באופן פרדוכסלי כך היה גם עם הנופלים בשבי שנצלו מהגרושים שעתידים היו לפקוד את יהדות צרפת.  ניתן לסכם ולומר שבשנת 1938 בצרפת התרחשו רדיפות זרים, מצב היהודים התערער והם סבלו מאנטישמיות שהתפתחה עם הזמן, שונה מזו של המאה שעברה (במשפט דרייפוס למשל).
בצרפת לא הייתה אנטישמיות אחת מאוחדת ורציפה אלא, פלגים צרפתים שונים בינם אינטלקטואלים, סוציאליסטים, קלריקיזם, לאומנים אנשי דת ועוד…
אלמנט חשוב נוסף בהבנת התפתחות האנטישמיות טמון בקרבה הפיזית לגרמניה, הגבול המשותף, האזרחים בחבלי אלזס ולוריין ובאזורים נוספים הדוברים גרמנית שהושפעו מהתעמולה הנאצית, שהיוותה השקפת עולם כוללת ביחס ליהודים וליהדות.
אוריאל טל מוצא בספרו קשר בין שנאת יהודים דתית נוצרית לבין שנאת הנציונל סוציאליסטים ליהודים, ומציין אלמנטים רבים בעלי אופי דתי באנטישמיות הנאצית והגרמנית. טל מתעסק רבות בניתוח האם מדובר בדת פוליטית או שמא בתיאולוגיה פוליטית (העתקת תוכן דתי מתחום מסורתי לקטגוריה פוליטית). התרוקנות הדת מקדושתה וקידוש התחום הפוליטי בתכנים השאובים מעולם המחשבה הדתית בולט מאוד באידיאולוגיה הנאצית. קידוש ממד פוליטי כפי שבא לידי ביטוי בתנועות הטוטליטאריות. הנאציזם הציג עצמו כתנועה משיחית.  בתחילת דרכה של התנועה הנציונאל סוציאלית היו חוגים קתולים, פרוטסטנטים, ליברלים ויהודים שהזהירו מפני הכוח הפוליטי החדש, המונהג ע" סמכות קדושה ומקודשת. בכרך השני של Mein kampf מגדיר היטלר את מטרתו הפוליטית במונחים הלקוחים מהדת, הוא מציין את בניית הקומוניזם ע"י מארקס באמצו גישת נביא, וטוען כי יש ללמוד ממנו. עוד הוא מוסיף כי יש ללמוד מן הכנסייה שכן הנצרות הרסה אמונות של עובדי אלילים ובנתה את עצמה כדת אבסולוטית, כדי לעשות זאת התנהגה הנצרות ברוח של חוסר סובלנות קנאי. כמין תבנית דתית בעלת משמעות חילונית, אמונה בעלת אופי לא רציונלי, תלות בחוויה והשענות על הרגש.     בפרקים הבאים אנסה לעמוד על גילויי האנטישמיות בתקופת משטר וישי בעיקר ובנאציזם כהשפעה נלווית  בצרפת מאז ועד היום, על הגזענות, רעיון ההשמדה, השנאה  הרדיפות והשואה.