המחלקה ליחסים בינלאומיים קהילת הפחם והפלדה                             עבודת סמינריון במסגרת הקורס "סוגיות בשיתוף פעולה אזורי" דצמבר
2 004
תוכן העניינים
מבוא ..1
פרק א'- הסברים תיאורטיים קיימים -6
פרק ב'- הסברים ריאליסטיים רלוונטיים –…15
פרק ג'- יישום ההסברים הריאליסטיים 19
דיון ומסקנות -29
ביבליוגרפיה -.34
מבוא
בשנה החולפת הצטרפו למסגרת האיחוד האירופי עשר חברות חדשות. גבולות האיחוד נעו מזרחה וחיבקו בתוכם מדינות שרק לפני עשור וחצי היו תחת שלטון סובייטי.ההרחבה המשיכה את מגמת הפיכתו של האיחוד לאחד הגופים המרכזיים בפוליטיקה הבינלאומית. בשנים הקרובות יצטרפו מדינות נוספות לקהילה האירופית והחלום של אירופה מאוחדת ונעדרת סכסוכים נראה כיום קרוב מאי פעם.
מבחינה היסטורית, קשה להאמין שרק לפני שישים שנה ניצבה היבשת האירופית הרוסה וחבולה, שנים של סכסוכים מאחוריה ונדמה היה ששנים רבות של סכסוכים עוד לפניה. המעצמות הישנות איבדו את עוצמתן לטובת שתי מעצמות צעירות שהציבו את אירופה כשחקן משנה בתווך היריבות ביניהן. דווקא מתוך ההריסות ומתוך השנאה, צמח אחד הגופים החזקים והיציבים בעולם, בעל עוצמה כלכלית אדירה ויכולת צבאית פוטנציאלית שאין חזקה ממנה, מלבד זו של ארה"ב. עוד יותר קשה להאמין שבבסיס של האיחוד האירופי ניצבות צרפת וגרמניה, שתי מדינות שראו אחת בשנייה אויב מסוכן ולחמו שלוש מלחמות ביניהן.
במקביל להרחבה, ציינו השנה ברחבי אירופה חמישים וארבע שנים להולדת האיחוד האירופי. בעיני רבים, הדרך לאירופה מאוחדת החלה בנאומו של שר החוץ הצרפתי, רוברט שומאן (Schuman). שומאן הציג את תוכניתו להקים גוף על-לאומי לשיתוף פעולה בתחומי תעשיות הפחם והפלדה והזמין את מדינות אירופה בכלל ואת גרמניה בפרט לקחת בו חלק. היוזמה של שומאן הובילה את אירופה לתהליך ארוך שטרם הסתיים, בדרך לאירופה מאוחדת ומשגשגת, אירופה שבה אפשרות של מלחמה אינה קיימת. החשיבות של קהילת הפחם והפלדה, מעבר לעובדה שזו הובילה לאיחוד האירופי, נובעת מדרך פעולה חדשה שהגוף הביא עימו. עד אז נעשו מספר נסיונות ליצור שיתוף פעולה בעולם ובאירופה. ארגונים כמו OEEC, BTO ו- Council of Europe, אומנם הגבירו את שיתוף הפעולה, אך לא יצרו מסגרת חדשה של קבלת החלטות. הארגונים הללו היוו סוג של מסגרת מולטילטרלית לתיאום אינטרסים ולא הצליחו להתרומם עקב ניגודי האינטרסים של המדינות שהרכיבו אותם. קהילת הפחם והפלדה יצרה מסגרת על-לאומית, שבה מדינות העבירו סמכויות לגוף שלא מייצג בצורה ישירה את האינטרסים של המדינות ויש לו יכולת עצמאית לקבל החלטות. עשרות מחקרים נעשו במטרה להסביר את ההתפתחות והצמיחה של האיחוד האירופי.
מרבית המחקרים, אם לא כולם, בחנו את תהליך התפתחותו של האיחוד האירופי ומעט מאוד מחקרים יוחדו לראשית שיתוף הפעולה. במקרים המעטים, שבהם נעשה נסיון לבחון את סוגיית תחילת דרכו של האיחוד האירופי, בולטת בהיעדרה התייחסות של הגישה הריאליסטית לנושא. על פני השטח, נראה כאילו ראשית שיתוף הפעולה באירופה הוא מקרה קלאסי להוכחת נכונותן של תיאוריות ליברליסטיות ופונקציונאליסטיות. סביר להניח שכך חשבו חוקרי האסכולה הריאליסטית ו"זנחו" את הנושא. הריאליסטים העדיפו להתעמק בשיתוף פעולה אחר שהתבשל באותה תקופה- ברית נאט"ו. ברית נאטו, על כוונותיה הבטחוניות המובהקות, קרצה הרבה יותר לריאליסטים, מאשר היווצרות הגוף שכה מזוהה עם המושגים "על- לאומי", "שת"פ כלכלי" ו"אחווה אירופית". ההצלחה של האינטגרציה האירופית הרחיקה את הריאליסטים עוד יותר מהנושא, כיוון שתהליך זה עומד בניגוד מוחלט לבסיס המחשבתי של אנשי הגישה, שציפו( וחלקם עדיין מצפים- מירשהיימר לדוגמא) להתמוטטות הסדר האירופי. איני חולק על כך שניתן להסביר את התפתחות תהליך האינטגרציה באמצעות תיאוריות לבירליסטיות/ פונקציונאליסטיות, אולם אני סבור שאת ראשית התהליך, ניתן להבין אך ורק באמצעות התבוננות ריאליסטית. בעבודה זו אנסה להראות, שבדומה לברית נאטו, קהילת הפחם והפלדה קמה משיקולי ביטחון ריאליסטיים גרידא. השוני בין שני המקרים הוא הכלים האופרטיביים בהם נעשה השימוש. אם במקרה של נאטו, הכלים והצהרת הכוונות מאחורי הקמת הברית היו ברורים- שיתוף פעולה ביטחוני, בין-ממשלתי, בהובלת ההגמון האמריקאני לצורך התגוננות מפני ברה"מ וגרמניה, במקרה של קהילת הפחם והפלדה, המצב היה ברור פחות. אני סבור שמאחורי קהילת הפחם והפלדה עמדו שיקולי ביטחון מובהקים. החשש מברה"מ ומגרמניה והלחץ מצד ארה"ב, הם אשר דחפו את צרפת להציע מסגרת שתקטין את האיומים על מדינות אירופה. הכלים שנבחרו למימוש המטרה הביטחונית, היו כלים לא אופיינים- שיתוף פעולה כלכלי ומוסדי. הצהרת הכוונות מאחורי שיתוף הפעולה התמקדה במיצוב התהליך ככלי לשגשוג והרמוניה באירופה. הכלים והצהרת הכוונות, טשטשו, לפי דעתי, את המטרה האמיתית של היוזמה הצרפתית- ביטחון, כפי שזה מוגדר על ידי הריאליסטים.
ביטחון, שתכליתו הצבת מענה לאיום של ברה"מ וגרמניה, והשגת הגמוניה באירופה. ביטחון שנועד להשגה לא באמצעות הכלים שהריאליזם מצפה ממדינות לפעול.
הכלים שבהם נעשה שימוש לצורך השגת הביטחון, הם אלה שנתנו לקהילת הפחם ופלדה אופי ליברליסטי והרחיקו את החוקרים הריאליסטיים. אני סבור שההסברים הקיימים כיום, אינם נותנים מענה הולם לשאלת היוווצרותה של קהילת הפחם והפלדה וטומנים בתוכם כשלים לוגיים. מטרת עבודה זו לבחון מדוע החליטה צרפת ליזום את קהילת הפחם והפלדה ולוותר על ריבונותה בתחום כה חשוב לטובת מסגרת משותפת עם האויב הגדול- גרמניה. אני מניח שניתן לענות על שאלה זו רק דרך ראייה ריאליסטית. על כן, מטרתי היא להראות שבבסיס היוזמה הצרפתית, עמדו שיקולים ריאליסטיים טהורים שמומשו בכלים אשר אינם "נמצאים בשימוש" של גישה זו.
במלים אחרות, אנסה להוכיח שלולא שיקולי ביטחון ריאליסטיים, קהילת הפחם והפלדה כתוצר של חשיבה ליברליסטית- פונקציונאליסטית, לא הייתה מוקמת.
מבחינה מתודולוגית, אנסה להראות שהמדיניות הצרפתית הייתה ריאליסטית במהותה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, בעיקר בכל הקשור לגרמניה.  השינויים האסטרטגיים שהתרחשו בתקופה שלאחר המלחמה, הניחו אילוצים על המדיניות הצרפתית והובילה את המדינה לחפש דרך אחרת בה תוכל לממש את מטרותיה. הדרך שנבחרה, הינה דרך ליברליסטית-פונקציונאליסטית, אולם דרך זו נועדה לשרת יעד ריאליסטי ולא יעד של אירופה מאוחדת בפני עצמו. לפי דעתי, השינוי הדראסטי במדיניות הצרפתית כלפי גרמניה, אינו יכול להיות מוסבר על ידי ההסברים הקיימים, ויש בו ממש כדי לספק הוכחה לכך שבבסיס קהילת הפחם והפלדה ניצבו שיקולים ריאליסטיים. הגבולות בין התיאוריות מאוד מטושטשים שכן, מטרת העל של כל תיאוריה היא להציע דרך להשגת ביטחון ושגשוג. אין ספק שכל תיאוריה, ביחס לקהילת הפחם והפלדה, תטען שהיוזמה הצרפתית נועדה להשיג את שני היעדים הללו. ההבדל הוא בתשובה לשאלה- מה נתפס בעיני התיאוריות כמצב של ביטחון ושגשוג? כדי להבין טוב יותר את ההבדל בין התיאוריות, חשוב לבצע הבחנה תפיסתית בין המצב האוטופי בעיני התיאוריות ולבין הכלים למימוש המצב האוטופי. לדוגמא, המצב האוטופי בעיני ריאליסטים התקפיים הוא הגמוניה במערכת. הכלי להשגת ההגמוניה יכול להיות יצירת בריתות ומלחמה נגד מתחרים פוטנציאליים. הקשר במקרה הזה ברור מאוד, קיימת חפיפה בין היעד לבין הכלים.
לצורך דוגמא נוספת, אבחן את הליברליזם המסחרי. המצב האוטופי בעיני הגישה- עולם של תלות גומלין בין המדינות, בו מתרחש שגשוג כלכלי והמלחמה הינה מושג נשכח.
הכלי לצורך מימוש היעד הוא יצירת הסכמי סחר, הורדת מכסים ומכסות וכו'. גם כאן, קיימת חפיפה תיאורטית בין היעד לבין הכלים. ייחודה מצד אחד והקושי, מצד שני, של העבודה הזו הוא הנסיון לבטל את החפיפה בין היעד לבין הכלים שבאמצעותו בחרו להגשימו. אנסה לבחון כיצד ניתן להסביר את היווצרות קהילת הפחם והפלדה באמצעות תיאוריות ריאליסטיות. הקושי של הסברים לא ריאליסטיים להסביר את השינוי במדיניות והיכולת להפקיע כלים מתיאוריות אחרות לטובת הריאליזם, מאפשרים לי להניח את הבסיס לטיעוני.
בחלק הראשון של העבודה אציג את ההסברים התיאורתיים הנפוצים להיווצרות קהילת הפחם והפלדה. בחלק השני אציע גישות ריאליסטיות אשר יכולות, לפי דעתי, לתת תשובה טובה יותר לשאלת המחקר. בחלק השלישי, איישם את התיאוריות הריאליסטיות על המקרה:
אציג את המדיניות הצרפתית מסוף מלחמת העולם השנייה עד להצהרת שומאן ואנסה להראות שצרפת פעלה לפי הגיון ריאליסטי ושיוזמת הקהילה מוסברת בצורה טובה יותר על ידי הגיון זה. לנושא של תחילת שת"פ על-לאומי יש חשיבות רבה בפתח המאה העשרים ואחת.
הצלחתו של המודל האירופי בפתרון סכסוכים ויצירת שגשוג כלכלי- תרבותי, מעודדת חיקוי באזורים אחרים בעולם. היכולת להבין מתוך אילו שיקולים מדינות בוחרות לוותר על ריבונותן, חיונית לצורך הקמת גופים הדומים לקהילת הפחם והפלדה. האם נוכחותו של אויב חיצוני ולחץ הגמוני הם אלו שמובילים לשת"פ, או שמא מדובר בשיקולי רווח כלכלי, או בהבשלת תהליך למידה הדדי?
שאלות אלו יהפכו רלוונטיות גם לאזורינו בשנים הקרובות. ניתן למצוא דמיון מסוים בין המזה"ת לבין אירופה שלאחר המלחמה, ישראל בתפקיד גרמניה, איראן גרעינית וטעונת אידאולוגיה מהפכנית שמאיימת על כל האזור, על תקן ברה"מ וארה"ב בתפקיד עצמה. לא אתפלא, אם בעוד עשור יחל שיתוף פעולה שכזה, בנושאי מערכות טכנולוגיה מתקדמות בין ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, עיראק ונסיכויות המפרץ.   העדפתי לא להקדיש פרק לרקע היסטורי, החומרים ההיסטוריים הרלוונטיים ישולבו במהלך העבודה.