ניתן להגדיר את המושג פילוסופיה כצורת חשיבה (ביקורתית) על הכול. מקורה במצב של אי נחת.
גל הספקנות הפירוניסטית שהחל במאה ה-16 טען כי אי אפשר לדעת כלום. מטרתם הייתה להביא את הפילוסוף למצב של חוסר שיפוט (בדומה לדילמת החמור). על כל טענה של הפילוסוף, הספקנים היו מביאים טענה נגדית כתגובה, בכדי לאזן את המאזניים ולהוכיח שאין דבר שלא ניתן לערער עליו, משום שאין דבר שניתן לדעת בוודאות.
דיוויד יום- השתמש בספקנות בכדי להגיע לאמת, אך בסוף נשאר עם מסקנות מעורפלות/ספקניות.
דקארט הקצין את הספקנות (הספק הקל ביותר) בכדי להגיע לאמת המוחלטת. מטרתו הייתה להכשיל את הספקן ע"י הצגת עיקרון מוחלט אשר אינו ניתן לערעור. דקארט משתמש בכוח של הספקן על מנת לתעל אותו לטובתו ולהביס אותו.
דקארט האמין שאם ייכנס למצב של חוסר ביטחון מוחלט, תבוא הוודאות. מהמקום הנ"ל הוא מוצא את עיקרון הוודאות הראשון שלו- היכולת להטיל ספק (לחשוב).
"אני קיים, אני נמצא"- משפט זה הוא ודאי בהחלט כל עוד אני חושב או אומר אותו.
אפשר לבטוח רק בפעילות המחשבתית האישית, כהוכחה קיומית. התוכן המעובד איננו משנה, חשובה רק הפעולה הקוגניטיבית עצמה.
הטענה של דקארט אינה פרפורמטיבית (בעלת ערך אמת בעולם החיצוני). עצם ביצועה בלבד מעיד על נכונותה. הטענה של דקארט הינה מובנת מאליה, כוודאות בגוף ראשון. אם היה מדובר במבנה טיעוני, הוא היה צריך לערוב לנכונות הטענות, כגוף מכליל (כל מי שחושב). לדקארט ישנה היכרות רק עם תהליך המחשבה שלו, לפיכך אינו יכול להעיד בוודאות על קיום נפשות אחרות. התפישות החושיות אינן וודאיות, כיוון שהן תוצאה של תיווך מחשבתי ואינן בלתי תלויות. לטענת דקארט, גם אם קיים שד רמאי הגורם לי לטעות תמיד, אני עדיין חושב (אחרת לא הייתי יכול לטעות. גם אם תכני המחשבה שלי שגויים, תהליך החשיבה עצמו עודנו קיים).
ללא הספקנות לא ניתן היה להגיע אל המסקנה הוודאית, כשם שללא החושך, לא ניתן להבחין באור הבוהק. כל ניסיון להטיל ספק ביכולת הטלת הספק האישית, רק מוכיחה את נכונותה. הסובייקט החושב הוא מקור הוודאות ההתחלתית. מכאן מתחילה הבנייה המחשבתית החדשה.
ניתן לטעון כי וודאות המסקנה הראשונית של דקראט (קיום מחשבתי) הייתה כל כך מוחלטת, עד שהוא לא הצליח להתרומם מעליה, ומסקנותיו הבאות נאבדו בתוך הסובייקטיביות של האני.
במהלך שלו לכשעצמו יש ערך עצום, גם אם אינו הצליח בסוף.
דקארט החל את מסעו הקוגניטיבי ע"י הגדרת קריטריון לוודאות: כל דבר שלא ניתן להטיל בו ספק. נוצרה הבחנה מהותית בין גוף ונפש, בניגוד לגישה של אריסטו, שהאמינה בתפישה החושית כהוכחת קיום חיצוני ממשי. דקארט האמין בידיעה ייצוגית של האובייקט אצל הסובייקט, כאשר אין באמצעותו של הסובייקט לדעת מעבר. האידאה עצמה אמתית לסובייקט בין אם יש לה תוקף חיצוני או לא.
"הייתה לי אידיאה ברורה ומובחנת של היותי קיים". האם אני יכול לחלץ מתוכה קריטריון כללי לאמת אותו אוכל להכיל על כל האמנות שהשלכתי מחמת הספק?
מהי אמת? יחס של הלימה בין מחשבה/טענה לבין מצב העניינים שעליו היא מצבה (הטיעון הרווח ביותר, כמו גם טיעונו של דקארט). איך ניתן לדעת אם דבר מה אמתי, כאשר התיווך החיצוני שלי מותנה בתפישה החושית והמחשבתית? דקארט דוגל בעיקרון של ברורות ומובחנות לשם ידיעת האמת.
הבחנה בין שלוש הגדרות עיקריות:
אמת, וודאות ואידאות ברורות ומובחנות.
אידאות ברורות ומובחנות:
ישויות אובייקטיביות בעלות קיום בלתי תלוי של הדבר. הטענה הייתה שלאלוהים יש אידאות, ושהאדם חושב באמצעות האידאות של האלוהים ונמצא במסע תמידי להבנתן. דקארט לעומת זאת, טוען כי האידאות שייכות לאדם. עלינו להפוך את האידאות שלנו למובחנות, כיוון שאם יישארו מעורפלות, תוקפן יישאר מעורער.
אמת:
הוכחה רציונלית לקיום אלוהים כישות שלמה, בכדי לסלק את הספק ההיפרבולי (היפותזת האל הרמאי) ובכך להוכיח שבכל פעם שהוא חווה ברורות ומובחנות הוא נוגע באמת. יחס אובייטיבי לעולם.
וודאות:
התגובה הבלתי ניתנת לריסון של הרצון לאשר את אמתותה של כל אידיאה ברורה ומובחנת שהשכל תופס.