מאמרו של משה מנדלסון ״״על השאלה: הארה מהי?״ או לחילופין מאמרו של קאנט ״מה היא הנאורות?״
• מאמרה של זוהר שביט ״ההביטוס של היהודי החדש של תנועת ההשכלה״

2. אילו מהערכי ההשכלה שנמצאים במאמרו של מנדלסון ניתן לזהות בכתיבתו הלאומית של פנסקר?
3. אילו מהלכי הרוח של ההשכלה שמתארת זוהר שביט במאמרה ניתן לזהות בכתיבתו של פנסקר?
4. מה במאמרו של פינסקר חדש וזר לחלוטין לערכי ההשכלה והלך הרוח שתיארתם בתשובה 2 ו-3?

קיראו את שלושת המאמרים הבאים:
• אוטואמנציפציה של פינסקר בלינק הבא:
https://benyehuda.org/read/1759
• מאמרו של משה מנדלסון ״״על השאלה: הארה מהי?״ ( באתר הקורס) או לחילופין מאמרו של קאנט ״מה היא הנאורות?״ (באתר הקורס)
• מאמרה של זוהר שביט ״ההביטוס של היהודי החדש של תנועת ההשכלה״ (באתר הקורס)

2. אילו מהערכי ההשכלה שנמצאים במאמרו של מנדלסון ניתן לזהות בכתיבתו הלאומית של פנסקר?
3. אילו מהלכי הרוח של ההשכלה שמתארת שביט במאמרה ניתן לזהות בכתיבתו של פנסקר?
4. מה במאמרו של פינסקר חדש וזר לחלוטין לערכי ההשכלה והלך הרוח שתיארתם בתשובה 2 ו-3?
5. קריאה יישומית:אילו שלוש תובנות ניתן ללמוד מהמאמרים הבאים לגבי ישראל 2019 לדעתך.

סוף המאה 19 –( 1881 ) הייתה תקופה של חוסר יציבות בקרב הקהילה היהודית והיא התחילה לחפש דרך חדשה. הקהילה היהודית ברוסיה הייתה מושפעת מהעקרונות של הנאורות וההשכלה, תקופה שבה נפתחים שערים ומותר ליהודים לעשות עוד דברים , ללמוד ולעבוד. ושם מתחילים לפרוח אנשים שכותבים על זהותם היהודית , בתקווה שהם יהיו חלק מהסביבה מבלי צורך למחוק את הקהילה שלהם. הם מכירים בזהות היהודית שלהם אבל לומדים מדע ורפואה באוניברסיטה . יהודה לייב (לאון) פינסקר נולד ולמד באודסה שברוסיה, היה רופא משכיל , ציוני. פינסקר התנהג כמו משכיל כמו נאור שיושב וכותב לקבוצה שלו, לקבוצה שהוא בא ממנה. פינסקר לא היה סגור בקהילה היהודית אלה יצא החוצה ולמד רפואה ומשפטים. בהתחלה האמין פינסקר שחיי יהודי רוסיה צריכים להיות ברוסיה, להתנהל בשפה הרוסית ובהתאם למנהג הרוסי. תמך בהשתלבות של היהודים בחיי היום יום של רוסיה ובהשכלה בשפה הרוסית . השינוי בעמדתו החל כאשר היו פוגרומים ברוסיה המכונים " סופות בנגב". בעקבות הפוגרומים כתב את מאמרו ״ מאמנציפציה לאוטואמנציפציה״. אצל היהודים הייתה תקווה שיהיה טוב יותר לילדים שלנו, אבל הם טעו ואז החלו הפוגרומים , ואז מתחיל להתגבש משהו חדש, זהות יהודית חדשה שלוקחת חלק מהדברים של הליברליזם וההשכלה, והדרישה שלהם היא לכל הקבוצה.
במאמרו פינסקר מכיר בזה שקורה משהו חדש ומבקש שהיהודים יהפכו להיות חלק מהעמים, יכנסו לברית העמים כמו כולם .הוא מבקש זהות חדשה -לאומית , המטרה שגם ליהודים יהיה ארץ כמו כולם כמו כל העמים. זה תופעה ששואבת מהמודרניות להיות חלק מברית העמים. בשער הספר הביא פינסקר את מאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?" . פינסקר אומר ומתכוון לקבוצה שלו : אם היהודים לא ידאגו לעצמם מי ידאג להם. ואם לא עכשיו אימתי – הוא אומר ליהודים "קדימה" עכשיו, המסר הוא שישועת היהודים תבוא אך ורק מעצמם ואז רק אז גם עזרת אחרים לא תאחר לבוא. פינסקר מזכיר את א"י אבל אומר זה לא חובה. הוא קרא ליהודים להקים בית לאומי בציון במקום אמנציפציה ליהודים שהייתה בסוף המאה ה-19 באירופה האנטישמית.
פינסקר בכתיבתו מתאר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. נותן תיאור שהיהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. על רקע זה, טען פינסקר, פיתחו האירופאים כלפיהם "יודופוביה" ('פחד מיהודים') – מחלת נפש שאינה בת ריפוי, ואשר עוברת בין הגויים בתורשה. היודופוביה מתבטאת באנטישמיות. הואיל ופינסקר לא ראה באנטישמיות תופעה בת-חלוף, הוא טען כי אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרוּת זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שוויון וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" – שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ושאיפה ללאומיות. התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמאליות , מפרספקטיבה של השכלה לפרספקטיבה של לאומיות.
לעומתו מנדלסון, שהיה אבי ההשכלה היהודית, הוא גם כותב. הוא הראשון שכותב על הנאורות, מחשבה משכילית מובהקת הוא מחפש אוניברסליות ושיוון. כמו פינסקר שכותב לקבוצה שלו גם מנדלסון כאילו מדבר אל כולם אך בעצם הוא מתייחס לקבוצה בה הוא חיי. הנקודות העיקריות של מנדלסון במאמר על מהי הנאורות , מדבר על משהו פילוסופי. מהות האדם כאדם ושהיא קשורה לנאורות, מנדלסון אומר שמחשובות פילוסופיות והתאוריה משפיעה על חיי המעשה .האם הנפש והגוף הם נפרד וכל המחשבות האלה , ומגיע למסקנה שהאדם חייב נאורות ולכן האדם כאדם יותר חשוב מהאדם כאזרח. המחשבה הרציונאלית והתאוריה הם שהובילו את החברה ואחר כך חיי המעשה. הרעיון המרכזי של מנדלסון הוא שכולנו שווים – היהדות המסורתית ראתה את האדם לא רק כפרט יחיד בעולם אלה הוא חלק מקבוצה – התנהלות קבוצתית . ובאים הנאורים והמשכילים ואומרים האדם הוא בתווך ומייצר מתח בין העולם הכללי לבין הקבוצה שאליה הוא משתייך.