סוכנים חשאיים ברוסיה הצארית 1890-1911

מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2012
מספר מילים 2944
מספר מקורות 16

תקציר העבודה

"מרגלי הצאר" 1890-1911
מאפיינים וביוגרפיה בפרשיות דיגאייב, גאפון, אזף ובוגרוב תוכן העניינים
מבוא.   .           .           .           .           .           .           .           .           .           .2
1 .רקע
תיאורטי- האוכרנה ושיטת הסוכנים.         .           .           .           .           .4
2 .
דיון וניתוח
2 .1.
פרשת סרגיי דיגייב. .           .           .           .           .           .           .           .8
2 .2.פרשת גאפון .           .           .           .           .           .           .           .           .מנהל עסקים
2 .3.
פרשת יונה אזף.      .           .           .           .           .           .           .           .18
2 .4.
פרשיית בוגרוב.       .           .           .           .           .           .           .           .23
3 .סיכום ומסקנות.         .           .           .           .           .           .           .           .
5 ביבליוגרפיה.     .           .           .           .           .           .           .           .           .30 מבוא
ברוסיה של תחילת המאה העשרים התגבשה אווירה כללית של מה שמכונה "ערב מהפיכה", ולכך היו אחראים זרמים רבים בחברה הרוסית של אותם ימים. הזרם המהפכני הדומיננטי, אשר דרש בנחרצות להפיל את שלטון הצארים, עדיין האמין שהאיכרים הם אלה שינהיגו את המהפכה הרוסית הממשמשת ובאה, ולעומתו הבולשביקים העמידו בחזית השינויים המהפכניים את המעמדות הפרולטרים. בהמשך היטשטשו ההבדלים אבל נשארה היריבות והתקופה אופיינה בכאוס פוליטי רב.                                                                                                                        עם זאת, ההיסטוריה של המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית הרוסית (PSR) מוכיחה כי המפלגה הסוציאל רבולוציונרית הייתה אקטיביסטית יותר נגד השלטון ובשל כך היא גם הייתה מעורבת בפעילות יותר תקיפה. בשורותיה אף נוצר "הארגון הלוחם" – זרוע טרור כמעט עצמאית שפעלה בין 1902 ל 1908- שבראשה עמד יהודי בשם גרשוני ולאחר מכן, במשך ארבע שנים, יונה אזף, אחד מסוכני המשטרה החשאית הרוסית האוכרנה, שהושתל בפוליטיקה המהפכנית ומסמל עד היום בעיני רוסים רבים דוגמה חיה לבגידה ולמעין "יהודה איש קריות מודרני".              ההיסטוריה של חדירת הסוכנים למפלגה היא אחד הפרקים היותר שנויים במחלוקת בתולדות רוסיה, במיוחד משום שהפלג המהפכני של מפלגת הס"ר היה אחראי לרצח הצאר אלכסנדר השני וידוע כיום כי אלפי סוכני שלטון חדרו או ניסו לחדור לשורותיו על מנת לסכל את הפלת השלטון הישן. לשם סיכול האלימות הפוליטית והטרור השתמשה האוכרנה – המשטרה החשאית הרוסית, אשר הופקדה על המלחמה בהתנגדות הפוליטית ובעיקר במניעת הטרור, בכל האמצעים. בכלל, נראה כי שיטת "הצנחת" הסוכנים לתוך הארגונים המתנגדים הייתה שכיחה ביותר, כאשר  חלק מהסוכנים מסתפקים אז בהלשנה ואיסוף מידע, חלק מהם נהנה מקרבה למנהיגות הבכירה של ה- PSR, וסוכנים אחרים כמו למשל ז'יטומירסקי ומלינובסקי מופעלים כ"פרובוקטורים" ואפילו משמשים כמנהיגי ארגונים סוציאליסטיים שהינם "מרגלי צאר" במסווה .                   עבודה זו עוסקת באפיון פעולותיהם וחדירותיהם לפוליטיקה של ארבע סוכנים בכירים של המשטר הצארי הרוסי של תחילת המאה. שאלת המחקר שנבחרה לתיאור הפרק ההיסטורי הזה בתולדות ה- PSR היא מהם המאפיינים של הפרשות בהן היו מעורבים הסוכנים דיגאייב, גאפון, אזף ובוגרוב, סוכנים בכירים וידועים בהיסטוריה הרוסית, שפעלו באופן אקטיבי ביותר בשרות האוכרנה החשאית הרוסית. אלו מייצגים היטב את המורכבות והייחודיות של השיטה שהפעיל הצאר ופעולותיהם והפרשיות שלהן ייבחנו ברמה הביוגרפית וההיסטורית.
מבחינת סיווג פעילותם, דיגאייב היה פעיל בתנועת "נרודניה ווליה 1882-3" המהפכנית, ושלושת האחרים נטלו חלק פעיל בחיי המפלגה הרבולוציונרית הסוציאליסטית בעשור הראשון של המאה ה- 20.          העבודה מתחקה אחר האווירה סביב פעילות הסוכנים ברוסיה, ובעיקר באופי הפרשות שבהן היו מעורבים הנ"ל. בעבודה גם כללתי התייחסות מפורטת ביותר לפרשת דיגאייב, במיוחד בשל העובדה שזו הפעם המפורסמת ביותר ובין הניסיונות הראשונים והמוצלחים שבהם הופעל על ידי האוכרנה סוכן פנימי פעיל ביותר בקרב המתנגדים לשלטון. חשיבותה של פרשת דיגאייב, מכלל מקום, גם מקושרת לשיטת ההפעלה המודיעינית והתפעולית של "מרגל" זה, אשר בהמשך ההיסטוריה של המהפכות הרוסיות שוכפלה, שודרגה, שוכללה והפכה לחלק במאבק המשטרה החשאית בכל התנועות שהתנגדו לשלטון.                                                                             לסוכנים אלו גם הייתה השפעה תודעתית רבת שנים בהיסטוריה המודרנית של ברה"מ; "דיגאייבשצי'נה" הפך עם הזמן למטבע לשון בלשון המתנגדים לשלטון לשיטת הפרובוקציה המשטרתית של הפעלת סוכנים פנימיים, ובמקביל גם השתמשו בו ככלי היעיל ביותר נגד המהפכה. יונה אזף שפעל ונחשף כשהיה ראש הארגון הלוחם של הסוציאל רבולוציונרים הפך בדומה לכך להיות שם נרדף לבוגד ונודע כאחד מהצוררים הגדולים בתולדות האומה.                  מבחינה מתודולוגית, העבודה מתבססת על מקורות אקדמיים שונים שבחנו את הפרשות, אך בעיקר על עבודת הדוקטורט שלייפמן על  תפקידם והשפעתם של סוכני המשטרה הפוליטית החשאית בתנועה המהפכנית ברוסיה מסוף המאה ה-19 עד 1917 (1980), וכן על מחקריה המקיפים  של אנה גייפמן (2000;
1 999) Entangled in Terror: The Azef Affair and the Russian Revolution והספר Russia under Tsar.