הוגים שונים עסקו לאורך השנים בהשפעת הטכנולוגיה על האופן שבו מוצא האדם את מקומו בעולם (Habermas, 2003; Heidegger, 1953/2008). ההתפתחויות הטכנולוגיות של התקופה האחרונה הינן בעלות פוטנציאל רב להשפיע על מיקומו של האדם ביחס לסביבתו. בעקבות קיצוניות השינויים והערעור על מקומו המסורתי של האדם בעולם יש אף המכנים את ההתפתחויות הללו כעידן ה"פוסט-הומניסטי" (Braidotti, 2013; Hayles, 1999; Pepperell, 2003).
וולטר בנימין, כפילוסוף עם מודעות חברתית ותרבותית רחבה, אשר פעל בתחילת המאה, התייחס לאופן שבו הטכנולוגיה של ימיו, הצילום והקולנוע, משנה את אופן ההתארגנות של החברה האנושית, כלפי יצירת האומנות בכלל ומעשה היצירה עצמו בפרט )בנימין, 1939/1983(. בנימין מציג בכתביו עמדה מורכבת כלפי הטכנולוגיה אשר מאפשרת מימוש של הפוטנציאל האנושי היצירתי אך מאידך עשויה לנוון את הרוח האנושית עד כדי הפיכת האדם לבורג במכונה הפאשיסטית.
אבקש בעבודה זו לבחון את האופן שבו מאבחן בנימין את השפעת השינויים הטכנולוגיים של תקופתו על התרבות של זמנו. ולאפיין מה בהצעתו של בנימין עבור האדם המנסה להתמודד עם המציאות המשתנה של זמנו, רלוונטי לימינו אנו ועשוי להציע הסבר לתופעות תרבותיות שאנו נתקלים בהן כיום.