עבודה זו, העוסקת בספרות האפית של ימי הביניים האירופיים, סוקרת את הדמיון והשוני בין שתי דמויות מופת בספרות זו: האביר רולאן, גיבור האפוס "שירת רולאן", המייצג את האידיאל של הכבוד והגבורה, ומולו הנסיך אוקסן, שמייצג את אידיאל האהבה החצרונית, האבירות העדינה והאהבה הטהורה לאשה. דרך ההשוואה נחשפים בעיני הקורא פנים שונים של מורכבות האידיאלים שהנחו את החברה בימי הביניים.
דמויותיהם של הרוזן רולאן, גיבור "שירת רולאן", ושל אוקסן, גיבור "ניקולט ואוקסן", הינן לדעתי שונות בתכלית, כמעט הפוכות, ועם זאת ניתן למצוא ביניהן נקודות דמיון מסויימות.             כל אחת מהדמויות הללו מייצגת מודל גבריות אידיאלי שהיה מקובל בתקופות מסויימות בימי הביניים. רולאן מייצג את אידיאל הגיבור הלוחם. הערך החשוב לו ביותר הוא הכבוד העצמי ורק לאחר מכן הנאמנות לאדונו, למולדתו ולדת הנוצרית. מודל הגבריות של אוקסן הוא מודל "האהבה החצרונית". ההגדרה שלו כגבר היא בעיקר בנאמנות לאהובתו ניקולט, בסגידה לה ובניסיון להשיגה. כל הערכים האחרים- נאמנות לאדון, הדת הנוצרית, אף כבודו העצמי, מתבטלים בעיניו כעפרא דארעא מול אהובתו. לכן, בעוד רולאן מייצג אידיאל של כוח וכבוד, מייצג אוקסן אידיאל של אהבה ומסירות ללא גבולות.
            נתחיל בתיאור החיצוני של הדמויות, כאן ניכר ביניהן דמיון: שניהם מוצגים כגברים אידיאליים, כליל השלמות מבחינה פנימית וחיצונית. אבל הצגת המראה של שניהם שונה: אין צורך בתיאור חיצוני מפורט של רולאן- די בהיותו לוחם אדיר. במהלך הקרב מול המוסלמים, מתאר הארכיבישוף מטורפין את רולאן:
"רולאן! איזה לוחם! זה כל מה שאביר נושא נשק ורוכב על סוס צריך / עליו להיות חזק, פרא כאשר הוא לוחם בקרב." היינו- מעלתו של רולאן היא בפראותו- הוא מתואר כאידיאל בשעת הלחימה- היא מיצוי של כל תכונותיו הנעלות כגבר.             לעומת תיאורו הלוחמני של רולאן, מתואר אוקסן לפרטים במונחים רומנטיים: "יפה שערות וזהוב תלתלים, ותלתליו מסתלסלים טבעות טבעות על ראשו; עיניו אפורות ומרקדות, פניו סגלגלות וצחות, אפו מורם וחטוב וכולו מחמדים ואין מום בו כי אם כולו טוב2." כבר מכאן ניתן להקיש כי עבור אוקסן, מיצוי תכונותיו האידיאליות כגבר הוא באהבה, ובהחלט לא בלחימה-

2  וזה המעשה המופלא באוקסן וניקולט, תרגום ל. גולדברג, ע"ע 14-12.