ותיקי הארץ ושארית הפלטה בסרטיה של גילה אלמגור – "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס" תוכן העניינים
מבוא. 2
פרק א: הזיכרון הקולקטיבי ביחס לשארית הפליטה והיחס אליהם.. 3
1 .1. השואה בזכרון הקולקטיבי היהודי 3
1 .2. יחס ה"צברים" אל הניצולים המסמלים את "כצאן לטבח". 4
1 .3. משפט אייכמן כנקודת מפנה ביחס הישראלים אל הניצולים.. 5
1 .4. סיכום הפרק. 6
2 .1. הקיץ של אביה (כהן, 1988) 8
2 .2. עץ הדומים תפוס (כהן, 1995) 12
2 .3. סיכום הפרק. 15
פרק ג: דחייתם וקבלתם של הניצולים.. 16
3 .1. ייצוג דמותם הפוסט-טראומטית של הניצולים וילדיהם.. 17
3 .2. תגובת הדור הצעיר בישראל – פחד והדחקה. 17
3 .3. ייצוגים סימבוליים של המהפך בדעת הנוער כלפי הניצולים.. 18
3 .4. סיכום הפרק. 20 סיכום ומסקנות. 22
ביבליוגרפיה. 23
מבוא
עם החמרת מצבם של יהודי גרמניה בימים שלפני עליית הנאצים לשלטון, הגתה ויזמה רחה פרייאר מפעל להצלת הנוער היהודי, אשר  בשנת 1934 קיבל את השם "עליית הנוער".
מפעל זה טיפל בכ-15,000 בני נוער יהודים עד כינונה של מדינת ישראל ומאז 1948, כאשר הוסב שמה של "עליית הנוער" והיה "המחלקה לעליית ילדים ונוער" בסוכנות היהודית, טופלו במסגרת זו בנוסף לשארית הפליטה, גם עולים חדשים וכן ילדים ונוער בעלי מיצוב חברתי נמוך מפרברי הערים ומעיירות הפיתוח. מסגרת עליית הנוער הינה בקיבוצים, בכפרי נוער ובמוסדות חינוך פנימייתיים אחרים. אחד מהכפרים של עליית הנוער נמצא במושב אודים שבשרון הצפוני. מקום זה הינו הרקע להתרחשותם של שני סרטים שנעשו על פי ספריה של גילה אלמגור, "הקיץ של אביה" (כהן, 1988) ו"עץ הדומים תפוס" (כהן, 1995). שני סרטים אלה יעמדו במרכז עבודתי זו.
  בסרט הראשון אביה ואימה הניה דחויות על ידי הישראלים הוותיקים, שבזו באותן שנים לפליטי המלחמה מאירופה. סרט זה מתחיל בפנימייה – הוויה הנקטעת על ידי האם בטירופה. רק אשפוזה של האם בסוף הקיץ, גורם לאביה לעלות לאוטובוס ולחזור לפנימיה. "עץ הדומים תפוס" מתחיל ומסתיים בפנימיה, כאשר אביה הינה צברית בת 15 ועומדת במרכזה של הקבוצה החברתית. היא מתגלה כנערה רגועה ושקולה, בעלת אחריות חברתית בולטת, מחוזרת על ידי יורק – אחד הבנים הבולטים בקבוצה ויודעת להתייחס בסבלנות ובבגרות אל הסובבים, אשר כמו איתה, החיים לא היטיבו עימהם.
היא ממשיכה לחפש את אביה ואף מוצאת אותו, בבית הקברות. בשני הסרטים קיימת אמירה לגבי חייה של אביה, בת הדור השני, בצל השואה, בצל טירופה של האם, חסרונו של האב ובצמוד לשארית הפליטה, המהווה את סביבתה הטבעית. מול הילדה המבוהלת והדחויה ב"הקיץ של אביה", נראית הנערה ב"עץ הדומים תפוס" בעלת בטחון, חוכמת חיים ופופולאריות חברתית המציבה אותה במעין מעמד של מלכת הקבוצה. במצב זה אמורה לעלות השאלות: מה התהליך שעוברת אביה בשני הסרטים? כיצד בא לידי ביטוי תפקידה של אביה בכל אחד מהסרטים ומה תפקיד הסביבה בכל אחד משני הסרטים ב"סיפורה" של אביה? כיצד מייצג התהליך שעוברת אביה את התהליך שעברו פליטי אירופה מאז המלחמה ועד לשנות ה-60?
 בעבודתי ארצה לטעון כי קיים קו ישיר המוביל את הצופה מהרגע הראשון שבו מתחיל סיפור "הקיץ של אביה" ועד לרגע האחרון בו "עץ הדומים תפוס". אותו קו מציג את ההווי בארץ, כאשר מצד אחד נמצאים בני הישוב הותיק, הצברים הגאים, ומנגד שארית הפליטה, אשר יצאה ממחנות המוות או נמלטה מהתופת וחיה בצל הטראומה המשפחתית והחברתית שנובעת מאימי השואה. כן אטען, כי קיימת מקבילה בין סיפורה של אביה, הנאלצת להתמודד עם גורלה ולהאבק על מעמדה לבין סיפורם של פליטי וניצולי המלחמה שהגיעו לארץ וקולם נשמע רק בעדויות משפט אייכמן.
על מנת לתמוך בטענתי, יהיה הפרק הראשון היסטוריוגרפי. פרק זה יציג את מיקומה של השואה בזיכרון הקולקטיבי, ערכים רלוונטיים מהדת האזרחית וכן את יחס החברה הישראלית והצברית אל הפליטים שזה מקרוב באו. בפרק השני ייסקרו שני הסרטים הנידונים, תוך חלוקתם לקטגוריות. הפרק השלישי יהווה דיון שיעסוק בייצוגי הסרטים, הן בשלב דחיית הפליטים על ידי בני הנוער, ייצוג הרתיעה שהיתה נחלתם, מפני הפליטים והייצוג של ההתקבלות החברתית של הפליטים.
פרק א: הזיכרון הקולקטיבי ביחס לשארית הפליטה והיחס אליהם לעומת הזכרון הפרטי, השייך לאדם הזוכר את יקיריו, או למשפחה הזוכרת את מתיה ודואגת להנציחם, הרי שהזיכרון הקולקטיבי שייך לדת האזרחית. המושג "דת אזרחית", הוצג לראשונה על ידי ז'אן ז'ק רוסו, ובמסגרתו התפתחו אלמנטים חברתיים במובנם היותר עמוק והפכו למיתוס ולאתוס לאומי. למעשה, מבנה הדת האזרחית דומה מאוד לדת המסורתית וכן מטרתה של הדת האזרחית דומה לדת המסורתית. הדימיון בשני המקרים נובע מהיותן מקנות לגיטימציה לסדר החברתי ומקדשות את מטרות החברה. על ידי הדבקות בדת האזרחית מתקרבים אנשים לערכים לאומיים והתופעה מאחדת אזרחים למבנה קהילתי בעל ערכים מוסריים משלו, כאשר הערכים המקודשים הינם בראש וראשונה הלאום, המדינה, המולדת ולעתים גם הצבא.
–