הפקולטה למשפטים                                                                                                                                                                     סוגיות בדיני ירושה                                                                                            סמינריון                                     ירושת משק חקלאי ומכסות היצור – הדין וחיי המעשה                                                                                                                                                                   מבוא
משק חקלאי שאינו בבעלות משותפת (קיבוץ או מושב שיתופי) ממוקם במדינת ישראל במסגרת יחודית כמעט לה בלבד (למעט משקים חקלאיים במושבות הותיקות, אשר מבחינה מספרית ומבחינת משקלם הכלכלי בענפי החקלאות השונים מהווים חלק זעיר יחסית מן המשקים החקלאיים בישראל), היא המסגרת של מושב עובדים.
מושבי העובדים בישראל מאורגנים מבחינה משפטית במסגרת של תאגיד, ובמרבית המכריעה של המקרים – במסגרת של אגודה שיתופית בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות, 1936, המסווגת כמושב עובדים בהתאם לתקנה 2(2) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו – 1995.
יחידת המשק החקלאית במושב העובדים כולל חלקת אדמה בהיקף כזה או אחר, אשר על חלקה, במקום שהותר לכך על ידי רשויות התכנון והבניה המקומיות מוקם בית המגורים של החקלאי ומשפחתו וכן מבני שירותים שונים הדרושים לעיסוקו בחקלאות, ובנוסף על כך אמצעי יצור חקלאיים שונים, אשר העיקריים שבהם, מבחינת הבעיתיות המשפטית המתגלעת ביחס אליהם, מעבר למקרקעין ולמחוברים אליהם, הם מכסות המים לצרכי חקלאות ומכסות היצור.
החקלאים במושבי העובדים מנהלים את חייהם, למעשה, במסגרת משפטית כפולה: הם הבעלים של רכוש ושל זכויות שונות, אשר לגביהם יש להם זכויות קניניות, ובנוסף הם חברים באגודה השיתופית במסגרתה פועל מושב העובדים.
על מעמדם המשפטי של חברי מושבי העובדים לענין ירושה נאמרו כבר הדברים הבאים:
"[ה]בעיות…המיוחדות למושבי עובדים מחמירות עוד יותר כאשר מתברר כי הדין החל על ירושת משק במושב כלל אינו ברור. לא שאין הוראות בנדון, אלא שיש יותר מדי הוראות בנדון.
לא רק פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה עוסקות בנושא זה, אלא גם חוק הירושה, התשכ"ה – 1965, וחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969; ולא זו בלבד, אלא שזכויות החברים במשקם אינן אחידות בכל המושבים. הן שונות, בהתאם להסדר המשפטי של אדמותיהם:
במיעוטם של המושבים, בעיקר אלה שהוקמו עוד לפני קום המדינה, הבעלות באדמות היא בעלות פרטית של המתישבים. במושבים אלה, לחבר יש זכות מלאה לדיספוזיציה באדמותיו, לרבות הורשה בדרך של צוואה. אולם במרבית המושבים לא כן המצב: הבעלות על הקרקע היא בידי המדינה, כלומר בידי מנהל מקרקעי ישראל, ומעמדם של המושבים כלפי האדמות הוא, במקרה הטוב, מעמד של חוכר. אם הסוכנות היא שטפלה בישוב וחוזה החכירה עם המנהל נעשה אתה, הרי הסוכנות היא החוכרת והמושב הינו חוכר המשנה שלה, כשהוא מצדו מחכיר את האדמות לחבריו בחכירת משנה נוספת. חוזה החכרה זה, הנערך בעת ובעונה אחת עם כל הצדדים, נקרא "החוזה המרובע". אך יש שהמושב אינו בטיפול הסוכנות. במקרה זה, המושב הוא החוכר הראשון, המחכיר לחבריו בחכירת משנה. “חוזה משולש" זה נערך לתקופה של שלוש שנים עם חידוש אוטומטי. דא עקא, שישנם מושבים רבים, אשר אפילו זכות חכירה טרם נרשמה על שמם, וכל מעמדם הינו של בני רשות של הסוכנות [בני רשות מסדר שני, כמובן – א.נ.] או של המנהל. מצבם המשפטי של חברי המושב במקרה כזה הינו עגום ביותר: אין הם אלא בני רשות של בני רשות!" בנושא זה הוסיף דברים כדרבנות גם נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז), השופט שמגר:
"…יש לשוב ולהדגיש את אשר נאמר, לא אחת, והוא, שהעדר הגדרה משפטית ברורה של זכויותיו של חבר מושב, ובכלל זה העמדתו כיום בגדר בר רשות בלבד, אינם מניחים את הדעת. מן הראוי שנושאים אלה יזכו לעיון מחודש, כדי שזכויותיו של מי שמשקיע שנותיו, כוחו ואונו במשק חקלאי יוכרו ויעוגנו כדבעי, וכדי שיוסרו אי הבהירויות והספקות בסוגיה זו." בנושא זה נשברו כבר קולמוסין רבים, ועל כן במסגרת הדברים הבאים לא אדון בו בפרוטרוט, אלא רק אסקור בקצרה את הקשיים המשפטיים המאפינים אותו ואת ההתפתחויות המשפטיות שחלו בו בשנים האחרונות. בנושא המכסות, ובעיקר מכסות היצור, לעומת זאת, טרם נתקים דיון משפטי של ממש, וזאת בשל מדיניות ליברלית של הרשויות המנהליות הממונות של הסוגיה על פי החקיקה הנוגעת לענין, מדיניות אשר תסקר על ידי להלן לאור מחקר שדה קצר שנערך על ידי לגביה, אך דווקא לאורה של מדיניות מקלה זו, כפי שאבקש לטעון, הופכת סוגית הזכות הקנינית במכסות היצור, ובמיוחד שאלת ירושתן, לסוגיה מענינת מאין כמוה, המעוררת שאלות משפטיות לא פשוטות, בחלקן כאלה שהמחוקק לא נתן עליהן את דעתו ובחלקן כאלה שהמחוקק השאירן פתוחות למחרשת הפסיקה ביודעין.
בדברים הבאים, לפיכך, ולאחר סקירה קצרה של המצב העובדתי, המצב המשפטי והנגזרות מהם בסוגית ירושת נכסי המשק החקלאי בעין ובסוגית מכסת המים החקלאיים, אבקש לדון בפרוטרוט, בגישה ביקורתית, במצב המשפטי בכל הנוגע למכסות היצור במשפטנו, וזאת, מטבע הדברים, לאחר סקירה קצרה של הנתונים, של הנפקויות ושל היעדים הכלכליים של עצם הטלתן של מכסות יצור בענפי החקלאות בהן אכן מוטלות מכסות יצור. יצוין, כי בעית מכסות היצור, בניגוד לבעית ירושת נכסי המשק החקלאי בעין, איננה אופינית רק למושבי העובדים מן "הדור החדש" אלא לכל המגזר החקלאי הלא שיתופי, דהינו גם למושבי העובדים הותיקים ולחקלאות הפרטית במושבות הותיקות.
העבודה ללא ביבליוגרפיה – אזכור מקורות בהערות שוליים בלבד