במאמרו משווה הויזינגה בין פסקי זמן הנלקחים בעת משחק לבין פסקי זמן הנלקחים בחיים האמיתיים. למעשה, הויזינגה מדמה את החיים למשחק (ומכאן גם שם המאמר). לטענתו, משחקים כפי שאנו מכירים אותם מקבילים לחיים האמיתיים ופסקי הזמן הנלקחים בשעת משחק מקבילים לטקסים חברתיים אותם אנו מנהלים במהלך שגרת היום-יום שלנו. הויזינגה מתאר את פסק הזמן כפרק זמן בעל משמעות עבור הנוטל אותו, העוזר לו להתחבר למימדים שאינם תמיד רציונאליים, כגון דת, לאום או תרבות אחרת. כך למשל, חלק מהטקסים שעובר אדם בחייו נחשבים בעיני הויזינגה כפסקי זמן, כיוון שהם עומדים באותם הקריטריונים בהם עומדים פסקי זמן אמיתיים הנלקחים במהלך משחק. הקריטריונים הם: א.      התנתקות – אולי המוטיב המרכזי ביותר בהשוואה בין פסקי זמן חברתיים לפסקי זמן במהלך משחק.
בשני המקרים מתקיימת התנתקות מהמעמד עצמו לטובת התנהגות אחרת, לה משמעות בפני עצמה. אם במשחק השחקנים עוצרים לרגע, יושבים או שותים (ולמעשה עושים פעולה אחרת שלא עשו במהלך המשחק), כך גם פסק הזמן החברתי (למשל בחתונה) משמש להתנתקות מהשגרה היומיומית לטובת פעילות אחרת שאיננה נעשית בשגרה. …