תקשורת חזותית מבחן
יחידות חזותיות בסיסיות: פסיכולוגיית הגשטלט
• תפיסה מול חישה (חוש) –
 תחושה – חוויה פיזית, למשל כאשר מכניסים יד למים חיים, יש גירוי שמועבר למוח שבו יש תהליך של פרשנות שזו התפיסה – מים חמים.
 תפיסה – פרשנות, למשל \ זה קו יורד ו-/ זה קו עולה, התפיסה שלנו היא אם הקווים עולים או יורדים.
• עקרונות בתפיסה חזותית
 BOTTOM UP – קודם כל מזהה מרכיבים של צורה ולאחר מכן וע"י זיהוי המרכבים אנו נזהה את הצורה עצמה. למשל מכונית, אם יש צורה עם הגה, 4 צמיגים, וישרים – ככל הנראה שזו מכונית.
 TOP DOWN – קודם מזהים את הצורה ואז את המרכיבים. קודם כל נזהה את האוטו ואז לפיו נזהה את המרכיבים. יש מס' תיאוריות לזיהוי צורות:
o גישת הפרוטוטיפ – אב טיפוס. לכל צורה יש דוגמה שהיא השכיחה ביותר. למשל אם נמצאים בשנות ה80 המכונית השכיחה היא סובארו פשע. בגלל השכיחות הגדולה והדומיננטיות שלה מאוד יכול להיות שהיא תשמש לבניית אב טיפוס, וכל צורה שהיא דמוית מכונית נשווה אותו קודם כל לסובארו פשע מאחר והיא משמשת לפרוטוטיפ (אבי טיפוס). בימינו יש הרבה סוגי מכוניות ואף אחת לא לשולטת באופן משמעותי, כך שאין אב טיפוס ממשי ולכן דוגמה זו לא כל כך רלוונטית. ככל שיש דגמים זהים יותר כך גישה זו רלוונטית יותר, שיהיו שונים אז פחות.
o התאמת תבניות – מה קורה כאשר אין לנו דוגמה דומיננטית, למשל אין רכב שהוא הדומיננטי ביותר. אז עושים (בראש בצורה לא מודעת) התאמת תבניות שהיא מעין חישוב ממוצע של השכיחות של התכונות העיקריות שיש לנו בראש. התבנית מאופיינת בכך שהיא לא תואמת בהכרח דוגמה פיזית, אמיתי שקיימת בטבע למשל אם עושים ממוצע מידות מכונית, לא בטוח שיש כזה דגם בשוק, אך רק בלית ברירה עושים את הממוצע הזה – זו רק תבנית מלאכותית. יש לנו דימוי מנטאלי (תבנית) איך נראה אותו.
o דיסוננס חזותי- הדימוי שאנו רואים סותר באופן מהותי את הפרוטוטיפ- כי אנו מכירים את מונה ליזה בלי שפם, וברגע שנראה אותה עם- זה סותר את מה שאנו מכירים וזה יוצר אצלנו דיסוננס חזותי. ואז בראש מתקיימת שאלה- מה קורה פה? אנחנו נדהמים! יש שתי אסטרטגיות שאנו עושים:
o אפשרות1- הרחבת הפרוטוטיפ- כלומר אנו מוסיפים את מה שאנו גילינו- כלומר מונה ליזה היא עם או בלי שפם.
o אפשרות 2- ביטוי בדיעבד של האלמנטים התפיסתיים – כלומר, זה לא שפם, זה לכלוך על הבד. מבטל את התפיסה שהוא ראה את השפם על מונה ליזה.
 יישומים –
 בית פיבקו בנתיבי איילון – לוקח את הפרוטוטיפ של בית נורמאלי ומשנה אותו לגמרי. הוא פונה לשוק של אנשים שיש להם כסף אשר ירכשו את מס' הדירות המצומצם בבית הזה.
 ראובן הקר בנה ברמות בירושלים את שכונת המשושים, שהייתה אמורה להיות כמו כוורת. כיום היא נראית בצורה גרועה ביותר, זאת מאחר והיא יועדה למעמד בינוני-נמוך, שלא היה אכפת לו ולכן השכונה הפכה לSLAMS.
 בית הספיראלה ברמת גן. פנה גם כן לאוכלוסייה עשירה ולכן אנשים עומדים בתור ע"מ לגור בבניין.
 מסקנה – אם רוצים לחרוג מהפרוטוטיפ ולהצליח, צריך: לפנות לקהל מצומצם, לא להוציא יותר מידי דירות לשוק, לפנות לקהל שמעריך את החריגה בפרוטוטיפ, אנשים שיש להם כסף שרוצים לחרוג. בכל תנאי אחר האדריכל ייכשל.

חוקי הגשטלט
• הגשטלטיסטים
• פסיכולוגים וחוקרים גרמניים מראש המאה ה20, שניסו למצוא חוקים אוניברסאליים לתפיסה חזותית. הם אוניברסאליים במהותם. הם על תרבותיים, מעבר לתרבות מסוימת. עוד דבר שמאפיין אותם הוא האמפיריציזם – הם היו מסתמכים על ניסויים שהם היו עושים. הם בדקו איך אנשים מגיבים לגירויים. בעזרת פנייה לכל אחד בנפרד בקבוצות מסוימות.
• המילה גשטלט משמעותה תבנית, הם מנסים להראות איך אנחנו עושים סדר בברדק, מוצאים את התבנית המוכרת בתוך ים הגירויים החזותיים שאופף אותנו. יש ציור של המלכה אליזבת הראשונה, למעלה יש מודל שפיתחו הגשטלטיסים שלקחו את הנקודות הבולטות ביותר בציור ובדקו מה קורה שהנקודות הופכות לסכמה של הציור. הנקודות הם בברדק, בציור רואים יותר בבירור. הגשטלטיסטים מנסים להסביר, הם מראים שלוקחים את הסכמה שהיא הנקודות ויחד בונים עולם של משהו מסודר – המלכה עם הגלימה בציור מטה.
• תמיד מתמקדים בפרטים במטרה לבנות מהפרטים איזושהי תבנית מוכרת (בראש שלי).
• השלם גדול מסכום חלקיו – השרשרת כצורה יש לה משמעות שהיא גדולה מסכום הנקודות ברצף. כלומר התצרף של כל החלקים הוא יותר מכל חלק בפני עצמו.
• בניתוחים של הגשטלט חשוב להבין שלצורה ולרקע יש משמעות.
• חוקים
• קרבה – אלמנטים קרובים זה לזה נתפסים כשייכים לאותה צורה, ואילו אלמנטים הרחוקים זה מזה נתפסים לצורות שונות. למשל בדוגמת הנקודות היוצרות מרובעים, נראה שיש רק 4 ריבועים אך בפועל יש יותר אם מחברים נקודות אחרות אחת לשנייה. יש לנו בד"כ העדפה תפיסתית לצורות שכיחות יותר מהניסיון ושכיחות בטבע.
• דמיון – אלמנטים דומים זה לזה נתפסים כשייכים לאותה צורה ואלמנטים השונים זה מזה נתפסים כשייכים לצורות שונות. דוגמת התפוחים והאגסים, אם נסובב את אחת התמונות נגיע לתמונה האחרת. נוטים לומר שכאשר כל התפוחים באותו צבע נניח שזה שורות וכאשר הם הטורים נגיד שהם טורים אבל הם גם מסודרים בשורות עם האגסים. כלומר אנשים מעדיפים להשתמש בחוק הדמיון.
• ניגוד – כאשר יש 2 אלמנטים שהם חזותית שונים זה מזה (בהיר וכהה, סמיך והשני צבע מים, אחד מקושקש והשני צבוע אחיד) הקו המפריד ביניהם נתפס כגבול בין צורות. למשל כאשר מציירים גבר מאחורה, יציירו אותו עם שיער שחור ע"מ להפריד בין השיער לגוף.
• המשכיות – גורל משותף – אנו תופסים אלמנטים עוקבים כשייכים לאותה צורה – אם אין ניגוד בין האלמנטים. למשל קו ארוך ועליו יש קווים קטנים, אנו נתייחס לקו הארוך ופחות לקווים הקטנים. למשל כביש 1 שהוא כביכול מת"א לירושלים הוא בעצם לא מתחיל בת"א ולא נגמר בירושלים כלומר עשו כל מיני קיפופים על מנת שיצטייר לנו הכביש יותר נוח בראש. למשל הדוגמא של התינוק בלול, מאחר ורואים את התינוק מאחורי סורגים, אנו נשער שמדובר בלול ולא בכלא או בפסי רכבת.
• הסגירות – קווים סגורים נתפסים כתוחמים צורה. יש עדיפות בתפיסה לצורות סגורות פשוטות – צורה סגורה נתפסת כעדיפה על צורה פתוחה. עיגולים, ריבועים, משולשים נחשבים כתבניות טובות פשוטות שלא ניתנות לפירוק נוסף.
• השלמה לתבנית – כאשר יש תבנית כמעט סגורה ואנו משלימים זאת. כאשר יש לי צורה שהיא קרובה לתבנית מוכרת, אנו בדר"כ נעשה בראש את ההשלמה לתבנית המוכרת. תבנית מורכבת טובה היא אוסף של תבניות פשוטות שמושמות פיזית בסימטריה, הרמוניה. למשל 5 טבעות אולימפיות, מגן דוד, מנדלה (ציור הודי, מעין ויטאראז'). מקום ברמת הגולן נקרא רוג'ם אל הרי (גלגל רפאים), יש שם מעגלים קונצנטריים – מס' מעגלים שיש להם את אותו מרכז. השימוש במגלים אלו שהם צורה פשוטה שחוזרים עליה, מראה לו איך משתמשים בצורות האלו שיש להם כוח היפנוטי, צורות אלה כנראה התאימו לדתות רבות.
התבניות המורכבות הגרועות – הן מורכבות מתבניות טובות ופשוטות אך השילוב ביניהן יותר צורות נטולות סימטריה והרמוניה. הציור של קובינסקי יש בו צורות טובות וזרק אותן אחת על השנייה ע"מ לקבל תוצאה מבולגנת, הרעיון היה שכל הצורות הפשוטות שהקהל התרגל אליהם היו משעממות ולכן רצה לשבור את החוקים של התפיסה המקובלים וכיום מה שמעניין אותנו זה הבלגן
• קרייטלר & קרייטלר- תיאוריה: בכל פעם שאנו נתקלים בגירוי חזותי המטרה שלנו כצופים היא לפענח מה יש שם, זאת המטרה העיקרית שלנו, ומנסים לפענח אותה, והם מוסיפים שבכל פעם שאני מצליח לפענח מה יש אני מקבל סיפוק מסוים. כל תורת האומנות שלהם מבחינת גירויים חזותיים, זה מעבר הדרגתי ואיטי מתבניות פשוטות (ציורים פשוטות) דרך תבניות שהולכות ונהיות יותר מורכבות (כמו ציורים של בארוק) ואחרי זה אנו רואים נטישה הדרגתית של תבניות טובות לטובת תבניות גרועות- משהו מאתגר יותר. הטענה שלהם שכל תרבות האומנות זה פונקציה של עד כמה קל לנו לפענח את התבניות, ואנו מחפשים כל הזמן תבניות מורכבות יותר לפענוח.
• יחסיות- אנו תופסים כל דבר ביחס לשכניו הגיאוגרפיים, הדבר נתפס בינינו גדול כאשר שכניו הגיאוגרפים קטנים. פועל גם על בהירות וצבע, בנוסף לא חייב להיות הגירוי נוכח, אפשר להיזכר בו. לדוג הרי הגליל והרי יהודה הם באותה גובה, הרי הגליל נראים גבוהים יותר בגלל שיש הפרש גדול בין הפסגות בגליל. פערים בין גירויים חזותיים.
• צורה ורקע- בכל גיורי חזותי שאנחנו נתקלים בו אנחנו תמיד עושים חלוקה בין צורה ורקע, צורה זה העיקר, רקע זה התפל.
• תחושת תנועה-פליקר- כמו בקולנוע- העין משלימה פעולה בין התמונות
• תופעת פאי- כאשר יש לנו נק' אור שקופצות אתה מרגיש שיש לך תנועה של הנק'.
קומפוזיציה
מהי קומפוזיציה – סידור הפריטים בפריים. קונטורים הינם קווי מתאר. דוגמת הר פוג'י, קונטור הוא קו מתאר בפריים, הוא דומיננטי, הוא מפריד בין מישורים. חוקי הניגוד של הגשטלט עובד בתמונה של הר הגעש. יש ניגוד בצבעים.
קומפוזיציה נקבעת עפ"י הקונטורים אשר יוצרים את המשמעות של הציור. כאשר משנים את הקומפוזיציה של אלמנטים שונים בפריים, המשמעות משתנה. הקומפוזיציות:
o הוריזונטלית – הקונטור המרכזי הוא בקו אופקי, משמשת אותנו בעיקר בציורי נוף פתוח, מאחר היא מתאימה מאוד להפרדה בין אופק לשדה, שמיים למים. היא מפרידה בין מישורים, זוהי קומפוזיציה סטאטית.
o ורטיקאלית – הקונטור המרכזי הוא בקו אנכי, לאורך. משדרת מסר של סדר, היררכיה, חשיבות דיפרציניאלית (מה שיותר גבוה יותר חשוב מהנמוך). מאוד ברור מה חשוב יותר ופחות. ולכן בציורים כאלה נראה כמה קווים אנכיים בעוד שאחד מהם באופן מובהק יותר גבוה בהיררכיה. השימוש בקומפוזיציה זו בעיקר בציורים דתיים, כי הדת מטבעה היררכית. בעיקר הנצרות.
o פרמידיאלית – משולשת, משדרת נשגבות. מרבים להשתמש בה בציורים דתיים או בהם רוצים לתת תוכן נשגב. זו קומפוזיציה שמעט דועכת מאחר ויש נטייה בעולם לחילון קומפוזיציה סטטית. ישנה בחדרי זיכרון. משולש שעומד על בסיסו, משדר מסרים הרבה יותר יציב. משולש שעומד על קודקודו בד"כ משדר מסר של סכנה, מצב לימינאלי (גבולי), עדיין כאשר המשולש עומד על קודקודו עדיין אנו רואים לא מעט קדושה.
o מעגלית – היא שלב ביניים בין הקומפוזיציות הסטאטיות לבין התנועה. מאחר ומדבור בתנועה אבל בתנועה הרמונית שחוזרת תמיד לאותה נקודה, תנועה נצחית, גלגל החיים. קומפוזיציה זו משדרת גם כן מסר של נשגבות, שמימיות, מחזוריות אבל בניגוד לקומפוזיציה הפרמידיאלית והורטיקאלית, הקומפוזיציה הזו היא יותר עם ניו-אייג', התמזגות עם הטבע, קשר בין אם לבוראו. זרימה הרמונית. למשל סטון אייג'.
o דיאגונלית (אלכסונית) – משדרת מסר של חוסר יציבות, היא הכי מתאימה ומשמשת לתיאור של תנועה, כאשר תנועה זו נתפסת כמסוכנת, לא יציבה, לא מאוזנת, ובעיקר גם לא גמורה. ציורו של רובנס, ישו באלכסון, בציור רואים פעולה ואל מקפיא את הרגע, רואים את הכאב של ישו, את חוסר היציבות.קו עולה נתפס כשמח ויורד כעצוב. כאן יש יישום של אסוציאציות על צורות. השיפוע הוא אובייקטיבי, לא יציב כשהוא במישור הוא יציבי ובשיפוע ממש לא. העמידה באלכסון היא לא יציבה.
o אובאלית (אליפסה) – משדרת מסר של תנועה דרמטית, אפית, שימוש בציורים דתיים, ציורי מלחמות.
למשל ציור הסוסים והדמויות במעיין מלחמה, כל הדמויות נמצאות במעיין אליפסה, הקפלה הסיסטינטית יש דרמה שמתבטאת עם הידיים. לוקחת אלמנטים גם מהדיאגונל (סכנה חוסר יציבות) וגם מהמעגל (תנועה אך לא הרמונית)
o היפרגולה או היפרבולה – סופר אלכסון, משדרת סופר דרמה, סופר עלייה, סופר ירידה, הכול מעוצם לעומת הקומפוזיציה האלכסונית. היפרגולה היא כמו ירידה של רכבת הרים.
o חתך הזהב – הרעיון בחתך הזהב הוא שאנו בונים את הפריים בכך שנוצרים יחסים מאוד מעניינים בין חלקי התמונה.
נניח ונוס בתמונה של בוטיצ'לי שהיא יוצאת מהצדפה. יש חלוקה של שליש ושני שליש.
צבעים
לצבע יש שלושה ממדים: גוון, בהירות ורוויה.
• גוון – גוון הינו מקביל לאיך שאנו רואים צבעים – כחול, אדום, צהוב, ירוק. אנו אומרים שהגוון הוא צהוב, ירוק וכו'. הגוון הוא הצבע במשמעות הפופולארית של המילה. לגוונים שונים ישנם אורכי גל שונים. ישנם אינסוף צבעים מאחר ואפשר לשחק עם אורכי הגל. אבל זה לא אומר שהעין האנושית מסוגלת לראות ולהבחין באינסוף גוונים. אנו רואים צבעים בין סגול לאדום, כל מה שהוא מעל הסגול (אולטרה סגול) ומתחת לאדום (אינפרה אדום) אנו לא נוכל לראות בעין בלתי מזוינת. בערך אנו מסוגלים להבחין בין 150 גוונים .הגוון הוא אורך הגל של הצבעים.
• בהירות- עד כמה יש בצבע אלמנט של שחור- לדוגמא מחשב- יש כפתור שנקרא "בהירות".
• ממד הרוויה- מתייחס למידת השקיפות של הצבע. נניח קערת צבעי גועש של ילדים- ככל שאני אמהל את הצבע במים, הצבע יהפוך להיות שקוף יותר. מידת השקיפות היא הרוויה- עד כמה הצבע shaine
כל אחד מהממדים האלה הוא אחד בפני עצמו.
צבעים מנוגדים/משלימים – יש לנו שלושה זוגות של צבעים של צבעי- או משלימים או מנוגדים. כחול צהוב, אדום ירוק, שחור-לבן. מה שהעצב קולט הוא רגישות של העין לצבע". מכיוון שלכל זוג גוונים מנוגדים יש תאי עצב ספציפיים , התוצאה היא שכאשר שני גוונים שמנוגדים נמצאים בסמיכות גיאוגרפית ההרגשה היא מתח, עניין, עוררות, ולעומת זאת כשאר שני גוונים שאינם מנוגדים כמו כחול ואדום עומדים זה לצד זה התגובה בדרך כלל היא של שלווה, אומר ואפילו שעמום.
תיאוריה של קרייטלר וקרייטלר- יש להם תיאוריה על צבעים בהיסטוריית האומנות, טענתם: ככל שאנחנו מתקדמים היסטורית אנו רואים יותר ויותר מקרים שבגדים בעלי גוונים מנוגדים זה לצד זה, צבעים רווים. הנימוק: כאשר בשחר ההיסטוריה, ראינו ציורים במערות, אנחנו היינו אנשים תמימים היה מספיק לראות גוונים זה לא לצד זה –אז התרגשנו, אבל עם הזמן התקדמה האומנות, ופחות התחלנו להתרגש מצבעים פחות רווים, וצבעים משלימים רחוקים זה מזה.הפרשנות שלהם מעניינת- כי האנושות כולה עוברת התרגלות. דוגמא זה שבחברות כל הזמן משנים את הלוגו. לדוגמא: בריאת האדם בקפלה הסיסטינת- הצבעים המנוגדים רחוקים, לעומת צבעים רווים- של לאונרדו- יש צבעים חיים של מטיס, גם האומן שגל- הצבעים שקופים- כמעט בצבע מים.
משמעויות של צבעים: עד עכשיו דיברנו על משמעויות אוניברסאליות, אבל יש משמעויות שהם תלוי תרבות:
קרייטלר- ביקש לבדוק את משמעויות הצבע הצהוב בישראל, בדק פעמיים ב1947 ופעם שנייה, עשר שנים אחרי, בפעם הראשונה של המחקר התשובות השכיחות ביותר היו: צבע מאוס, שמסמל חידלון, מוות, ולאחר עשר שנים –התשובות הן: החייאה, התחלה חדשה, התפתחות, – זו הייתה תקופה שבה כל צעיר רצה להתקבץ לקיבוץ בנגב, החלום היה להפריח את השממה, והצבע הצהוב היה בקונוטציה אחרת. למדים מכך- שמשמעויות של צבעים הם משתנות, ולא רק שהן לא אוניברסאליות אלא תלויות תרבות, ואפילו תלויי היסטוריה הן השתנו מהקצה אל הקצה בשינוי הצבע הצהוב.
בסין צהוב מסמל חמלה, אמינו ואילו במדינות אחרות נחשב לצבע של שחיתות…..