עבודת סיכום במסגרת הקורס "משפחות במעבר הגירושין" ילדים שחוו גירושין מתארים חוויה זאת כמכוננת סמסטר א', תשע"א הקדמה תופעת הגירושין התרחבה בעשורים האחרונים בעולם כולו וגם בישראל. בישראל נרשמה בשנת 2000 עלייה של 4.5% במקרי הגירושין (9,משפטים3 זוגות התגרשו, לעומת 8,773 שהתגרשו בשנת 1999), ושיעור הזוגות המתגרשים היה 28% מכלל הזוגות. ב- 1999 היו בישראל 110,309 ילדים שחיו במשפחות חד הוריות כתוצאה מגירושין (לעומת 71,191 ילדים ב- 1993). מכיוון שרובם הגדול של מקרי הגירושין מתרחשים לאחר 9-11 שנות נישואין, מרבית הילדים להורים גרושים הם בגילאי בית הספר (אלדר-אבידן וברנע, 2002).
שתיים מהחוויות הקשות ביותר העוברות על ילדים הן התייתמות וגירושין של ההורים (Guldner,
1 999 בתוך שטכמן, 2010). לשכת מפקד האוכלוסין בארה"ב (1999) דיווחה כי מדי שנה בשנה במהלך שנות ה 90 של המאה העשרים, יותר ממיליון ילדים עברו גירושין של הוריהם. אף כי לא כל הילדים נפגעים מגירושי הוריהם, רובם זקוקים לסיוע רגשי ומעשי בשלב מסוים בחייהם (שכטמן, 2010).
בחרנו בסוגיה ילדים שחוו גירושין מתארים חוויה זאת כמכוננת כיוון שעוסקת בתופעת הגירושין דרך נקודת מבטם של הילדים. כאמור, תופעת הגירושין הופכת נפוצה ואינה פוסחת על אף חלק באוכלוסייה. אנו הכותבות, כיועצות חינוכיות לעתיד, תפקיד אשר כולל אחריות על רווחתם הנפשית של תלמידי בית הספר,  מעוניינות להרחיב את ידיעותינו בכל הקשור לתהליכים הרגשיים אשר עוברים הילדים בתהליך הגירושין של הוריהם ואחריו ולגבש בהתאם לספרות דרכי התמודדות אשר יתאימו לעבודה עם ילדים להורים גרושים בכלל ובמסגרת בית הספר בפרט ויצמצמו השפעות שליליות קצרות וארוכות טווח.
בעבודתנו נסקור את הסתגלותם של ילדים להורים גרושים, בטווח הקצר והארוך ואת הספרות המתייחסת לילדים אשר תופסים את הגירושין כאירוע מכונן, אשר משפיע על מהלך חייהם ומשנה אותם ונציע דרכי התמודדות עם התופעה.