תקציר עבודה זו מסכמת תופעות בחברה הישראלית. בעבודה זו מוצגים שסעים בתרבות הישראלית על רקע
עדתי, הבדלים בין תתי תרבויות כגון יהודים ערבים, דתיים חילונים ועוד..
בעבודה זו נבדקים התנאים והקריטריונים להדרה והכלה בחברה הישראלית.
במאמרהם של סמוחה  צפתי וקראוס מתוארים שסעים בחברה הישראלית על רקע עדתי.  לדעת הכותבים הקיפוח העדתי הינו דבר אשר קיים גם בימינו. סוגיה זו משפיעה גם על היבטים פוליטית במדינה. לקראת בחירות 2006  (ואף בבחירות הקודמות) ישנן מפלגות  אשר מבוססות על עדה זו או אחרת. מנהיגי המפלגה דנים בנושא העדתי, מחזירים אותו לסדר היום הציבורי ומעוררים בקהל הבוחרים תחושות  של "ה-אנחנו" לעומת "הם". כלומר, תעמולת הבחירות מדגישה אלמנט של זהות משותפת. במקרה הנדון "הם"  יהווה את העדה האחרת (אשכנזית או מזרחית). שימוש בעדתיות גורם  לתפיסה עצמית של הבוחר כמשויך לקבוצה, ועל כן לתודעה קבוצתית חזקה.
 סוגיות אלו מועלות בכתבותיהם של מודי קרייטמן ואברהם טל. לדבריהם, רואה  מפלגת העבודה בבעיה העדתית  את אחת הסיבות לאיבוד המנדטים. לטענתם, למרות שעמיר פרץ ניסה לעלות את נושא " השד העדתי" ולהעלימו, הבעיה העדתית מושרשת בתרבות הישראלית ומשפיעה על בחירותיהם של אזרחי המדינה. הכתבות מציגות את דעתם של חברי  מפלגת העבודה על כך שההיבט העדתי הוא גורם מכריע באיבוד קולות הבוחרים.
לטענת בחירים במפלגת העבודה במידה ויהיו יותר אשכנזים במפלגה הקולות הבורחים יחזרו. טענה זו לגבי בחירה על רקע עדתי מציגה את השסע החברתי במדינתנו.