חמס'ה – בין מאגיה קדומה לאמנות מודרנית

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 1301
מספר מקורות 2

תקציר העבודה

שם העבודה:  חמס'ה – בין מאגיה קדומה לאמנות מודרנית שם הסטודנט/ית:
תאריך: שם הקורס: שם המוסד:                                                                                                                        תוכן עניינים                                                                                                                                עמוד מבוא       3
מקורה ותפוצתה של הח'מסה –.     4
ח'מסה בקהילות ישראל  …     6
ח'מסה ומגן דוד       6
סיכום  –..      7
רשימת איורים       8
ביבליוגרפיה …       9
מבוא
מאז תקופת התנ"ך והתלמוד היה שימוש נרחב בחפצים ותכשיטים מאגיים בכלל, ובקמיעות שנוצרו על ידי סופרים ובעלי מלאכה יהודים בפרט בקהילות ישראל. הקמיעות היו חלק מחייהם של היהודים ברחבי העולם, נועדו להגן עליהם מפני צרות ומצוקות, אלימות וצרות עין של הזולת, חרדות מפני שדים רוחות או כוחות השאול, מחלות וקשיים. במצבים שבהם הבלתי-נודע איים על שגרת חייהם באופן תמידי, בקשו בני האדם הגנה בקמיע, חפץ מאגי שיעניק להם כוחות מיוחדים, הגנה מפני מזיקים שונים ועתיד מלא שפע וברכה. אחד הקמיעות הנפוצות שהיו בשימוש קהילות ישראל במשך דורות רבים ועד ימינו, היא הח'מסה: קמיע בצורת יד בעלת חמש אצבעות, אשר משולבת לרוב עם צורות ואותיות נוספות.  צורת הח'מסה מעוצבת בצורת יד בחפצי צורפות, מגולפת בעץ ואבן, ומודפסת בכתבי-יד וספרים, לרוב משולבת בצורות ועיטורים, אותיות ומילים היוצרים, כביכול, נוסחה הגנה רבת-עוצמה למחזיק או משתמש בה. שמה של הח'מסה הוא בשפה הערבית (خمسة) והיא נקראת במתחם דובר ערבית גם "ידה של פאטמה" (يد فاطمة) על שם בתו של מוחמד מייסד דת האיסלאם, או "היד המגוננת". הח'מסה כדימוי של יד מעניקה, מגוננת או מאצילה הפכה לסמל בעל כוח מאגי נפוצה במשך אלפי שנים בקרב העמים:
הבבלים, המצרים, היוונים, הרומים, הערבים, האינדיאנים והיהודים, ונמצאה כחלק מחיי היומיום של מאמיני דתות אחדות, כגון דתות פאגניות, יהדות, נצרות ואיסלאם, ברחבי העולם, בעיקר באזורי עיראק, איראן, הודו, כורדיסטאן, סוריה, טורקיה, ארץ-ישראל, דרום אירופה, מצרים, במגרב ובסהרה. שאלת המחקר היא: מהו מקורה ומעמדה של הח'מסה כקמיע בתרבות היהודית לדורותיה?