התודעה והמוח הפסיכולוגיה נולדה מתוך הפילוסופיה של דקארט שאומרת שיש גוף ויש נפש והם נפרדים, דקארט ממקם את הנפש במוח.
בעקבות עבודתו של דקארט נוצרה ההפרדה בין תחום הפסיכיאטריה שמכוון לגוף לעומת הפסיכולוגיה שמכוונת לנפש.
פסיכולוגיה היא עדיין לא בדיוק תחום מדעי וכפועל יוצא מתרחשת ירידה בטיפולים פסיכותרפיים ועליה בטיפולים הפסיכיאטרים ע"י תרופות בלבד, כיום העולם מכוון ישר לשינויים כימיקליים במוח.
איך הפסיכיאטר יודע מה אנחנו מרגישים? בעצם שני התחומים באותה הבעיה כי ברגע שהמטופל מגיע אל הפסיכיאטר הוא זה שמדווח מה הוא מרגיש/חווה והפסיכיאטר יוצא מנקודת הנחה שהוא דובר אמת זאת אומרת שמבחינה מסוימת מדע הפסיכיאטרייה נימצא בדיוק בבעיה שווה לפסיכולוגיה רק שהפסיכיאטרים אומרים שאין להסתמך בתוצאות הטיפול על דיווח המטופל אלא על משהו אובייקטיבי כמו סריקות מוחיות.
הפסיכולוגים גם הם טוענים היום שניתן לבדוק את השפעת טיפוליהם ע"י התבוננות על המוח, הם טוענים שנוצר שינוי ביולוגי ע"י טיפול פסיכותרפי.
כל התערבות בחיי הנפש בסופו של דבר משפיע על הביולוגיה.
הגדרה מחודשת לפסיכיאטריה:
שינויים גנטיים אינם בלבד יכולים להיות הסבר- הוא מכוון כאן בויכוח בין הנולד לנירכש, זאת אומרת שהוא כן מכיר בכך שיש גורמים סביבתיים שמשפיעים אך בסופו של דבר שניהם מייצרים שינויים רק במוח. השוני בינינו נובע –
LSD (גוף) הזיות (נפש)- סם הזייה שהוא לגמרי פיזיקאלי בסוף החוויה נפשית, זאת אומרת שבמובן מסוים הגוף והנפש קשורים ובמובן מסוים הם נפרדים אז אפשר להגיד שמשהו פיזיקאלי משפיע על משהו שהוא לא פיזיקאלי אבל איך אנחנו יכולים להגיד שיש לישות הפיזיקאלית כלים להשפיע על הנפש הלא פיזיקאלית? או שניצא מנקודת הנחה אחרת ונגיד שמשהו פיזיקאלי משפיע על משהו פיזיקאלי אבל הנחה זו אומרת בעצם שהנפש היא פיזיקאלית- אין לנו שום אפשרות להוכיח דבר כזה! שתי האופציות שוות מבחינת המבוי הסתום שמובילות אליו. יש בשתי האופציות האלה בעיה עם עיקרון הסגירות הפיזיקאלית.
ישנם 3 פיתרונות ראשוניים אפשריים:
1.    יש מוח שזה פיזיקה ויש נפש והם משפיעים אחד על השני- הדואליזם של דקארט
2 .    יש רק מוח שכתוצר לוואי שלו יש נפש אבל הנפש עצמה לא משפיעה על המוח או על עצמה אלא היא בסך הכל תוצר לוואי זה סותר את אינטואיציית האדם שאנחנו בעצם מרגישים שהנפש שלנו משפיעה על הפיזיולוגיה.
3.    המוח והנפש מתקיימים במקביל אך לא משפיעים אחד על השני אלא רק כל אחד על עצמו אלוהים כיוון את הגוף בניפרד ואת הנפש בנפרד והם מתקיימים במקביל ברעיון זה יש ויתור על רצון חופשי כי הכל ידוע מראש.
הגישה המדעית שאנו חיים איתה היום- הנפש והגוף אינם שניים אלא אחד, אומנם אנחנו מדברים על חיי נפש אך בפרקטיקה יש רק דבר אחד והוא פעולות מוחיות שאותה אנחנו –
הבעיה הקשה בחקר התודעה איך הפיזיקה מסבירה את חיי הנפש. בפיזיקה יש סגירות פיזיקלית אם אתה מוסיף לתוכו נפש אתה מפר את חוק שימור האנרגיה למשל. אנחנו מבינים שהאינטואיציה הכי בסיסית שלו לא הולכת עם הפיזיקה.
הגישה הביהביוריסטית אמרה שאין תודעה כי אנחנו יכולים להסביר את הכל ע"י התנהגות. הגישה הפונקציונאליסטית אומרת שיש את המוח ועליו רצה תוכנה מסוימת שהיא הנפש וזו הגישה ששולטת בחמישים השנים האחרונות. גישה זו אינה מתעניינת בכלל בחומר. זה ההסבר הכי טוב שלא מערער על יסודות הפיזיקה.
דיויד צארמס: שום הסבר פיזיקלי לא יכול להסביר לנו איך החוויה הסובייקטיבית עולה. הוא אומר שאם תתפתח תיאוריה פיזיקלית שתסביר את החוויה הסובייקטיבית זאת תהיה מהפכה בפיזיקה שהיא תהיה כל כך עמוקה שהיא תשנה את פני הפיזיקה.
–