התנועה הקיבוצית ידעה תהפוכות רבות במשך מאה שנות קיומה. כתנועה אידאולוגית שדגלה בערכי שיוויון ושיתןף היו ימיה מלאים בדיונים סביב צורות שונות של ישום ערכים אלה מול צרכים אינדיבידואלים של חבריה. אחד המוקדים המרכזיים של דיונים ותהפוכות היה תחום החינוך בקיבוצים. החינוך הקיבוצי נחשב במשך עשרות שנים לכר נרחב למחקרים שונים של חוקרים מתחומים שונים שבחנו את ההשלכות והתוצרים של שיטת חינוך ייחודית זו. עם השנים הלך החינוך הקיבוצי והתקרב לשאר האוכלוסיה, כאשר הלינה המשותפת היא כבר נחלת העבר בכל הקיבוצים ואיתה הצטמצמו תפקידיו הנרחבים של הצוות החינוכי. אולם בוגריה של הלינה המשותפת גדלו בינתיים והפכו בעצמם להורים המגדלים את ילדיהם בביתם, במסגרת משפחתית קונבנציונלית. הם הגיעו לבגרות ללא חוויה של משפחתיות נורמלית ומלאה. נשאלת אם כן השאלה- אם אכן החיברות לתפקיד ההורה בלינה המשותפת היתה חסרה, מאין שואבים בני הלינה המשותפת את המודל לגידול ילדיהם במסגרת המשפחתית? כולל תשובות שאלונים לשתי קבוצות מחקר וניתוח התוצאות בטבלאות.
מספר עמודים: 23
מספר מקורות: 5