ניתוח מושג האמהות בספרי גרוסמן משהו לרוץ איתו ויש ילדים זיגזג

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2008
מספר מילים 12787
מספר מקורות 14

תקציר העבודה

תוכן עניינים
                                                                                                          עמוד מבוא כללי פרק  ראשון: "משהו לרוץ איתו" א.       מבוא
ב.        ניתוח ספרותי של היצירה ב.1   מבנה העלילה ב.1.1 תיאור הדמויות ודרכי אפיונן ב.1.2 תיאור הדמויות הראשיות ב.1.3 מוטיבים ביצירה ב.1.4  סמלים ביצירה ג.         התייחסות לנושא האימהות ד.        סיכום פרק שני :  "יש ילדים זיג זג" א.       מבוא
ב.       ניתוח ספרותי של היצירה "יש ילדים זיג זג" ב.1 העלילה           ב.1.1      עלילת המשנה             ב.1.2     ז'אנר היצירה             ב.1.3  מטאפורה ב.1.4  הדמויות ביצירה ב.1.4.1 הדמויות  הראשית ב.1.4.2 דמויות משנה                                                 ב.1.4.3   דמויות אנלוגיות                                                 ב.1.4.4 תפקיד האנלוגיה: ב.1.5     מוטיבים וסמלים ביצירה  ב.1.6     שימוש בהשאלה לשמות הדמויות                                     ב.1.7
      האנשה:
ב.1.8     גילוי הזהות העצמית ב.1.9 מאפיינים תבניתיים של  העלילה ג.        התייחסות לנושא האימהות ד.       ד. סיכום סיכום ביבליוגרפיה האמהות  ביצירותיו של דוד גרוסמן "משהו לרץ איתו" ו-  "יש ילדים זיג זג" מבוא כללי דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית. אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות, כולל ספרות יידיש. לפני שהחל לכתוב, עבד כמגיש רדיו. כבר בגיל תשע היה כתב צעיר. גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי-התיעוד שלו והמחזה.  יצירותיו של גרוסמן מתמקדים סיפור גיל-התבגרות מאפשר למתבגר להשמיע קול שבמציאות חייו הרגילה אינו יכול או אינו מסוגל להשמיע (באחטין, 1978) ומבעדו הקורא מאזין לקולו המושתק של המתבגר. לעיתים זהו קול-פנימי כמו של הנער-החיל ב"רץ" (1980), או קול שמייצג את מחשבות מומו  המתבגר "עיין ערך אהבה" (1986), או קולו של אהרון קליינפלד "ספר הדקדוק הפנימי" (1991), המחפש את עצמיותו בתהליך של "התגלמות" מעכבת התבגרות.  לעיתים קול המתבגר הוא קול נשמע ממש, כמו זה של של נונו ב"יש ילדים זיגזג" (1994),  שמנהל שיחות עם כל מי שסביבו, אך אינו יודע מי הוא בעצם, ולומד על זהותו, על אמו ועל משפחתה במהלך סיפור בלשי.    או קול חיצוני המתאפשר הודות לנוכחות אדם-זר המוכן להקשיב ולתת למתבגר מקום משלו להשמעת קולו הייחודי ("בגוף אני מבינה", 2002), כי בבית עם אביו "בכלל הוא לבד. אין! לא מתקשר, יכול שבוע – לא מתקשר" (שם, 134).
עבודה זו מתמקדת בניתוח ספרותי של הספרים- יצירות  "מישהו לרוץ איתו"  ו"יש ילדים זיגזג", ומושג האימהות כפי שהיא באה לידי ביטוי ביצירותיו של גרוסמן, נשוא עבודה זו. יצירותיו לבני הנעורים מאפיינים בעלילה זורמת, קצבית, קריאה, ההולמת יכולות קריאה וקשב של מתבגרים , סיפור טוב הכתוב בדרך מרתקת. גיבורי היצירות: מתבגרים המתמודדים עם קשיים ואתגרים ויוצאים מחוזקים עם השלמתה של משימה גדולה. גם למאפייני הגיל יוצק גרוסמן תכנים  סיפוריים בעלי אופי ממשי כמו לדוגמא: בריחה מהבית; קשרי מתבגרים-הורים; קשרי החברות עם קבוצת-השווים; קשרים בין בנים לבנות ואהבה; תרבות בני-נוער כמו פסטיבלים, מסיבות, שתיית אלכוהול; חיפוש עצמי; ניסיונות ליצור זהות עצמית; עיסוק במראה החיצוני, בדימוי העצמי; התפתחות רגשית ואינטלקטואלית, עמדות ערכיות ומוסריות , פתלוגיות כמו התמכרות לסמים ועוד (זיו,
1 984) "אני משער שכולנו זוכרים את התחושות של גיל ההתבגרות, כשאדם נכנס לתוך המנהרה הזאת, שנמשכת כמה שנים, ואיננו יודע מה יזמן לו גורלו, איך יגיח ממנה, ארוג באיזה גוף, ארוג באיזו נפש" (גרוסמן, "ספרים שקראו אותי" 2002, 42).  גיל ההתבגרות על קשייו ומשבריו הוא אחד המוקדים המרכזיים ביצירת גרוסמן מראשיתה ועד כה. גרוסמן מטפל בהתבגרות ביצירות למתבגרים המעמידות במרכזן דמות ילד ההולך ומתבגר, ביצירות המיועדות לקהל מעורב, של מתבגרים ומבוגרים, בז'אנר אמביוולנטי שאינו ספרות-לבני-נעורים במובן הדידקטי שלה אך מתפקד כספרות למתבגרים, ובספרות מבוגרים מובהקת כמו "עיין ערך אהבה" (1986).
האמהות:
מאז המאה ה18 אמהות הוגדרה כמהות האישה ושאיפתה. כך הפכה אישה להיות מזוהה עם תפקידה האמהי. שוב, ניסתה הגישה הפמיניסטית, מאז המאה ה19 לאתגר את הגישה הזו. היא נלחמה על אמצעי המניעה ועל זכותה של האישה לעבור הפלה. בנוסף עד היום קוראות הפמיניסטיות לנשים לעסוק בפעילויות נוספות מלבד אמהותן. פמיניסטיות, כמו סימון דה בובואר, השוו את הלידה לעבדות. הן טענו שברגע שהאישה יולדת היא הופכת לשפחה. חשוב לציין כי זוהי הגישה הרדיקלית יותר של הפמיניזם. כבר בשנות ה70 החלו לדבר על אמהות כבחירה ולא כחובה. האם היא הגיבורה הנוכחת-נפקדת בחיים, בתרבות, בפסיכולוגיה, בספרות. היא דמות בדויה ונעדרת, למרות נוכחותה המתמדת בכל בית. היא סימן-הגבול בין הראוי לבזוי, כותבת ג'וליה קריסטבה, בהיותה נותנת חיים כל-יכולה וספקית צרכים. היא הנחשקת והמנוצחת, קבע פרויד, היא נחוצה ודחויה, והיא הבתולה הקדושה, היא אשת-חיל הנושאת תורת חסד על לשונה, והיא האם הרשעה, המפלצתית, המפתה, המכשפה.
התייחסות לנושא האימהות ביצירות שנבחנו בעבודה זו מעלה כי מקומן אינו נפקד והן מופיעות הן כסמויות כמו אימו של אסף אשר נמצאת בחו"ל ולא בעת התרחשות העלילה ולה השפעה רבה על תפקודו של אסף לאורך כל היצירה "משהו לרוץ איתו" ביצירה "יש ילדים זיג זג" מקומה של האם נפקד ואינו קיים כלל וכלל ישנו רצון של הדמויות להעלים את מקומה של האם בעיצוב דמותו ועולמו של נונו. אולם הוא מרגע שהוא מגלה כי הייתה אם בעולמו והוא אינו זוכר אותה הוא יוצא למסע חיפוש ואיתור אימו וללמוד עליה כל אשר הוא יכול. בשתי היצירות מקומן של האימהות נפקד מתהליך ההתרחשות של העלילה אלא שביצירה משהו לרוץ איתו" האם יצקה  ערכים לדמותו של אסף בעוד ביצירה "יש ילדים זיגזג" מקומה של האם נעדר לחלוטין ודמויות אחרות מנסות למלא את החלל של העדרה של האם אם כי נונו אינו מסתפק בתחליפי אם והוא ממשיך לחפש כל אשר הוא יכול כדי לבנות לו את האם הוירטואלית החסרה לו.
היצירות של גרוסמן שינותחו בעבודה זו עוסקים בין היתר בתקופות גיל ההתבגרות של הדמויות המרכזיות אסף ונונו . כותב גרוסמן "אני משער שכולנו זוכרים את התחושות של גיל ההתבגרות, כשאדם נכנס לתוך המנהרה הזאת, שנמשכת כמה שנים, ואיננו יודע מה יזמן לו גורלו, איך יגיח ממנה, ארוג באיזה גוף, ארוג באיזו נפש" (גרוסמן, "ספרים שקראו אותי" 2002, 42). גיל ההתבגרות על קשייו ומשבריו הוא אחד המוקדים המרכזיים ביצירת גרוסמן מראשיתה ועד כה. גרוסמן מטפל בהתבגרות ביצירות למתבגרים המעמידות במרכזן דמות ילד ההולך ומתבגר, ביצירות המיועדות לקהל מעורב, של מתבגרים ומבוגרים, בז'אנר אמביוולנטי שאינו ספרות-לבני-נעורים במובן הדידקטי שלה אך מתפקד כספרות למתבגרים, ובספרות מבוגרים מובהקת כמו "עיין ערך אהבה" (1986).  בדבריו אלו יש מקום נכבד בין בסמוי ובין בגלוי למקומה של לדמות האם חשיבות רבה בעיצוב דמותו של מתבגר בגיל ההתבגרות.