ההרמון ופמיניזם בכתיבה הנשית הויקטוריאנית

מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 3247

תקציר העבודה

שער וכותרת העבודה עולם המזרח תמיד נתפס בקרב האירופאיים כעולם אחר, רחוק וקסום. עולם של חושים שלא ניתן למצוא באנגליה הוויקטוריאנית ובאירופה השמרניות, ה'מתקדמות' והמכובדות. עולם של ריחות אחרים ובעיקר מראות אחרים, עולם של חברה ואנשים שנחשבו לגזע שונה לגמרי, עולם אירוטי וחושני עם מסורות של אלפי שנים הנשמרות בקפידה עד ימינו ובעיקר עולם מרתק שנגלה לעיניים האירופאיות רק לפני כ-200 שנה.
דימויים אלו צמחו ועלו בתקופות קדומות יותר אך נפוצו בעיקר עם התפשטות הקולונאליזם הבריטי-ויקטוריאני במאות ה-18 וה-19, עת האימפריה הבריטית התפשטה אל המזרח הרחוק (אסיה), המזרח התיכון (מצרים, פלשתינה דאז, לבנון, ירדן וסוריה) וצפון אפריקה. ההתפשטות הצבאית הביאה עמה לארצות הללו גם אזרחים שעולם חדש לגמרי מהמוכר להם נפתח בפניהם- בנקאים, סוחרים, אנשי תעשייה וחקלאות, אנשי דת ותיאולוגיה, סופרים, עיתונאים ותיירים. פיתוחה של ספינת הקיטור ופתיחת קווי תחבורה ימיים העצים את ההגירה אל הארצות הכבושות ותרם גם הוא לעידוד ופיתוח התיירות באותם המקומות. מטבע הדברים במערכת החברתית-מגדרית של אותה התקופה, רובם של התיאורים והדימויים נבנו והורכבו ע"י מי שטייל באיזורים אלו באותה התקופה, בעיקר גברים בריטים מהמעמד הביניים ומעלה (לדוגמא הארכיאולוג והאתנוגרף ג'יימס בורטון, הסופר והמזרחן אדוארד ליין שתרגם וערך את סדרת 'סיפורי אלף לילה ולילה' ועוד). הדימויים שהם הרכיבו על סמך טיוליהם, רשמיהם ודמיונם כלפי עולם המזרח היו כאלו של חושניות, ארוטיות ואקזוטיות, מאגיה וכישוף, ששונים לחלוטין מהעולם הויקטוריאני הטיפוסי וכללו לא מעט דעות קדומות וסטיגמות של בני המערב 'המתקדמים' כלפי בני המזרח והתרבות המזרחית שנחשבו 'פחות מתקדמים'. אך באותה התקופה הסתובבו ותיירו באותם האיזורים ממש גם נשים בריטיות. אמנם מספרן היה נמוך משמעותית בהשוואה לאתנוגרפיים/היסטוריוניים/ארכיאולוגיים גברים, אך בכל זאת חלקן היו סופרות/עיתונאיות שחלקו את נקודת המבט שלהן על אותם המקומות, האנשים והחברות בהם ביקרו גם הגברים. בחלק מהמקרים הנשים הללו ליוו את הגברים במסעותיהם ומאחר והותר להם להכנס למקומות שונים שלגברים אסור היה מסיבות דתיות/תרבותיות (למשל וויליאם ת'אקראי שמודה בספרו על מסעו במצרים ש"לעולם לא נכנסתי להרמון", Notes of a Journey from Cornhill to Grand Cairo, עמ' 131). הנשים אף השלימו והוסיפו על חיבוריהם של הגברים ויכלו להביע גם את עצמן ואת נקודת מבטן במידה כלשהי (כפי שכותבת אחותו של אדוארד ליין, סופיה פול- "המידע שהיה בידי אחי אודות ההרמון ונושאים נוספים הגיע מגברים אחרים ולכן היה חלקי. הוא היה נלהב ביותר שאשלים נקודות אלו באמצעות עדותי שלי ובאמצעות למידה ככל האפשר על מעמדן ומנהגהן של הנשים מעדותן שלהן".
עבודה זו תעסוק באספקט אחד של המערכת החברתית המזרחית שעמד במרכז חיבורים רבים של אותם מטיילים, גברים ונשים כאחד ונראה שריתק את העיניים האירופאיות ביותר- ההרמון המוסלמי. ההרמון (Harem) במערכת הפוליגמית-מוסלמית הוא החלק בבית בו נמצאות ו'נשמרות' הפילגשים והנשים והוא סגור בפני גברים. כאמור הדימוי הגברי-ויקטוריאני של ההרמון (ובמידה מסויימת הרפרזנטציה שלו עד ימינו אנו) נגזר ישירות מהדימוי התרבותי של תרבות המזרח כולה והוא של אולם מפואר עם רצפת שיש ושטיחים פרסיים מלא בבריכות ומזרקות ונשים יפהפיות למראה בלבוש זהב ואבנים יקרות שתכליתן היחידה היא לספק מינית את הגבר החזק, העשיר והמיוחס.
מיצגים אלו חזרו ועלו שוב ושוב בחיבוריהם של כמעט כל המחברים הגברים ולכן מעניין לראות כי כיוון הכתיבה  ונקודת המבט הנשית נוטה לתיאורים מעט אחרים ולרפרזנטציות שונות מהכיוון המתירני-אירוטי, כפי שגם מאטוס כותבת במאמרה The 'Eastern woman question' שממנו אצטט מדי פעם בעבודה זו. באופן כללי ניתן לומר שרוב הגברים התייחסו לתופעת ההרמון מנקודת מבטם כפי שתואר לעיל, בעוד מבחינת רוב הנשים, שגם זכו לבקר בהרמונות שונים בארצות שונות, ההרמון מדומה ל'בית כלא' שלא כולא רק כל אישה לכשעצמה, אלא כולא גם את השפחות והפילגשים יחד עם הגבירות 'החופשיות'. מבחינתן איש לא בדק או ניסה לבדוק את ההשפעות החברתיות-פסיכולוגיות על הנשים עצמן, מה הן חשות בהרמון, מה הן מרגישות ובמה הן עוסקות. בנוסף לנקודת המבט השונה לגבי ההרמון והחיים בו עבור הנשים, ג'יל מאטוס מוסיפה וטוענת שמרטינו (וגם מטיילות אחרות שכתבו על חוויותיהן, למשל נייטנגל) משווה ומשליכה ממה שראתה על חייה שלה ועל סוגיות מגדריות באירופה הויקטוריאנית.
בכתיבתן ההרמון משמש כמקום שמציף חרדות ושאלות שעולות ב'עצמי' של כל אישה לגבי מעמד האישה האנגליה –