נרטיב אישי לעומת נרטיב של ספרי ההסטוריה. הסכסוך ערבי-ישראלי, כולל ראיון איכותני מלא- 97

מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 6507
מספר מקורות 8

תקציר העבודה

היסטוריית הסכסוך הערבי- יהודי, כפי שאנו כיהודים- ישראלים שומעים אותה, מולאמת. מדובר בהיסטוריה מגויסת, היסטוריה הנלמדת מספרי הלימוד שמשרד החינוך מאשר, המקפידים להציג צד אחד של הסיפור, את הצד היהודי ה"מתקרבן", בו הערבים הגדולים והרעים באים לפגוע ולהרוג.
כיהודיות ישראליות, אנו חיות את הראיה הדיכוטומית של "היהודים הטובים" לעומת "הערבים הרעים", ואתוס ניצחון המעטים אל מול הרבים. התפיסה של "אנחנו- הם" כול כך עמוקה ושורשית בהווייתנו שלנו, שהיינו צריכות לכתוב את אותה פיסקה פעמים רבות בעקבות השימוש החוזר והבלתי נשלט בהתבטאויות כגון: "אנחנו עשינו" לעומת "הם פגעו". השקפת עולם דיכוטומית זו מוטמעת ומופנמת כול שנה באמצעות טקסים חוזרים ונשנים  , שמטרתם העיקרית היא חיזוק התודעה הלאומית ותחושת הפטריוטיות. ראשיתם של טקסים אלה עוד בימי הגן, בית הספר היסודי והתיכון, כש"מבחן הנאמנות האולטימטיבי" לאזרח הישראלי מגיע לשיאו בעת הגיוס לשירות הצבאי. התוצאה המתבקשת היא שאנו שואבים את המבנה הקונטיבי. אנו חיים בתפיסה שגויה שיש רק צורה אחת בסיסית להסתכל על העולם.
החלוקה מאוד ברורה, יש "אותנו" ויש "אותם", ו"הם" רוצים להרוג אותנו(בן-עמוס ובית-אל,  2004). השתחררות והתנערות מתפיסת עולם זו היא קשה- עד בלתי אפשרית, וככול הנראה תלווה אותנו כול חיינו. סדנת הדו-קיום בנווה שלום הזכירה לנו שאפשר לאמץ הסתכלות אחרת, שונה ובוגרת כי גם בראייה של שחור ולבן יש אלפי גוונים של אפור. לאושר, יש אחות קטנה בחטיבת ביניים שנעזרת בה ללמוד למבחנים, ביניהם גם מבחנים בהיסטוריה. ככול שעוברות השנים שלה בבית ספר ושל אושר באקדמיה, היא מוצאת פערים הולכים וגדלים בין מה שהיא צריכה ללמוד בעל-פה ובין החלקים האפורים שנפערים, השאלות שעולות, וכיצד הדמויות ההרואיות שמלוות את חיינו נעשות אנושיות וקרובות יותר. אנו רצינו לבדוק את הסיפור האישי של אדם אחד שלקח חלק במלחמת הקוממיות ובזמן שקדם לה. רצינו לבדוק האם דבקה בו ראיית העולם הדיכוטומית, או שמה הוא חווה את החיים כפי שהם, מלאים בסתירות ומורכבות פנימית. השאלה שעניינה אותנו עוסקת בפער שבין המסופר בספרי ההיסטוריה של משרד החינוך, לבין מה שאדם פרטי ,שחווה את האירוע, יספר ויתאר לנו על אותם אירועים הסטורים. שאלתנו במילים אחרות היא: מה ההבדל בין הנלמד כהיסטוריה אובייקטיבית לעומת החוויה האישית של הפרט?