ממ"ן 13 לדוגמא במבוא לפואיטקה של ספרות ילדים כולל הערות מנחה שאלה מס` 1  א. בעיית השיוך הכפול היא הזיקה הכפולה של ספרות ילדים לשתי מערכות שונות וניפרדות – מערכת הסיפרות ומערכת החינוך – שתי מערכות אלו בעלות דורשות דברים אחרים מסיפרות הילדים: מערכת החינוך כופה על סופרי הילדים להשתמש בערכים חינוכיים, בנורמות תרבות ואף להשתמש בשפה תקינה. לעומת זאת, מערכת הסיפרות כופה שימוש באלמנטים אסתטיים ואומנותיים לצורך בניית הטקסט.
  בעיית הנמען הכפול היא בעייה הנובעת מתפיסת הילד כיצור תמים ומוגבל, בעל צרכים ויכולות ושונות מלמבוגר, ולכן קיים צורך להגן ולפקח עליו. בעקבות זאת, קיים "נמען כפול" בספרות הילדים: הילד, המשמש כקורא רשמי וישיר של הטקסט, והמבוגר, המשמש כנמען עקיף, שתפקידו לצנזר, לשפוט, לאשר ולפקח על הטקסט שהילד קורא. הילד שאמור להיות במרכז, הופך להיות שולי, כיוון שסיפרות הילדים נוצרת ומתווכת ע"י המבוגרים והילדים אינם מעורבים בתהליך זה. חשוב היה לציין שלכל אחד מהקהלים אלה יש צרכים אחרים, טעם אחר ומאפיינים אחרים כקוראים. בסיפרות המבוגרים, בעיה זו איננה קיימת כי המבוגרים הם אלה שמעורבים בתהליך כולו והם אלו שממשים את הטקסט בתור קוראים.
הקשר בין שתי בעיות הוא ששתיהן תורמות למעמד הנמוך ולדימוי הנמוך, גם של ספרות הילדים וגם של סופרי הילדים, וששתיהן מובילות להיווצרות של מערכת אילוצים (אילוץ הבנה ואילוץ החינוכיות, המשתייכים למערכת החינוכיות ואילוץ הרפרטואר המשתייך למערכת הסיפרות). קשר זה נובע מהתפיסה היסטורית לפיה הילד הוא בשלבי התפתחות והתהוות לקראת בגרות ושהוא משתייך למעמד הנמוך. מאז ועד ימינו עדיין רואים בילד כיצור חלקי וחסר ותפיסה זו מושלכת כלפי כל מי שעוסק בדבר בתחומים הקשורים בילדים, כמו סופרי הילדים. סיפרות הילדים נתפסת יותר ככלי חינוכי בעל תועלת יותר מאשר ככלי אומנותי, וסופר הילדים נתפס יותר כמטפל או כאיש חינוך מאשר כאמן. ברגע שסיפרות הילדים כרוכה בשתי המערכות, כיוון שהילד נתפס לרוב-