תקציר
עבודה זו ממקדת את מבטה בהשתלבותן של העליות מברית המועצות לשעבר בחברה הישראלית. דנתי במדיניות ההטמעה הכל כך מקובלת בסוציולוגיה של ההגירה ביחס לחברה הישראלית, לנוכח הרצון שמביעים העולים להשמיע את קולם הייחודי בפסיפס הזהויות הישראלי. על פסיפס הזהויות של יוצאי ברית המועצות לשעבר ('הרוסים') בחברה הישראלית עומד בעיקרו מחסום השפה. דרך עבודת השדה שנעשתה בקרב עולים צעירים בגילאים 27-24 אשר עלו ארצה מברית המועצות לשעבר בגילאים 9-4 בדקתי את מקומה של שפת המוצא בקרב מהגרים צעירים. בעקבות ראיונות עמם התגלה פרדוקס ייחודי לפיו, מחד גיסא שפת האם של העולה "מתלכלכת" – השפה העברית מוצאת את דרכה באופן אינסטינקטיבי בשפה הרוסית, ומאידך גיסא שפת המוצא משתכללת, בעקבות ההתבגרות, ההבנה והזיקה לשורשים. עבודה זו עומדת על משמעות נתון זה ומקומו באסטרטגיית ההתבדלות וההטמעה התרבותית והחברתית של קהיליית יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל.