לאוריינטציה דתית, מגע בין קבוצתי ודעות קדומות 1
הקשר בין אוריינטציה דתית, מגע בין קבוצתי ודעות קדומות י' באב תשס"ז
2 5 ביולי 2007
אוריינטציה דתית, מגע בין קבוצתי ודעות קדומות 2
הקשר בין אוריינטציה דתית, מגע בין קבוצתי ודעות קדומות בסוף המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית הדת הייתה אחד הנושאים החשובים של המחקר התיאורטי והאמפירי של הפסיכולוגיה (Beit- Halahmi, 1974). לאור תופעות כמו התחזקות האסלאם ותנועת החזרה בתשובה בישראל, עדיין נראה כי חקר הפסיכולוגיה של הדת הינו תחום בעל משמעות ורלוונטיות חברתית גם במעבר למאה ה-21 (לזר,  1999). תופעה שנמצאה לאורך מחקרים רבים בתחום היא הקשר שבין דת לדעות קדומות (Allport, 1966;  Batson, Schoenrade & Ventis, 1993). בתחילה, חוקרים הופתעו ממצאים אלה, שכן רוב הדתות מחנכות לאהבת הזולת ללא תנאי, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם דעות קדומות. בהמשך לכך חוקרים החלו לשער כי הבדלים אינדיבידואלים במוטיבציה לדתיות הם רלוונטיים לקשר שבין דת ודעות קדומות (Allport, 1966; Allport & Ross, 1967).
במחקר העוסק במוטיבציה להתנהגות דתית, ניתן למצוא גישה שולטת מרכזית אחת המבוססת בעיקר על עבודתו של אלפורט (Allport, 1966). אלפורט שיער כי האוכלוסייה הדתית מורכבת משתי קבוצות, כל אחת בעלת אוריינטציה שונה לדת. אוריינטציה דתית היא  המוטיבציה המניעה את האדם לדתיות והמשליכה על האופן בו הוא תופס את הדת ושואב משמעויות ממנה ((Allport & Ross, 1967. אוריינטציה אחת מכונה בפי אלפורט כאינטרינסית והשנייה מכונה אקסטרינסית. באמצעות הדיכוטומיה האינטרינסית- אקסטרינסית אלפורט מסביר את תופעת הדעות הקדומות בקרב האוכלוסייה הדתית ((Allport & Ross, 1967. –