מיתוס רבין בתקשורת הישראלית בשנת 2007
עבודה סמינריונית במסגרת הקורס "תקשורת כתרבות" תוכן העניינים
מבוא                                                                                   ע"מ הביוגרפיה של יצחק רבין                                                        ע"מ השפעת התקשורת על השדה הפוליטי                                      ע"מ האם לתקשורת  הישראלית חלק באשמה על רצח רבין?              ע"מ זיכרון קולקטיבי ומיתוסים בתרבות הישראלית המודרנית             ע"מ מיתוס רבין                                                                          ע"מ מיתוס רבין בעיתונות הישראלית המודרנית                               ע"מ       מתודולוגיה                                                                          ע"מ סקירת הכתבות                                                                    ע"מ ניתוח הממצאים                                                                    ע"מ מסקנות                                                                               ע"מ דיון וסיכום                                                                            ע"מ נספחים                                                                               ע"מ ביבליוגרפיה                                                                          ע"מ כתבות   תמונות ואיורים                                                          ע"מ העבודה כוללת 18 כתבות ואיורים
4 7 עמודים
2 9 מקורות !!! מבוא
עם הירצחו, אימץ לו כל אחד את "מורשת רבין" כפי שהוא מבין אותה ומוכן להשתמש בה ובאפקט המזעזע של הרצח. מרגע שמה שקרוי בישראל "השמאל" אימץ לעצמו את "מורשת רבין", מיהר מה שקרוי "הימין" להתנגד לה. (חבר, 2005). מאז נרצח, נוכס יצחק רבין ז"ל על-ידי מחנה השמאל, והפך מיתוס מגייס של השלום. השמאל טעה בכך, ואין זו טעותו הראשונה. במקום להפוך את דרך השלום לנחלת הכלל, הצטרף השמאל לתהליך הפרטת הזהות הישראלית והשבטולוגיה. הוא הפך את זיכרון רבין לנושא בלעדי השייך ל"כוחותינו", והזוכה לביטוי בכיכר רבין אחת לשנה. לנגד עינינו ממש, ובאופן מודע, אנו מכוננים בדיעבד את חייו ומותו של יצחק רבין, מיילדים את חומרי חייו מחדש, ומנכסים אותם לצרכינו. הוא בנם של 'רוזה האדומה', ולוחם מהגדוד העברי, שהגן בגופו על הרובע היהודי בעיר העתיקה מפני פורעים. הוריו התגוררו בחיפה, אמו ננשכה בידי כלב בחודש התשיעי להריונה, נסעה להתאושש בבית דודה בירושלים, שם ילדה את יצחק – הצבר המיתולוגי.
לאחר הרצח, פורסמו מאמרים רבים, וכן סרטים וכתבות המשרטטים את דמותו של רבין. במסמכים אלה, חוזרת ועולה דמותו של רבין כ"צבר מחוספס", "סמל היהודי החדש, יפה הבלורית והתואר" (דויד גרוסמן, מעריב, 6.11.95), "האדם אשר יותר מכל אחד אחר שיקף את תקומת ישראל" (ירון לונדון, ידיעות אחרונות,6.11.95), איש ששפת גופו מתארת ביישנות, חספוס והיסוס, "אנטי פוליטיקאי", אדם אשר "בניגוד לפוליטיקאים אחרים, רבין לא בנה מעולם תדמית אלא נשאר תמיד הוא עצמו" (רובי רוזנטל, דבר ראשון, 6.11.95).  (הציטוטים מתוך: יורם פרי, מיתוס רבין והתקשורת: הרקונסטרוקציה של הזהות הקולקטיבית הישראלית, דברים אחרים, 1997). כמובן שאין מדובר בדימויים אובייקטיביים אלא בהספדו הרקונסטרוקטיבי של ראש ממשלה שנרצח.
כמו כן, בהתחשב לנסיבות, ברור מאליו שתיאורי האופי יקבלו צביון חיובי.
התקשורת הינה כלי מרכזי בקבלת מידע על הסובב אותנו ועל האירועים הקורים בעולמנו. אחד מהאירועים המרכזיים הוא רצח רבין. התקשורת הייתה הגורם העיקרי בעיצוב ובבניית המיתוס (צבר, בטחון , גבורה וכו'…) סביב רצח רבין.
לכן רציתי לבדוק מה חלקה של העיתונות ובאילו טכניקות היא השתמשה כדי לתרום למיתוס "הרביני". ולכן שאלת המחקר שלי היא:
כיצד מוצג המיתוס ה" רביני" ,בעיתונות של 2007.
עבודה זאת עוסקת במיתוס יצחק רבין ובאופן בו רבין מוצג בעיתונות הישראלית המודרנית. העבודה מתמקדת בסיקור  העיתונאי בשנת  2007 של 3 העיתונים הנקראים  במדינה: ידיעות אחרונות, מעריב והארץ ביום הזיכרון העברי והלועזי של הרצח. ייחודה של שנה זאת היא בעובדה כי בשנה זאת התמקדה התקשורת דווקא ביגאל עמיר – רוצחו של רבין, הריונה של אשתו, הולדת בנו והברית שנערכה ביום השנה ה-12 לרצח רבין ולכן השערתי היא שלאחר 12 שנה , המיתוס יישבר, לעיתונות "יימאס" להתעסק ברבין ומורשתו , ולכן תמעט להתעסק ברבין ותציין את יום השנה של הרצח בדברים שנויים במחלוקת, כמו שבירת המיתוס והתעסקות ברוצח.