תרומת מודעות ההורים לתסמונת ADHD להתמודדות
| מוסד לימוד | שלוחת דרבי בישראל |
| מקצוע | חינוך |
| מילות מפתח | תרומת מודעות ההורים לתסמונת ADHD להתמודדות |
| שנת הגשה | 2007 |
| מספר מילים | 3908 |
| מספר מקורות | 13 |
תקציר העבודה
ADHD – Attention Deficit Hyperactive Disorder – הוא ליקוי התפתחותי בשליטה העצמית, שסימניו העיקריים הם: חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. הוא מתבטא גם בבעיות בטווח-קשב, בשליטה בדחפים וברמת הפעילות בחוסר מנוחה, חוסר יכולת להתרכז, יכולת התמדה נמוכה, רגישות מוגברת, התנהגות מפריעה ונטייה לשבור דברים או להיפצע ועוד. בעיות אלו משתקפות בחוסר כוח הרצון של הילד או באי יכולתו לשלוט בהתנהגותו ולהכרה בסיבה ותוצאה. הפרעת קשב וריכוז מקיפה חמישה אחוזים מילדי בית הספר (בין שלושה לעשרה אחוזים, תלוי במחקר)(דרעין , 2001).
אצל ילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר יש במקרים רבים קשיים חברתיים מהותיים והילד הופך לליצן של הכיתה, לילד דחוי או לבריון. הבעיות נובעות בגלל האימפולסיביות, בגלל הקושי לחכות לתורו, ובגלל תסכול וכעס מצטברים.
ילד עם ADHD אינו מתעכב מספיק כדי ללמוד לקח מאירועים קודמים ולכן הוא מתקשה בהבנת מסרים חברתיים. ממש כפי שהילד מתקשה להבין חלק מהדרישות ממנו בכיתה, כך הוא מתקשה להבין את המוסכמות והדרישות החברתיות (ברקלי , 2003). הדחייה החברתית והקשיים בלימודים גורמים לכך שהילד יפתח דימוי עצמי נמוך. בנוסף, ילדי ADHD נוטים להיות מתוסכלים ולהתפרץ יותר מילדים רגילים, וכתוצאה מכך פעמים רבות הם אינם זוכים ליחס סובלני מהחברה ולעיתים אף מסולקים מפעילויות חברתיות כגון מועדונים, שיעורי מוסיקה, חוגי ספורט ותנועת הצופים , (איריס , 2005) .
