הפרעות שכליות
והפרעות בגיל הילדות -התבגרות

אבחון בעיות בילדות לעומת בעיות בבגרות

 פעם חשבו שהילד הוא מבוגר,רק קטן, אבל זה ממש לא מדויק.

 בכדי להבין בעיות של ילדים צריך להבין היטב את ההתפתחות ואת השלבים ההתפתחותיים השונים.

 מחקרים עדכניים מעריכים כי 12%- 15% מכלל הילדים האמריקנים לוקים בהפרעות-נפש.

 רק 29% מהילדים העומדים בקריטריונים לאבחנה עפ"י DSM נלקחו אי פעם לאיש בריאות נפש לקבלת עזרה.

טיפול בבעיות בילדות
 אחד הדברים הקשים בטיפול בילדים זה ההורים. גם אם נעשתה עבודה טיפולית מצוינת עם הילד זה הרבה פעמים לא יעזור כי לא התקדמת עם ההורים.

 בדומה, לפעמים, לא נשיג התקדמות, אם לא נצליח ליצור שינוי בבית הספר.

הפרעות בילדות

1. הפרעות אמוציונאליות:

 הפרעות חרדה

הפרעת חרדת-פרידה:
 חרדה מוגזמת (באופן כללי, ובאופן ספציפי ->)סביב פרידה מדמויות התקשרות מרכזיות ומסביבת הבית המוכרת.

הגדרת ה DSM-IV להפרעת חרדת-פרידה

א. חרדת מוגזמת ושאינה תואמת לשלב ההתפתחותי בנוגע לספרציה (פרידה) מהבית או מהאנשים שאליהם הילד קשור, כפי שבא לידי ביטוי ע"י 3 או יותר מהבאים:

 מצוקה מוגזמת בכל פעם שמתרחשת או צפויה להתרחש פרידה.
 דאגנות עקבית ומוגזמת לגבי אובדן או נזק שיגרם לאובייקט ההתקשרות.
 דאגנות עקבית ומוגזמת, שיקרה משהו נורא שיגרום להפרדות מאובייקט ההתקשרות (למשל- הליכה לאיבוד, חטיפה).
 התנגדות או סירוב עקביים ללכת לביה"ס או למקום אחר בגלל פחד מפרידה.
 פחד מוגזם ומתמשך או סירוב להיות לבד או בלי דמות ההתקשרות המרכזית בבית או בחוץ.
 התנגדות או סירוב עקביים ללכת לישון ללא היות קרוב לדמות ההתקשרות המרכזית או רחוק מהבית.
 סיוטי לילה חוזרים הקשורים לתמה של פרידה.
 טענות לסימפטומים פיזיים, כאשר מתרחשת או מצופה להתרחש פרידה.

ב. משך ההפרעה הוא לפחות 4 שבועות.
ג. ההפרעה הופיעה לראשונה לפני גיל 18.
ד. ההפרעה גורמת מצוקה/ פגיעה ניכרת בתפקוד.
ה. ההפרעה אינה חלק מהפרעת התפתחות רחבת היקף (כמו אוטיזם).

הפרעת חרדת-פרידה – נתונים נוספים
 4% בקרב ילדים ומתבגרים. הפרעה שכיחה יחסית.
 שכיחה יותר בבנות.
 נוטים לבוא ממשפחות סגורות שהקרבה בהן הדוקה מאוד.
 אפיזודה ראשונה – מופיעה לעיתים קרובות אחרי אירוע טראומתי בחיי הילד – מות קרוב משפחה/ חיית מחמד, אשפוז, מעבר לעיר אחרת.
 מהלך: אפיזודות של חרדת פרידה מופיעות באופן חוזר ונשנה לאורך הילדות וגיל ההתבגרות.
 בצורתה החמורה – עשויה להיות משתקת עבור הילדים: מונעת מהם הליכה לבי"ס/ פעילויות מחוצה לו. עוברים שוב ושוב בדיקות גופניות בעקבות תלונותיהם התכופות על כאבים וחוליים.

הפרעת חרדת-יתר:

 ילדים המאופיינים בדאגה מופרזת, ובפחדים מתמידים ועקשניים. לרוב הפחדים אינם ספציפיים, ואינם נובעים מאירוע מעורר דחק מקדים.
 ב- DSM מופיע כחלק מ- GAD. פחות סימפטומים נדרשים לילדים.

 דיכאון

דיכאון של תקופת הילדות:
 קלינאים בעבר חשבו שהסבירות לפיתוח דיכאון לפני גיל ההתבגרות היא נמוכה מאוד. זאת משום שתחושת הסלף של הילד ותפיסת העתיד שלו – עדיין לא בשלות דיין– לפיתוח הערכה עצמית נמוכה, רגשי אשמה או חוסר אונים.
 אולם ילדים כן מפתחים דיכאון. השיעור אמנם נמוך מאצל מבוגרים (3% – 5%). עם גיל ההתבגרות – השיעור מוכפל.
 מאובחן באמצעות אמות המידה למבוגרים.
 סימפטומים אופייניים: הסתגרות חברתית, בכי, הימנעות מקשר עין, תלונות סומאטיות, תיאבון ירוד, רגזנות, תיתכן – התנהגות תוקפנית, ובמקרים מסוימים – אובדנות.

גורמי הסיכון לדיכאון ילדי הם כמו של דיכאון בבוגרים:
 הערכה עצמית נמוכה
 עמדות פסימיות
 אי-תפקוד של המשפחה.

 לרוב – שינויים חיוביים בסביבתם – מביאים להחלמה מהירה.
 יש שנותרים דיכאוניים חודשים ואף שנים.

2. הפרעות הרגלים :

הרטבה ENURESIS
 הטלת שתן לא רצונית, דרך קבע, בד"כ בלילה (שנת חלום), אך ייתכן גם ביום – לאחר הגיל הצפוי להתאפקות (5).
 רוב הילדים מגיעים לשליטה בשלפוחית בין גיל שנה וחצי וארבע.

 תיתכן הרטבה כל לילה או כשהילד בדחק ניכר/ עייף במיוחד.
 ה- DSM-IV דורש שכיחות של לפחות פעמיים בשבוע 3 חודשים רציפים, ואם לא – חייבת להיות קיימת מצוקה/ פגיעה ניכרת בתפקוד חברתי, בבי"ס, או בתחומים אחרים חשובים.

 יכול לנבוע מסיבות אורגניות או רגשיות.
הרטבה תפקודית = אינה מסיבות אורגניות.

הרטבה תפקודית ראשונית – לא הגיעו מעולם להתאפקות. אבחנה תינתן בגיל 5.
 הרטבה תפקודית משנית – התאפקו במשך שנה לפחות, אך חלה אצלם נסיגה. (בד"כ הנסיגה מתרחשת בין גיל 5 – 8, אך יכולה להתרחש בכל גיל).

 טיפול: סמים המדכאים הטלת שתן (בלילה). – לאותו לילה.
 טיפול התנהגותי – יעיל יותר – על הסדין מונחת יריעה מיוחדת, שכשנרטבת בשתן, מפעילה פעמון שמעיר את הילד. הילד לומד לקשר בין מתח בשלפוחית לבין התעוררות.
 – 75% מגיעים לשליטה בשלפוחית תוך שבועיים. עם טיפול ארוך יותר – שיעור התחדשות הסימפטומים הוא 15% -25% בלבד.

 שוכח עם הגיל.
 7% אצל בנים, 3% אצל בנות בגיל 5.
 3% ו-2%, בגיל 10.
 1% ו – 0% בגיל 18.

הכתמה ENCOPRESIS

 לפחות אירוע אחד בחודש, במשך שלושה חודשים רציפים, של הפרשת צואה במקומות לא מתאימים – על הרצפה, בבגדים.

 מאובחן רק מגיל כרונולוגי של לפחות 4 או רמה התפתחותית של גיל זה.
 שכיחות: 1% בבני 5. שכיח יותר בבנים.
 מהלך: יכול להיות קשור לאירוע מלחיץ – כמו הולדת אח, כניסה לבי"ס, או לחינוך לא מתאים להרגלי ניקיון. יכול להתמיד שנים.

סהרוריות somnambulism –
(הליכה מתוך שינה)

 הפרעת שינה – שכיחה בילדות. בד"כ מופיעה בין גילאי 6-12
 הולכים לישון כרגיל, מתעוררים במהלך שעת השינה השנייה/ השלישית (בשנת NREM) – הולכים בבית, מחוץ לבית. 15 – 30 דקות. עיניים פקוחות. נמנעים מלהיתקל במכשולים. מקשיבים כשמדברים אליהם. מגיבים לפקודות, כגון לשוב למיטה. (עם זאת – סיכון לפציעה תוך הליכה). לבסוף שבים למיטה.
 – בבוקר לא זוכרים דבר.

הפרעות טיק

 טיק הוא פרכוס או עווית עקשנית, המופיעה לעיתים, ולרוב מוגבלת לקבוצת שרירים מקומית, למשל מצמוץ עיניים, תנועות עווית של הפה, ליקוק שפתיים, משיכת כתפיים, פיתול הצוואר, כחכוח הגרון, משיכת האף, והעוויות פנים.

 תסמונת טוֵרט- אחת מהפרעות הטיק ב- DSM-IV. האדם חווה הפרעות טיק מוטוריות מרובות ולפחות אחת קולית – ההפרעה מתבטאת בד"כ בתנועות ראש לא נשלטות, המלוות בקולות – כגון: אנחות, נקישות לשון, נביחות, מילים.
 כ – 1/3 מהם מראים גם קופרולליה- טיק קולי מורכב הכולל גידופים וקללות.

 גיל ממוצע – 7. צריך להתחיל לפני גיל 18.
 מופיעה פי 3 אצל גברים.
 בסיס אורגאני.
 משך ההפרעה יכולה להיות כל החיים (עם הפוגות).
 בד"כ חומרה ושכיחות פוחתת עם הגיל, לעיתים נעלם בבגרות צעירה. יש מעט מקרים שמחריף.

3. הפרעות התנהגות

הפרעת התרסה התנגדות (oppositional defiant dis.)

 דפוס חוזר ונשנה של התנהגות נגטיביסטית (דווקאית), לא צייתנית, מתריסה ועוינת כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים.
 מתחילה בדרך כלל עד גיל 6 (זה לא קריטריון..).
 ילד שלא מסכים לעשות שום דבר שמבקשים ממנו – ללכת לביה"ס, לדבר, לנקות. מתעצבן. מתווכח עם מבוגרים. מפריע בכוונה.מאשים אחרים בטעויות שלו. מתרגז בקלות ע"י אחרים. כועס וממורמר. נקמני.
 מה שמעניין שלפעמים עם ילדים אחרים הם בסדר גמור וההתנהגות מגיעה רק מול דמויות סמכות.

 יש תיאוריות שמתייחסות לגורם נוירולוגי קל שלא מטופל כראוי.

 יש התייחסות למעגל תגובה חברתי שמחזק את ההפרעה – העצבים והתוקפנות גורמים לדחייה וניתוק של הילד.

 25% מהם יפתחו הפרעת התנהגות מלאה בגיל צעיר.

הפרעת התנהגות (conduct dis.)

 תבנית התנהגות חוזרת ועקבית (בשנה האחרונה) שבה קיימת הפרה חוזרת ונשנית של זכויותיהם הבסיסיות של אחרים ונורמות חברתיות מקובלות (להבדיל ממעשי קונדסות).
 קיים זלזול מאוד קשה בזכויות של האחר ובבריאותו (התעללות באחרים, בחיות ובחפצים).