1.הפסיכולוג דניאל גולמן פיתח והרחיב את המושג ״אינטליגנציה רגשית״. זהו אוסף כישרונות אשר עוזרים לאדם להצליח בהתמודדות עם סביבתו והיא כוללת יכולות כגון שליטה עצמית, התלהבות, התמדה ויכולת של אדם ליצור לעצמו מוטיבציה. גולמן טוען שיכולת זו נרכשת, ניתן להקנות כישורים אלה לילדים ובכך להעניק להם סיכוי טוב יותר למצות את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם. מושג זה שהגדיר גולמן מזכיר במקצת את המושגים ״אינטליגנציה חברתית הבין-אישית״ ו״אינטליגנציה פנימית תוך-אישית״ שטבע גרדנר.

רוברט סטרנברג פיתח תיאוריה בשם ״התיאוריה התלת-ממדית של האינטליגנציה״ ולפיה האינטליגנציה היא היכולת לנהל ולתאם את רכיבי החשיבה היסודיים בדרכים שמשפרות את הסיכויים לפתור בעיות בעזרת ״רכיבי על״, אותם רכיבים שקובעים אילו מהרכיבים היסודיים יופעלו בתהליך החשיבה ובאיזה סדר.

2. האם האינטליגנציה היא מולדת או נרכשת? האם כללית או מרובה? היחס למבחני אינטליגנציה (IQ) ע״פ גולמן וע״פ סטרנברג.

3. ווטרהאוס מתייחסת לתיאוריה של גולמן וטוענת שהגדרת מושג האינטליגנציה הרגשית (EI) רחבה מדי וכוללת רכיבים סותרים שמקשים לבחון אותה, ולא קיימים מחקרים אמפיריים המאששים את קיומה של ה- EI. כמו כן, קיים קושי להבחין בין EI לבין צירופים שונים של אינטליגנציה וגורמי אישיות. למעשה לאחר ניטור תכונות אישיות, אינטליגנציה מילולית ואינטליגנציה שוטפת, נשארת רק יכולת הוויסות הרגשי. בנוסף, תיאוריית ה- EI תורמת מעט להבנת ההתנהגות האנושית ואין הוכחה מבוססת להשערה שה- EI קובעת הצלחה בעולם האמיתי.