בעבודתי אעסוק במנהג ה"סאטי" השייך למסורת ההינדואיזם. בחלק הראשון אציג אותו וארד לשורשיו הדתיים ואציג את שאלת המחקר. לאחר מכן אתבסס על פרק מספרו של חוקר הדתות והסוציולוג אמיל דורקהיים, "ההתאבדות כתופעה חברתית", ובאמצעותו אנתח את מנהג הסאטי. בחלק השלישי של העבודה אוסיף את מסקנותיי האישיות ואעלה שאלות שיוכלו להוות בסיס למחקרים עתידיים בנושא.

חלק א': מנהג הסאטי
סאטי ( ,सती מילולית: "האישה המסורה"), הוא מנהג הינדי בן אלפי שנים. במסגרת הטקס משליכות עצמן אלמנות למדורות הקבורה של בעליהן. מנהג זה ידוע למערב בשם "טקס שריפת האלמנות". התיעוד הראשון של הטקס מופיע בזיכרונותיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 327 לפנה"ס (Atkinson, 1831). המנהג רווח בתת היבשת ההודית עד הוצאתו הרשמית מן החוק, בשנת 1829, בתקופת כהונתו של הלורד בנדיקט כמושל הכללי. עם זאת, יש לציין כי בידינו עדויות לטקסי סאטי המתרחשים גם כיום, לרוב באזורים כפריים בהם הפיקוח השלטוני רופף (The team, 2006).