עבודה זו עוסקת בליקויים התפתחותיים והשפעתם על תפקוד הילד, תוך שימת דגש על אינטראקציות תקשורתיות בין ילדים בגיל הרך אשר מתמודדים עם צרכי תקשורת מורכבים והפרעה על הספקטרום האוטיסטי.
העבודה בוחנת את מחקרם של מישל וג'ניס (2018) אשר בחנו את ההשפעה של התערבות מכוונת על האינטראקציה החברתית של ילדים עם צרכי תקשורת מורכבים עם ילדים אחרים, בני גילם. ההתערבות נעשתה באמצעות ביסוס תקשורת דיאדית בין הילדים ולקחה בחשבון שלושה גורמים עיקריים באינטראקציה: ראשית, העמית, קרי חברו של הילד בעל הצרכים המיוחדים. שנית, הילד עם הצרכים המורכבים. ולבסוף, הקשר בין הילדים כפי שבא לידי ביטוי באינטראקציה.
מהמחקר עולה כי ילדים עם צרכים מורכבים צריכים להיות מצוותים באופן מוסדר לילדים אחרים וכי ללא התערבות, החסמים הקיימים יפריעו לקיומה של תקשורת טבעית. לכן, נדרשת התערבות אקטיבית מצד גננות ומורים לשם ביסוס מערכות יחסים בין הילדים.
לצד תובנה זו עולה כי ככל שאסטרטגיות התקשורת המתווכות לילדים ללא מוגבלות נעשות באופן עקיף וכחלק מטכנולוגיה רחבה יותר כך האינטראקציה איכותית יותר. לשם המחשה, משחק באפליקציית משחק באייפד הופכת את חווית המשחק של ילדים ללא מוגבלויות עם ילדים עם מוגבלויות לשוויונית ומהנה יותר. הדבר תורם למניעת הטבעת סטריאוטיפים אודות הילדים עם ההפרעה על הספקטרום, והילדים משולבים במרחב באופן טבעי ומנורמל יותר.