אישיות: תאוריה ומחקר
יחידה 1- מונחים ומושגים
ההתנהגות מושפעת במידה רבה מההשפעות הפנימיות הסוביקטיביות- התכונות המולדות והנרכשות- ופחות מהשפעות חיצוניות אוביקטיביות. הפסיכולוגיה של האישיות בוחנת את האדם בגישה כוללנית- כיחידה שלמה.
תאוריות נאיביות שמפתחים אנשים נטולי ידע: 1. השקפת האדם בחיי היום יום- אנו מתארים ומכלילים בני אדם לפי הופעתם, צורת דיבורם והתנהגותם, אשר נבדלים מאנשים אחרים. הדימוי החברתי שמקרינים כלפי חוץ, התכונה הבולטת ביותר של האדם, שעושה רושם על אחרים ומגדירה את בעליה (הוא ביישן, היא תוקפנית). 2. השקפת מגיד העתידות- אדם פשוט אך מוכשר, דק הבחנה ובעל ידע רב על אופי האדם וביטחון עצמי ביכולתו לפרש את אופיים של אחרים. הוא בוחן את האדם שמגיע אליו, ובהתאם לצורת לבושו, גילו והתנהגותו, מניח מה הבעיה שבגללה הגיע אליו, בהתאם לבעיות השכיחות בקבוצה שאליה נמנה הלקוח. הוא מנצל כל רמז שמגיע מהלקוח ומתייחס אליו מייד, ומשתמש בשפה עמומה וכללית מאוד, שניתן לפרש אותה בדרכים רבות. הוא משתמש בשיטה של ניסוי וטעיה, ובמידה והוא טועה, מיד בוחר בכיוון אחר. 3. השקפת חוקר המשטרה- סיווג החשוד בקטגוריה מסוימת (אדיש, ביישן, טיפש) ע"פ הרושם הראשוני- הלבוש וההתנהגות, והתנהגות בהתאם לידע מוקדם שרכש. הוא מפתח תאוריות של אישיות וכך ממיין את החשודים כדי להפעיל עליהם את שיטת החקירה המתאימה.
הגדרת האישיות\ גורדון אלפורט- ההבדל בין ההופעה החיצונית (המסכה) לבין השחקן עצמו. הגדרות לקט- האישיות היא סכום של כל תכונות האדם, בלי הכרח שיהיה קשר ביניהן. הגדרות המדגישות את ההופעה החיצונית- ההתנהגות והתכונות שהאדם מקרין ומראה כלפי חוץ, הן התכונות המאפיינות שלו. גם אם למעשה הכל הצגה ומתחת למעטה יש לו תכונות אחרות. אי אפשר להסתמך על ההנחה הזו. הגדרות הסתגלותיות- האישיות היא ביטוי למאמצים המגוונים שהאדם נוקט כדי להסתגל לסביבתו. הגדרות המדגישות את מהות האדם- האישיות היא הפן של האדם שמייצג אותו יותר מכל פן אחר.
האישיות כמבנה תאורטי מבנה תאורטי- משהו שלא ניתן לצפייה ישירה, אך משערים את קיומו ומסבירים תופעות על פיו. למשל- תהליך חמצון המזון- לא ניתן לראות אותו, אך אנו יודעים שהוא קיים כי אנו רואים את השינויים שמתרחשים במזון. כך למשל- היכולת השכלית בלתי נראית- אך היא מתבטאת בפתרון בעיות וידע. האישיות נחשבת למבנה תאורתי מאחר ואפשר להסיק עליה רק מתוך הסתכלות בתגובות שונות. האישיות היא מבנה תאורטי מורכב מאחר והיא כוללת מספר רב של תופעות ותהליכים.

מקורות להיסק על אישיות\לזרוס: 1. פעולות כמקור היסק על אישיות- כל פעולה מכוונת להשגת מטרה מסוימת, והיא בעלת סגנון מיוחד, המשקף את דרך הביצוע. פעולות מכוונות מטרה מגלות על מניעיו ותחומי ההתענינות של מבצען, ובכך חושפות את אישיותו. הפעולות יכולות לספק מידע על מניעיהם של המבצעים, אך לא תמיד מאפיינות את המניע המקורי. כל אדם מפתח סגנון פעולה שונה, המאפיין את דרך הביצוע של רוב פעולותיו (תנועות ידיים, הבעות פנים, צורת כתב, צורת הליכה וכו'). סגנון הפעולה מבטא את מצבו הנפשי, רגשותיו ומניעיו של המבצע. 2. דיווחים מילוליים כמקור היסק על אישיות- אינטרוספקציה (חקירת העצמי- הסתכלות עצמית ודיווח על רגשות, עמדות ומחשבות) מאפשרת הסקת מסקנות על מבנה האישיות. הבעיה היא שאדם עלול להסתיר דברים מסויימים ויתאים אותם לדעה שהוא רוצה ליצור אצל המאזין, ולעיתים הוא לא עלול לא להבין את עצמו או את תגובותיו ולכן דיווחו אינו מדוייק. 3. מדדים פסיכולוגים כמקור היסק על אישיות- שינויים רגשיים ופזיולוגים (סומק, זיעה, חיוורון ורעד) יכולים לשמש מקור מידע על תהליכים פנימיים ועל מבנה האישיות. פוליגרף מסייע למדוד תגובות פסיכולוגיות. השיטות למדידת מדדים פסיכולוגים לא תמיד מדוייקים, כי שינוי פסיכולוגי מסויים יכול להעיד על תגובות רגשיות רבות ושונות זו מזו.
אופרציונליזם מרובה- כל מקור מידע הוא הגדרה אופרציונלית שונה של המונח התאורטי שרוצים למצוא (תוקפנות למשל). שימוש בשלוש ההגדרות הנ"ל יתן את התשובה הטובה ביותר.
היבטים בהערכת האישיות- תפיסת אישיותו של אדם תלויה בנקודת המוצא של הצופה. ניתן לבחון אדם משלושה היבטים….

הגישה הנומותטית- מדברת על הכלל, הרב, הכללה. (נומוס=חוק). המאפיין העיקרי של גישה זו הוא הנסיון למצוא חוקים כלליים שאפשר להסביר בעזרתם את ההתנהגות האנושית. ניתן להסיק מהכלל על הפרט. חשוב שהנשאלים במחקר יהיו קבוצה גדולה שנבחרה באופן רנדומלי. לכל בני האדם יש אותם ממדי אישיות ואותן תכונות, וההבדלים ביניהם הם הבדלים כמותיים בלבד. המסקנות יכולות להיות סיבתיות או קשר בין משתנים. החקירה תהיה חקירה של תכונות. צריכים להיות משתנים מובחנים כדי לעשות מחקר בצורה כזו. מחקר ניסויי יחפש קשר סיבתי. יהיו משתנים ומניפולציה. ההגדרה האופרציונלית מגדירה את הצעדים כדי שנוכל לבדוק את ההשערות שהעלנו ואת המשתנים. מחקר אמפירי יחפש קשר בין משתנים בלבד. המחקר נעשה בד"כ דרך שאלונים. גם כאן יהיו משתנים ומניפולציה אך המחקר יעשה בצורה יותר קרובה למציאות. רואים רק את מה שהחוקר בודק ולא מעבר לזה.

– משתנה אשר נעשה חיפוש בתצפית מדעית אחר המשתנים שמשפיעים עליו. משתנה מוסבר
משתנה מסביר- אחד המשתנים שחוקרים חושבים שיוכל להסביר את השינויים במשתנה המוסבר בתצפית מדעית.
הגישה האידיוגרפית- יחיד, ספיציפי, בחינה לעומק (אדיוס=יחיד [אדיולקט]). שואלת שאלות עומק, בעיקר במחקר קליני, מחקר עומק. מאפשרת לבחון את האישיות לעומקה באופן ספיציפי. גישה זו טוענת כי יש שוני איכותי בין אדם לאדם, ולכן עלינו לבדוק את מאפייני התנהגותו של האדם היחיד ולא את התנהגות כל בני האדם. חוקר בעזרת חקר מקרה מסויים. ההעמקה נעשית לאט לאט, באופן ספיציפי וכמכלול של כל התכונות של האישיות. מתאימה לפסיכודנית ולהומניסטית, מאחר והן מתייחסות לעומק הדברים. היתרונות הם שרואים הכל וחוקרים את כל הפנים של האישיות. חיסרון הוא שהתהליך ארוך והיא לא מבודדת כל תכונה בנפרד, אלא לוקחת אותן כמכלול. הנחות יסוד- הנחות ששואלות איך התאוריה הספציפית מתיחסת לפרט. 1. חופש לעומת דטרמיניזם- מה מניע את האדם- האם הוא מונע על ידי גורמים פנימיים- דחפים או יצרים (פרויד), או עי' גורמים חיצונים בסביבה (ביהוויוריזם). האם אנחנו כבני אדם חופשיים לעשות מה שאנו רוצים, או שאנו מושפעים מגורמים דטרמיניסטים (חיצוניים או פנימיים) הגישה ההומנסטית נוטה יותר לחופש. על פיה האדם פועל לפי רצונותיו שלו, ולא מושפע מגורמים כאלה או אחרים. 2. הגיון לעומת חוסר הגיון- האם אנו פועלים דרך ההגיון, או איזור חסר הגיון (רגש, תת מודע). תאוריות שיטו יותר להגיון, יגידו שאנו פועלים על פי הרציונל. 3. שלמות לעומת חלקים- האם האדם ואשיותו שלמים ואחידים, או שהם מחולקים לחלקים. שלמות אומרת שיש באדם הרבה אפיונים ותכונות, אבל אין חלק אחד שמנוגד לאחר. ע"פ פרויד יש באישיות שלנו כל מיני מרכיבים וחלקים. הגישה ההומניסטית טוענת שאישיות כמכלול תנסה להשלים את עצמה ולגדול. טענה של חלקים אומרת שבאדם יש כל הזמן קונפליקטים ושהוא דינאמי. הסתכלות על האישיות כשלמה אומרת שבכל מצב נפעל אותו דבר. 4. תורשה לעומת סביבה- האם ההתנהגות היא מולדת או נבנית מהסביבה. 5. בר שינוי או אינו בר שינוי- האם התנהגות האדם יכולה להשתנות במהלך חייו (אריקסון) או שטבע האדם נקבע בתחילה ואינו בר שינוי (כפי שטען פרויד). 6. סוביקטיביות לעומת אוביקטיביות- האם התאוריה טוענת שראיית האדם היא אובייקטיבית או סובייקטיבית. (אוביקיטיביות- ביהוויוריסטים) התגובה שלי היא שלי בלבד והיא לא באה ממקום אוביקיטיבי. ההסתכלות האוביקטיבית היא מרוחקת,כמעט מנוכרת לאדם. לרגש אין מקום. 7. פעולה לעומת תגובה- כשמגיבים למשהו – פועלים בעקבות משהו- פועלים מתוך תגובה. כשעוצרים וחושבים על המעשה זו הופכת להיות פעולה- אני יוזם, יוצר התנהגות מבפנים. 8. הומאוזטזיס לעומת הטראוסטזיס- האם אנו שואפים להגיע למצב מאוזן, חסר קונפליקט, כדי להגיע לשיווי משקל פנימי, או שאנו רוצים להיות כל הזמן בחוסר איזון- להמשיך לחפש גירויים, לגדול, להגשים את עצמנו. 9. ידוע או בלתי ידוע- האם כל החלקים באישיות ידועים, או שיש חלקים לא ידועים. ביהוויוריסטים יגידו שהכל ידוע.

יחידה 2- תאוריות דינמיות
התאוריה הפסיכואנליטית\ זיגמונד פרויד הושפע מהתפיסה "המכניסטית" – שטוענת כי האורגניזם הוא מכונה, והנפש והמחשבה הם תנועות של החומר. הוא טיפל בחולים בהיסטריה בעזרת היפנוזה – שיצרה מהפכה בעקבות העובדה שניתן לטפל במחלות בצורה פסיכולוגית וכי מקורן עשוי להיות בתת מודע. פסיכודינמי= מאבק בתוך הנפש. הנפש כל הזמן ביריבות של כוחות מנוגדים שכל אחד מנסה למשוך לכיוון שלו. הדינמיות בנפש נובעת מהנחה שרוב האישיות אינה מודעת. רוב הפעולות והמחשבות נובעות מהתת מודע. הפסיכואנליזה היא תאוריה של נפש האדם, ולא של מחלות נפש. לכל אדם יש מנגנון נפשי מופרד מהמנגנון הפזיולוגי שלו, אך נובע ממנו, והם בקשרי גומלין.

המודל הטופוגרפי- תיאור האישיות על פי רמות מודעות שונות- מודע, סמוך למודע ותת מודע. מטרת הפסיכואנליזה היא לחשוף את התת מודע של החיים הנפשיים.
מודע- כל מה שנמצא בהכרה. תפיסה בהווה, זכרונות מהעבר, מחשבות ורגשות.
סמוך למודע- כל מה שניתן להעלות לרמה המודעת במאמץ מסויים. תפקידו לצנזר את התת מודע. הסמוך למודע גם מאפשר תקשורת בין רעיונות (מודעים ולא מודעים) והקבצתם. הוא גם בוחן את המציאות- בודק מחשבות לנוכח המציאות הנתפסת (מישוש, קביעת תחושה מסויימת, איחוד המחשבה עם זיכרון החזותי). בסמוך למודע יש דברים שלא מאיימים ואפשר לחשוב עליהם. אפשר להזכר בהם .
תת מודע- כל מה שאינו בהכרה, ויכול להגיע אליה רק בתנאים מאוד מסויימים. המידע הזה חבוי משום שאם יגיע להכרה, יאיימו על האדם או יעוררו בו דחייה. הלא מודע משפיע על ההתנהגות באמצעות חלומות, פליטות פה, נוירוזה, פסיכוזות, אמונות. הלא מודע אינו פועל בהיגיון, אין סיבתיות, אין התחשבות במימד הזמן או במימד החלל (חפץ קטן יכול להכיח חפץ גדול ממנו).

המודל הסטרוקטורלי- המבנים האישיותיים מורכבים משכבות .הדברים לא יוכלים להיות מופרדים. לכל התנהגות יש אחיזה בחלקים שונים בנפש- גלויים וסמויים, ולכך טיפול נפשי הוא מורכב וארוך. המילים אומרות רק חלק מהדברים, רק את המודע. בראשית החיים האיד הוא תמצית מהותנו – האדם הוא מאגר של דחפים ויצרים החותרים לסיפוק מיידי. המציאות החיצונית לא מאפשרת לאיד להתבטא במלואו, ולכן נוצרו האגו והסופר אגו. אנו מונעים על ידי האנרגיה הליביאלית- שמניעה את המבנים שבתוכנו.
איד- המאגר האנרגטי הגדול ביותר שלנו. איתו נולדים – בכל אחד יש כמות אחרת ועצמה אחרת, אבל ממנו לוקחים את היצרים והדחפים, את הדחפים הראשוניים ואת התת מודע. הוא נותן את הכוחות לכל מה שאנו עושים. הוא דוחף לסיפוק מיידי, אינסטינקטיבי, מבולגן ועוצמתי. בסיס אישיותו של האדם הם המין- שמבטא את דחפי החיים והתוקפנות- המבטאת את דחפי המוות. האיד פועל על פי "עקרון העונג"- ההנאה נובעת מהפחתת המתח בין הצרכים הביולוגים וסיפוקים הסביבתי. האיד מכוון להשיג הנאה, ולשם כך עומדים לרשותו שני אמצעים- פעילויות רפלקסיביות ותהליכים ראשוניים: "הפעולות הרפלקסיביות" (מצמוץ ועיטוש למשל) מפחיתות את המתח ומיועדות להתמודדות עם ריגושים פשוטים.
"התהליכים הראשוניים" הם תהליכי חשיבה פרימיטיבים עם כל המאפיינים של התת מודע. חסרי הגיון וזמן. אין בהם רצף והם עוצמתיים. הבזקים וחלומות. הם קשורים לעקרון העונג ומשרתים אותו. הם מחפשים לאיד סיפוק באמצעות יצירת דימוי של אוביקט המפחית את המתח. לאיד מספיק לראות את התמונה הדמיונית כדי לספק את הדחף, מאחר ואין בו הבדל בין דמיון למציאות. התהליך הראשוני מפחית מתח באופן זמני בלבד, מאחר ובדימוי אין מספיק כדי לספק את הדחף במציאות.
אגו- האגו מורכב מהמודע, התת מודע והסמוך למודע. תפקיד האגו לשמור שהאיד לא יפעל בגלוי. האנרגיה של האגו מקורה באיד, אבל הם חלקים מובחנים אחד מהשני. לאגו יש שליטה על מערכות התפיסה, הפעולה וההכרה. הם מפותחים יותר מאשר התהליכים שבאיד, והם נקראים "תהליכים משניים". הם מציאותיים והגיוניים (החשיבה הלוגית ברמת ההכרה). כל מה שנגיש לנו ובר תפיסה. על האגו להיות מודע לגירויים סביבתיים ולהשתמש במערכת התפיסתית כדי להמנע מגירויים חזקים מידי (רואים מכונית מתקרבת וחשים בסכנה הדורשת תגובה). בנוסף, הוא מחולל שינויים בסביבה החיצונית כדי לאפשר השרדות (פותח חלון ומרטיב את הגוף כשחם). האגו מפתח את "עיקרון המציאות"- הוא מונע פורקן מתח בטרם יימצא אוביקט מתאים לסיפוק הצורך- אובייקט אמיתי ולא דמיוני.
סופר אגו- מוכרב מהמודע, תת מודע וסמוך למודע. כל דבר יכול לקבל תפנית- או שיהיה בסדר או שיגמר איום ונורא. ככל שהחלק המפחיד והמאיים במשהו גדול יותר, כך האיסור לעשות אותו, יגדל (ק.ד). ככל שנהיה נוקשים יותר עם עצמנו, זה אומר שהסופר אגו מושפע מאוד מכוחות עוצמתיים, ואז האגו עוטף את עצמו במעטפת הגנה, שמתבטאת התנהגות נוקשה. הסופר אגו אומר לנו להתמיד עם הפעולה. לעשות משהו הפוך כדי לא להכיר במה שאנו רוצים באמת. הסופר אגו יוכל להיות נוקשה מייצג את הערכים, המצפון והאידיאלים החברתיים. הוא מייצג את הרצוי ולא את המצוי. הוא תובעני, שואף לשלמות ונוקשה. הסופר אגו מתפתח בתום הקונפליקט האדיפלי. בתהליך ההזדהות עם ההורה הוא רוכש את זהותו המינית ואת דרישות החברה. כך מתפתח המצפון. הסופר אגו מציב לאגו דרישות להתנהגות מוסרית ואידיאלית, ומאיים בענישה באמצעות רגשות אשם. על הסופי אגו לבלום את דחפי האיד שאינם מקובלים בחברה (פעולות מיניות, אכילה בידיים), משפיע על האגו לגבש מטרות אידיאליות מוסריות (לתרום, להתנדב) ושואף לשלמות- מעודד את האדם להיות הכי טוב שיש.
החלק המודע של הסופר אגו כולל תחושות של מחויבות למעשים טובים ורגשות כבוד לסמכות, שגורמים לכך שהאגו יציית לדרישותיו. החלק הלא מודע של הסופר אגו כולל רגשות כעס ותוקפנות כלפי העצמי בגין מחשבות על עבירות מוסריות, ורגשות אשמה.

המודל הדינמי- האדם הוא מערכת מורכבת הפועלת בעזרת אנרגיה פיזית ונפשית= "אנרגיה פסיכית".
אינסטינקט- יצוג פסיכולוגי מולד של מצב עוררות פיזית. היצוג הפסיכולוגי הוא "משאלה" והעוררות הגופנית היא "צורך" (מצב רעב מתואר במונחים פיזיולוגים כחסך תזונתי ברקמות הגוף, ובמונחים פסיכולוגים הוא מתואר כמשאלה לאוכל. המשאלה משמשת מניע להתנהגות). היצר נמצא בגופנו ומכוון את הפעולה של הדחף.
לאינסטינקט ארבעה מרכיבים:
1. מקור- מצב גופני של עוררות או צורך.
2. מטרה- המטרה היא ביטול העוררות הגופנית משמע סיפוק הצורך.
3. אובייקט- כל הפעולות המתרחשות מהרגע שבו מופיעה המשאלה, עד מימושה.
4. דחף- הכוח המניע את האדם. עצמתו גדלה ככך שהצורך גדול יותר.

קטקסיס- השקעה של אנרגיה נפשית באוביקט (התאהבות, הערצה, קנאה, וגם כעס, עלבון ושנאה). כשמישהו הופך להיות חשוב עבורנו, לטוב או לרע, ואנחנו עסוקים בו הרבה.
אנטיקתקסיס – מכשול המונע סיפוק אינסטינקט.

אינסטינקטים של חיים- מטרתם לשמר את האדם ולדאוג לקיומו (אינסטינקט רעב, צמא ומין). דוחף לצמיחה, התקדמות, עשייה.
אינסטינקט (יצר) המין (ארוס) נחשב לחשוב ביותר, והוא מונע על ידי הליבידו.
אינסטינקטים (יצר) של מוות (טנטוס)- פועלים להרס האדם וגופו. הם פועלים בדרך פחות ברורה מהאינסטינקטים של החיים, אך בסופו של דבר תמיד מגשימים את מטרתם =מוות.
חוסר רצון ללמוד ולהתקדם. יצר התוקפנות אחראי על ההשרדות. הגנה עצמית, תגובה לכאב.
על פי פרויד- כל חיים מטרתם מוות. בעולם הנפש קיימת חתירה מתמדת למצב נטול מתח וגרייה של מערכת העצבים, וחופש מתלות בעולם. חותר תמיד לאי עשייה. זהו "עיקרון הנירוונה". האורגניזם על פי פרויד, שואף להגיע למצב של שקט, מצב לא אורגני, בקצב הפנימי של האורגניזם, ובדרכו שלו- לא עקב גורמים חיצוניים כמו מחלה או תאונה. האינסטינקטים של החיים משרתים את אינסטינקט המוות, מאחר והם דואגים שהאורגניזם יחזור ליציבות והשלווה בדרכו שלו.
אינסטינקט המוות יכול להתבטא בנטיות לתוקפנות והרס מכוון. יצר התוקפנות יכול להיות מועיל כשהוא מחובר לאינסטינקט החיים, כי הוא מכריח אותנו להאבק- במחלה, להתחרות בתחרות- במטרה לנצח. דחף התוקפנות משרת את העצמי. יצר התוקפנות בשירות דחף המוות מתבטא באלימות פיזית ומילולית. יצר המין עם דחף החיים יוצר זוגיות ולמידה, רצון להתקדם….י.

מודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלית
והאדם הוא יצור מיני. יש לאדם כבר מרגע הלידה דחפים ויצרים – מיניים ותוקפניים. פרויד סבר שהאישיות כולה מעוצבת עד גיל 5, ההתפתחות החלה אחרי גיל ….אוכל עשויה להתבטא בהנאה מרכישת ידע (בליעת ספרים) והנאה מהפעולת הנשיכה עשויה להיות מותקת לצורות