אלימות בתוכניות הטלויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל -סיכום קורס מלא !

סוג העבודה
מקצוע
שנת הגשה 2019
מספר מילים 56546

תקציר העבודה

אלימות בתוכניות הטלויזיה המשודרות לגיל הרך בישראל

זהו מחקר המציג ניתוח תוכן של תופעת האלימות ומאפייניה בתוכניות הטלוויזיה ששודרו לגיל הרך בשבוע האחרון של 1999. מחקר זה התגבש לאור הידע על פוטנציאל ההשפעה שיש לחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה על צופים צעירים, ועל תרומתה להקהיית הרגישות לאלימות המתרחשת במציאות ואף להטמעת התנהגויות אלימות בפועל. המחקר נערך בהשראת המחקרים האמריקניים ועוסק בניתוח אלימות פיזית ומילולית בתוכניות המיועדות לילדים בני 2-6.
מטרות המחקר:
1. לאמוד את היקף התופעה של אלימות בטלוויזיה.
2. להעלות לסדר היום את נושא החשיפה של ילדים לאלימות בטלוויזיה.
3. לספק נתונים מבוססים שניתן יהיה להתייחס אליהם בפיתוח תוכניות לגיל הרך.
* ניתוח התוכן מתייחס לשכיחות האלימות הפיזית והמילולית בתוכניות לפי מס' פרמטרים:
ערוץ השידור, הז'אנר, מקור ההפקה (ישראלית או קנויה), מספר האירועים האלימים המוצגים ומידת הריאליזם בהצגתם, הסיבות שהובילו את הדמויות לנהוג באלימות, אפיון הדמויות שהיו מעורבות באלימות והתערבות של צד שלישי.
השפעות הצפיה באלימות בטלויזיה
בעקבות מחקרים קודמים הוכח כי הצפייה באלימות בטלוויזיה עלולה לגרום ל-3 תופעות:
1. התנהגות אלימה במציאות.
2. פיתוח חוסר רגישות לאלימות
3. הגברת הפחד בקרב הצופים מפני עולם אלים ומפני הפיכתם לקורבנות של אלימות.

1. השפעת הצפייה בהתנהגות אלימה בטלוויזיה על אלימות בפועל:
ההשפעה של הצפייה על ההתנהגות האלימה בפועל (במציאות) מוסברת ע"י 3 מודלים:
• המודל של לימוד דרך תצפית (צפייה וחיקוי)- מודל העוסק בהשפעה לטווח הקצר, ומתבסס על ניסויים שערכו בנדורה ורוס. ניסויים אלה הוכיחו כי לימוד ילדים דרך תצפית לא מתרחש רק דרך צפייה בהתנהגויות המתרחשות במציאות, אלא גם דרך צפייה בהתנהגויות במדיה.
• מודל האתחול ((priming- גם הוא מודל העוסק בהשפעה לטווח הקצר.
ע"פ מודל זה החשיפה להתנהגויות במדיה מהווה גירוי שמפעיל ("מאתחל") מחשבות
בעלות משמעות דומה- הצפייה באלימות מפעילה מחשבות אלימות ומעוררת רגשות
אלימים, אשר עלולים להגביר את הנטייה להתנהגות אלימה.
• המודל ההתפתחותי- מודל העוסק בהשפעה לטווח הארוך. לפי מודל זה, חשיפה לאלימות בטלוויזיה בגיל צעיר מוצפנת ב"מפה" הקוגניטיבית המתפתחת ויכולה לגרום לקיבוע במוח של תסריטי התנהגות אלימה בהקשרים שונים במציאות גם בגיל מאוחר יותר (ישנו מחקר שהוכיח שישנו קשר בין צפייה באלימות בטלוויזיה בגיל צעיר להתנהגות אלימה בגיל 30).

2) השפעה מצטברת על פיתוח אדישות והקהיית חושים כלפי אלימות המתרחשת במציאות:
הקהיית הרגישות לאלימות מתבטאת ב-3 אופנים:
• אדישות לסבל וכאב של קורבנות אלימות.
• נטייה שלא להתערב לטובת הקורבן במצבים שבהם אדם עד לאלימות.
• פיתוח עמדות מקלות בנוגע להתנהגות אלימה המופנית כלפי אחרים.
בניגוד להשפעה של צפייה וחיקוי המשתנה בהתאם למאפיינים ולנטיות של צופים שונים, פיתוח אדישות לאלימות אופייני לכלל הצופים. הצופים, אשר בהתחלה היו מזדעזעים לנוכח אירועים אלימים המוצגים בטלוויזיה, מתרגלים עם הזמן והופכים להיות פחות ביקורתיים כלפי האלימות המוצגת בה.

3) תפישת המציאות כאלימה ומאיימת ופיתוח פחדים וחוסר אמון בזולת:
ישנה התייחסות לטלוויזיה כמעצבת ערכים, אמונות ותמונת עולם. נמצא כי בקרב צופים "כבדים" החשופים לתוכניות אלימות מתפתחת תפישה של המציאות החברתית כמציאות אלימה ומאיימת, הנותנת לגיטימציה לאלימות כדרך לפתרון קונפליקטים. צופים אלה מפתחים פחד מפני האפשרות שיפלו קורבן לאלימות כמו גם חוסר אמון בזולת.

ההשפעות של חשיפה לאלימות בטלוויזיה מתווכות ע"י משתנים כמו מאפייני הצופים, מאפייני התוכניות וההקשר החברתי. מחקרים שונים גיבשו פרופיל של צופים המועדים להשפעה חזקה של החשיפה לאלימות בטלוויזיה: