מבוא לפסיכולוגיה – סיכום קורס מצויין לבחינה

פרק 1-הפסיכולוגיה בחיינו
מה מייחד את הפסיכולוגיה מתחומי דעת אחרים?

הפסיכולוגיה מוגדרת רשמית כמדע החוקר את התנהגותם של היחידים (האופן בו הם מסתגלים לסביבתם) ואת התהליכים המנטליים (=נפשיים, כל התנהגות המתרחשת בתוך האדם כגון חלימה, תכנון, הסקת מסקנות) העוברים עליהם, במטרה לענות על השאלה הבסיסית: מהו הטבע האנושי?
כדי לענות על שאלה זו, הפסיכולוגים מבצעים התבוננות בתהליכים הפנימיים בתוך בני האדם, כמו גם בכוחות שמקורם בסביבה הפיזית והחברתית.
הפסיכולוגיה, מתוקף הגדרה כ"מדע", חייבת ביסוס של מסקנותיה ע"י ראיות שנאספו לפי עקרונות השיטה המדעית, רק כך יהיה ניתן לתת להן תוקף של מדע. הבסיס העובדתי להסקת מסקנות הוא מידע שנאסף באופן אובייקטיבי. (יוצג בהרחבה בפרק 2- שיטות מחקר בפסיכולוגיה) איסוף המידע נאסף בדרך כלל ע"י "תצפיות": פסיכולוגים צופים בהתנהגותו של היחיד (אדם או, לחילופין, בעל חיים) וכיצד הוא מבצע פעולה בסביבה התנהגותית נתונה, בסביבתו הטבעית או בתנאים מבוקרים במעבדת מחקר. חוקרים רבים מכירים בעובדה שלא ניתן להבין את הפעולות האנושיות הנצפות מבלי להבין גם תהליכים מנטליים שעוברים על מושא המחקר באותה עת, ולכן פותחו טכניקות מתוחכמות לחקירת תהליכים אלו כמו התהליכים הגלויים לעין.

מטרות הפסיכולוגיה

לתאר את ההתנהגות – לערוך תצפיות מדויקות, אשר יהפכו ל"נתונים" עליהם יתבסס המחקר. התיאור חייב להיצמד למה שניתן לתפוס בעזרת החושים בלבד. הדיווח על התצפיות חייב להיות מלא ולכלול גם דיווחים על ההתנהגות עצמה, וגם על התנאים בהם היא התרחשה. הכול חייב להיאמר, כמובן, באופן אובייקטיבי ככל הניתן ולדווח על הנתונים כמו שהם ולא מושפעים מנקודת מבט אישית סובייקטיבית של החוקר (הטיות, דעות קדומות וציפיות) לכן נקבעת מראש רמת ניתוח מתאימה, הנעה בין "רחבה וכללית" (התנהגותו של אדם שלם) ל"ממוקדת ומפורטת" (התנהגויות מצומצמות יותר הקשורות לאדם בודד). כל רמת ניתוח עונה על שאלה שונה, וכל אחת תורמת מידע חיוני היוצר תמונה מורכבת ושלמה של טבע האדם.
להסביר את ההתנהגות – ההסברים, בשונה מהתיאורים, חורגים במכוון מעבר למה שניתן לצפייה: הפסיכולוגים מבקשים לגלות כיצד מתרחשת התנהגות. ההתנהגות מושפעת לרוב משילוב של גורמים, פנימיים וחיצוניים. תחת גורמים פנימיים ניתן למנות את המבנה הגנטי, מוטיבציה, רמת אינטליגנציה והערכה עצמית. גורמים חיצוניים הם אלו אשר מושפעים מהסביבה, אירועים שמקורם מחוץ לאדם. כאשר פסיכולוג מתבקש לתת הסבר להתנהגות מסוימת חייבת להיות התייחסות לשני סוגי הגורמים, תוך ניסיון לקבוע איזה מהם הוא הרלוונטי והנכון ביותר באותו מקרה, או אולי שילוב של השניים?
לנבא את ההתנהגות – השערות בדבר הסיכויים להתרחשותה של התנהגות מסוימת, או להימצאותו של קשר מסוים בין משתנים. הסבר של הגורמים שבעטיים מתרחשת התנהגותו מסוימת (סעיף 2) אמור לאפשר לחוקר לנבא במדויק התנהגות עתידית. ניבויים מדעיים יש לנסח בדיוק מרבי, כדי שניתן יהיה להעמידם למבחן; אם הממצאים לא יתמכו בהם (כלומר, הניבוי ייכשל) – הם יידחו. על מנת לשפר ניבויים עתידיים יערוך החוקר שינויים שיטתיים בתנאי הסביבה, כדי לגלות האם הניבוי עומד במבחן תחת כל אותם תנאים.
לפקח על ההתנהגות – חוקרים רבים רואים בפיקוח ובשליטה את מטרתם העיקרית: לגרום להתנהגות להתקיים או לחדול- להתחיל אותה, לשמר אותה, להשפיע על צורתה, כוחה או קצב הופעתה. הסבר סיבתי של התנהגות (סעיף 2) יהיה משכנע אם יוכל ליצור תנאים שבהם תהיה שליטה על ההתנהגות, וע"י כך לעזור לאנשים לשפר את איכות חייהם. פסיכולוגים מאמינים כי אפשר לשנות כל דפוס של התנהגות לא רצויה בעזרת התערבות מתאימה.

התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית: "לפסיכולוגיה עבר ממושך אבל היסטוריה קצרה" Ebbinghaus

1879 – וילהלם וונדט (Wilhelm Wundt) גרמניה – ייסוד המעבדה הרשמית הראשונה שעסקה בפסיכולוגיה ניסויית, הוצאת הספר "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" ועריכת מחקרים שונים. תלמידיו הקימו עוד מעבדות משל עצמם ברחבי תבל.
1883 – הקמת מעבדת פסיכולוגיה באוניברסיטת ג'ון הופקינס באמריקה הצפונית.
1890-1892 – אדוארד טצ'נר (Edward Titchener) אחד הפסיכולוגים הראשונים בארה"ב, ייסד מעבדה באוניברסיטת קורנל. ויליאם ג'יימס (William James) פרסם את "עקרונות הפסיכולוגיה" שנחשב בעיני מומחים כטקסט הפסיכולוגי החשוב ביותר שנכתב אי פעם. ג' סטנלי הול (G. Stanley Hall) ייסד את האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.
1900 – בצפון אמריקה פעלו יותר מ40 מעבדות פסיכולוגיות.

שתי הגישות המנוגדות בפסיכולוגיה: סטרוקטורליזם מול פונקציונליזם

סטרוקטורליזם – חקירת המבנה המנטלי וההתנהגות: [הדגשת ה"מה"][וונדט, טיצ'נר] אפשר להבין את כל החוויות המנטליות האנושיות כצירוף של מרכיבים בסיסיים; סטרוקטורליסטים ביקשו למצוא קווים כלליים משותפים לכלל בני האדם ולא שמו דגש על מקורות השוני. במילים אחרות – ניתוח היסודות המרכיבים את החישה, וחוויות אחרות היוצרות את החיים המנטאליים של היחיד. על גישה זו נמתחה ביקורת מכמה סיבות: 1) רדוקציוניסטית (רדוקציה = פירוק למרכיבים הבסיסיים- מערכות מורכבות אינן אלא סכום חלקיהן) – מצמצם את החוויות האנושיות המורכבות לכדי תחושות פשוטות. 2) הוא עוסק בחלקים בלבד ואינו חוקר ישירות התנהגויות מורכבות או שלמות. 3) מבוסס על תודעה בלבד (משתמש בשיטת האינטרוספקציה בה האנשים עצמם מדווחים על תחושותיהם) ולכן לא ניתן למדוד התנהגויות של ילדים, פגועי נפש ובעלי חיים אשר אינם מסוגלים לדווח.

פונקציונליזם – תודעה עם מטרה: [הדגשת ה"למה"][וויליאם ג'יימס, ג'ון דיואי] השאלה שעלינו לשאול היא "מהי המטרה של כל פעולה התנהגותית?". פעולותיהם ותפקידיהם של התהליכים המנטאליים הם החשובים, ולא התודעה. האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימאלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה. למעשה לא ניתן לבדוק רעיונות על אופני הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה כמו בגישה הסטרוקטורליסטית, אלא יש לעסוק בחקר התנהגות האדם ואופן הסתגלותו בסביבתו הטבעית.

כיום פסיכולוגים חוקרים גם את מבנה ההתנהגות וגם את תפקודה, גם את הגורמים הכלליים המשותפים וגם את ההיבטים הייחודיים.

גישות פסיכולוגיות בנות זמננו

נקודות המבט השונות של הפסיכולוגים משפיעות על מה שהם מחפשים, המקומות בהם הם מחפשים, ושיטות המחקר שהם בוחרים להשתמש בהן. רוב הפסיכולוגים שואלים מושגים מגישות אחדות ומשלבים ביניהם. כל אחת מן הגישות מקדמת את הבנת החוויה האנושית בכללותה, ונראה כי כולן יחד מייצגות את הפסיכולוגיה בת זמננו.

הגישה הפסיכו דינמית – [זיגמונד פרויד] רעיונותיו של פרויד צמחו בעקבות עבודתו עם מטופלים בעלי הפרעות נפשיות. התיאוריה שלו תופסת את האדם כנתון בתוך רשת סבוכה של כוחות פנימיים וחיצוניים, הדוחפים ומושכים אותו ללא הרף. הוא הכיר בעובדה שלפיה טבע האדם אינו תמיד רציונלי, וכי פעולות הן לפעמים תוצאה של מניעים לא מודעים. על פי הגישה הפסיכו דינמית שפיתח, התנהגות נובעת מכוחות פנימיים רבי עוצמה; פעולות אנושיות הן שילוב של אינסטינקטים מולדים, דחפים ביולוגיים וקונפליקטים בין צורכי היחיד לדרישות החברה. האורגניזם מונע ע"י מצבי מחסור, עוררות פיזולוגית וקנפליקטים, וברגע שהצרכים באו על סיפוקם והדחפים נחלשו האורגניזם מפסיק לפעול; כל פעולותיו מטרותיהם הם הפחתת המתח בו מצוי האדם. פרויד שם דגש משמעותי על הילדות בתור התקופה מעצבת האישיות. לאחר מכן התיאוריה הורחבה כדי לכלול השפעות ואינטראקציות חברתיות המתרחשות לאורך החיים.

הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית) – [ג'ון ווטסון, ב"פ סקינר] המחקר הפסיכולוגי צריך לחפש אחר החוקים השולטים בהתנהגות הנצפית לא רק אצל האדם אלא בקרב כל המינים. מרבית המחקר הבסיסי נערך בבעלי חיים, אך את מרבית העקרונות ניתן ליישם על בעיות אנושיות. חסידי הגישה חותרים להבין כיצד גירויי סביבה ספציפיים שולטים בצורות התנהגות ספציפיות: ניתוח תנאי הסביבה המקדימים, התבוננות בתגובות ההתנהגותיות, ניסיון להבינן, לנבא אותן ולשלוט בהן. לבסוף –בחינת התוצאות הנצפות בעקבות התגובה.

הגישה ההומניסטית – [קרל רוג'רס, אברהם מאסלו] לפי גישה זו, בני אדם הם יצורים פעילים, טובים מיסודם ובעלי יכולת בחירה; המשימה העיקרית של בני האדם היא השאיפה להתפתחות עצמית, צמיחה ובריאות נפשית. הדחף למיצוי הפוטנציאל נקרא "מימוש עצמי". חסידי הגישה האמינו כי הבנה אמיתית דורשת ידע משולב אודות נפש האדם, גופו, התנהגותו והכוחות החיצוניים והתרבותיים הפועלים עליו; הם חוקרים את ההתנהגות ע"י התחקות אחר דפוסים בתולדות חיי האדם. לנקודת מבט זו הייתה השפעה מכרעת על גישות חדשות בפסיכותרפיה.

הגישה הקוגניטיבית – בשל המיקוד בתהליכים המנטליים, חוקרים רבים רואים בגישה הקוגניטיבית את הגישה הדומיננטית היום בפסיכולוגיה. הנושא המרכזי של גישה זו הוא החשיבה האנושית וכל התהליכים הקשורים בידיעה: קשב, חשיבה, זכירה והבנה; פסיכולוגים קוגניטיבים חוקרים תהליכים מנטליים ברמה גבוהה יותר כמו תפיסה, זיכרון, שימוש בשפה, פתרון בעיות וקבלת החלטות. "בני אדם פועלים מכיוון שהם חושבים" – על פי המודל הקוגניטיבי רק מקצת ההתנהגות נקבעת ע"י אירועי סביבה קודמים והתנהגות מן העבר, אלא כתוצר של דרכי חשיבה חדשות, אשר מאפשרות לאינדיווידואל "לחתור לעתיד טוב מן ההווה"- האדם חושב וזה מה שגורם לפעולות שלו. היחיד אינו מגיב למציאות כפי שהיא בעולם החומרי, אלא כפי שהיא נתפסת במציאות הסובייקטיבית שלו.

הגישה הביולוגית – מוצאת את הסיבות להתנהגות בתפקוד הגנים, במוח ובמערכת העצבים: האורגניזם מוגדר במונחים של מבנים פיזקליים ותהליכים ביוכימיים בסיסיים, וההתנהגויות מוסברת כתוצאה של פעילויות חשמליות וכימיות המתרחשות בתוך תאי העצב וביניהם. ניסיון עשוי לגרום לשינוי בהתנהגות, כאשר הוא מחולל שינוי במבנים ובתהליכים הביולוגיים היסודיים האלה.

הגישה האבולוציונית – מנסה לחבר בין פסיכולוגיה בת זמננו לתאוריית התפתחות המינים לפי עיקרון הברירה הטבעית של דרווין; אנשי הגישה האבולוציונית מנסים לאחד בין בעיות ההסתגלות שאבותינו הקדמונית התמודדו עימן (ליקוט מזון, מציאת בני זוג, התרחקות מטורפים) לבין המנגנונים המנטליים ומנגנוני ההסתגלות הפסיכולוגית שהפתחו כדי לפתור בעיות אלה. מאחר שפסיכולוגים אלה אינם יכולים לערוך ניסויים, עליהם להיות יצירתיים כדי לספק ראיות התומכות בתאוריות שלהם.

הגישה החברתית –תרבותית – מציבה אתגר בפני הנטייה לעשות הכללות בקשר להתנהגות האנושית, נטייה המתעלמת מן השונות בין התרבויות ומן העושר שלהן. ניתן להחיל אותה כמעט על כל נושא מחקר בפסיכולוגיה, באמצעות עריכת מחקרים על הבדלים בין תרבותיים בסיבות להתנהגות ובתוצאותיה.

מבוא לפסיכולוגיה פרק 2 – שיטות מחקר בפסיכולוגיה

תהליך המחקר

שלב 1- תצפית ראשונית או שאלה: תהליך המחקר הטיפוסי מתחיל כאשר תצפיות, אמונות, מידע או ידע כללי מעוררים בחוקר כלשהו רצון להציע רעיון חדש או לחשוב על תופעה בדרך שונה מהמקובל.

שלב 2- ניסוח השערה: "אם – אז". תיאוריה היא מערכת מאורגנת של מושגים, המסבירה תופעה או קבוצה של תופעות. בבסיס התיאוריה נמאת הנחת הדטרמיניזם- הרעיון לפיו כל האירועים הם תוצאה של גורמים סיבתיים ספציפיים (מוגבלים לגורמים הנמצאים בתוך היחיד או בסביבתו).

שלב 3- תכנון המחקר: החוקרים נשענים על השיטה המדעית (סדרה כללית של נהלים לאיסוף ראיות ופירושן), כדי למנוע טעויות ולהניב מסקנות מוצקות. מסקנות הן אובייקטיביות רק כאשר אינן מושפות מהטיות אישיות (נכתב על כך בהמשך)

שלב 4- ניתוח התוצאות והסקת מסקנות:

שלב 5- דיווח על הממצאים: כאשר למסקנה יש השפעה כוללת על תחום הפסיכולוגיה. מגישים את העבודה כולה לפרסום, אין מקום לחשאיות. המטרה היא לאפשר לחוקרים לבדוק את הנתונים והשיטה כדי שניתן יהיה לשחזר את הניסוי במידת הצורך.

שלב 6 – שאלות פתוחות: הקהילה המדעית בוחנת את המחקר ומזהה שאלות ללא מענה, מה שמוביל שלב 7 והוא עבודה על אותן שאלות (התחלת מחקר חדש)

הטיות הצופה והגדרות אופרציונליות

האתגר – להגיע לאובייקטיביות

הטיית הצופה היא טעות, הנובעת ממניעיו האישיים של הצופה ומציפיותיו. לעיתים אנשים רואים ושומעים את מה שהם מצפים לראות ולשמוע, ולאו דווקא את מה שקורה במציאות. ההטיה מתפקדת כמסנן שדרכו עוברים הדברים הנצפים.

כדי לצמצם את ההטיה למינימום החוקרים נשענים על סטנדרטיזציה – שימוש בתהליכים אחידים ועוקבים בכל שלבי איסוף הנתונים; הצגת שאלות באופן אחיד ונקידת התשובות לפי כללים שנקבעו מראש, כדי להבטיח מצב שבו יהיה אפשר להשוות את התוצאות בכל פעם שהמחקר יבוצע שוב. גם התצפית חייבת לעבור סטנדרטיזציה – שימוש בהגדרה אופרציונלית שמשמעותה הגדרה כוללת של כל הפעולות והתהליכים הספציפיים שבהם משתמשים כדי למדוד את המושג. כל המשתנים מוגדרים בהגדרה אופרציונלית שכזו. (משתנה = כל גורם שחל שינוי בכמותו או באיכותו)

בניסוי, החוקרים רוצים בדרך כלל להציג קשר של סיבה – תוצאה בין שני סוגים של משתנים. משתנה בלתי תלוי – הגורם שהחוקר מפעיל בקשר שבין המשתנים, זהו המשתנה המשמש כסיבה. משתנה התוצאה בקשר הוא המשתמש התלוי – מה שהנסיין מודד. אם טענותיו של החוקר בדבר סיבה ותוצאה נכונות, הערכים שבמשתנה התלוי יהיו תלויים בערכים של המשתנה הבלתי תלוי. ההליך של קביעת ערך משתנה והפעלתו נקרא "מניפולציה".

שיטות ניסוי: הסברים חלופיים והצורך בבקרה

לאותה תוצאה יכולים להיות מגוון סיבות. חוקרים משתמשים בשיטות ניסוי כדי לבדוק אותן: מפעילים משתנה בלתי תלוי, כדי לבדוק השפעתו על המשתנה התלוי. המטרה: לטעון טענה סיבתית מוצקה. על החוקרים להיות רגישים מאוד לקיומם של הסברים חלופיים, אם הם רוצים שלהשערה שלהם יהיה בסיס מוצק. כאשר גורם כלשהו משנה את התנהגותו של המשתתף ומוסיף בלבול לפרשנות הניתנת לנתונים, הוא נקרא בשם משתנה מתערב.
אנחנו יכולים לזהות שני סוגים של משתנים מתערבים: "אפקט ציפייה" כאשר החוקר או הצופה מצפים שהמשתתפים יתנהגו בצורה מסוימת בעת הניסוי, ו"משדרים" למשתתפים ציפייה זו וגורמים להם להתאים את התנהגותם אליה, ו"אפקט פלסבו" – אשר מתרחש בכל פעם בו ציפיותיו של המשתתף – מה עליו לעשות או כיצד עליו להרגיש – הן אלו המשפיעות על התגובה ההתנהגותית שלו (לדוגמא שיפור בריאותו של הפרט, הנובע מאמונתו ביעילות הטיפול).

על הנסיינים להיות ערים תמיד לעובדה שלפיה משתתפים משנים את אופן התנהגותם, לול רק כיוון שהם יודעים כי צופים בהם או בוחנים אותם.

התיקון – מערך מחקר מתוכנן היטב צופה מראש את ההטיות האפשריות ומתכנן אסטרטגיות למניעתן, מה שנקרא "הליכי בקרה" – שיטות המנסות להחזיק קבוע את כל המשתנים והתנאים, שאינם קשורים להשערה העומדת למבחן. מרבית אפיוני הניסוי חייבים להיות זהים, מלבד אלו הנובעים מהמשתנה הבלתי –תלוי.
בקרת כפל עיוורון – כאשר גם עוזר הניסוי וגם המשתתפים אינם מודעים לסוג התכנים שהם נחשפים אליה. (לדוג' – גם הרופא וגם הנבדק לא יודע איזו תרופה יקבל, אם אמיתית או אם פלסבו), מה שעוזר לבטל את "אפקט הציפייה". בקרת פלסבו – כאשר קבוצה אחת תקבל תרופת דמה, כדי שניתן יהיה להשוות האם השיפור / השינוי נגרם עקב אפקט פלסבו או לא.

מערכות מחקר – ניתן לעשות חלוקה לשני סוגים: מערך בין נבדקים ומערך בתוך נבדקים.

מערך בין נבדקים – הקצאת המשתתפים לקבוצות הניסוי הנה מקרית ומבוצעת בהליכים אקראיים, זאת כדי לנטרל משתנים מתערבים, הקשורים להבדלים אישיים בין המשתתפים הפוטנציאליים במחקר. לכל משתתף יש סיכוי זהה להימצא בקבוצת הניסוי או בקבוצת הביקורת, כך שיהיה אפשר להניח כי ההבדלים הם תולדה של מה שהתרחש בניסוי ולא של הבדלים שהתקיימו קודם לניסוי. כך גם ניתן להקיש מתוצאות המדגם לכלל האוכלוסייה – זאת בתנאי שהמדגם מוגדר כמדגם המייצג את מאפייניה הכללים של אותה אוכלוסייה שהמדגם אמור לתאום לה.

מערך בתוך נבדקים – כאשר כל משתתף משמש כביקורת של עצמו, כך ניתן להשוות בין התנהגותו של משתתף בניסוי קודם ההתערבות הניסויית לבין התנהגותו אחריה.

מתי שיטות הניסוי אינן עובדות

1) במהלך הניסוי ההתנהגות נבחנת בסביבה מלאכותית, ולכן ההתנהגות לא תמיד תהיה זהה לאותה התנהגות בסביבה הטבעית; חלק ניכר מהעושר של דפוסי ההתנהגות ומורכבותם הולך לאיבוד בניסויים מבוקרים.
2) המשתתפים במחקר יודעים שהם משתתפים בניסוי ושתגובותיהם נמדדות, ולכן עלולים להגיב בהתאם ויתנהגו באופן שונה מן האופן שבו היו מתנהגים אלמלא היו מודעים.
3) קיימות סוגיות מחקר חשובות שאי אפשר לערוך עליהם ניסויים, מסיבות אתיות, או ניסויים אשר כוללים תקופת זמן ארוכה של דורות(!).

שיטות מתאמיות- כאשר רוצים לקבוע באיזו מידה שני משתנים או שתי תכונות קשורים זה בזה. הפסיכולוגים משתמשים במדד סטטיסטי הידוע בשם מקדם מתאם (r) אשר יכול לנוע מ+1 [קשר חיובי מושלם- כאשר קבוצה אחת גדלה גם השנייה גדלה בהתאם] ועד -1 [קשר שלילי מושלם- כאשר קבוצה אחת עולה השנייה יורדת], 0.0 מייצג העדר כל קשר. המתאם אינו מבטיח שאחת היא הסיבה לקיומה של השנייה. אין להקיש מקיומו של מתאם על סיבתיות. המתאם יכול לשקף מגוון אפשריות למצב של סיבה-תוצאה, וקיימת גם האפשרות שאין שום קשר סיבתי בין המשתנים.

השפעה תת סיפית – האם משרים תת ספיים אכן משפיעים על המצב המנטלי ועל ההתנהגות כפי שהטענה רווחת? (קרוב ל75%) – התשובה היא חד וחלק לא.

מדדים פסיכולוגיים
אחת המשימות העומדות בפני החוקר היא להפוך את הבלתי נראה לנראה. יש דברים רבים שאי אפשר לצפות בהם, לכן לרשות החוקרים עומדות שיטות מדידה רבות ולכל אחת חתרונות וחסרונות משלה.
ההבחנה בין שתי הדרכים להערכת מידת הדיוק של המדד – מהימנות ותוקף:

מהימנות – העקביות והאמינות של נתוני התנהגות הנובעים ממבחן פסיכולוגי או ממחקר ניסויי; תוצאה שתחזור על עצמה בתנאי מבחן דומים, שייערכו במועדים שונים, עם כל קבוצת משתתפים חדשים באותם גודל ובעלת אותם מאפיינים.

תוקף – פירושו שמידע המתקבל מניסוי או ממבחן, מודד בדייקנות את המשתנה הפסיכולוגי או את התכונה שהוא אמור למדוד. ניסוי תקף הוא ניסוי שבו החוקר יכול להקיש על מצבים כלליים יותר, בדרך כלל מן הניסוי במעבדה על החיים האמיתיים מחוצה לה.

מבחנים וניסויים יכולים להיות מהימנים מבלי להיות תקפים.

מדדים של דיווח עצמי – תשובות מילוליות בכתב או בע"פ על שאלות החוקר. שאלון, או סקר, הם קבוצה של שאלות כתובות על התנהגות, עובדות, עמדות ורגשות, בין אם אלה שאלות פתוחות או שאלות מרובות ברירה. ראיון הוא דיאלוג בין חוקר למשתתף ומטרתו לקבל מידע מפורט ככל האפשר. המראיין עשוי לשנות את השאלות בהתאם לתשובותיו של המרואיין.

מתי מדד הדיווח העצמי אינו עובד

1) לא רלוונטי במקרים של ילדים בשלב קדם-שפתי, אנאלפביתים, דוברי שפות זרות, בעלי הפרעות נפשיות ובעלי חיים.
2) משתתפים עלולים שלא להבין את השאלות או שלא לזכור בבהירות את חוויותיהם וע"י כך למסור תגובות שגויות.
3) דיווח עצמי עלול להיות מושפע מרציה חברתית: אנשים עלולים להשיב תשובות מטעות או שקריות כדי להציג עצמם באור חיובי או כדי להשיג מטרה כלשהי.

מדדי התנהגות ותצפיות בהתנהגות – דרכים באמצעותן אפשר לחקור פעולות גלויות ולתעדן. התצפית היא אחת הדרכים העיקריות ללמוד על ההתנהגות האנושית, ומשתמשים בה באופן מתוכנן, מדויק ושיטתי. תצפית ישירה אפשרית רק כאשר ההתנהגות הנחקרת גלויה, נראית לעין וקלה לתיעוד. לעיתים הן מתוגברות בטכנולוגיה. בתצפית בסביבה טבעית החוקר מתבונן בהתנהגות המתרחשת באופן טבעי ואינו מנסה לשנותה. אפשר לחקור סוגים מסוימים של התנהגות אנושית רק באמצעות תצפית כזו, שכן כל דרך אחרת יכולה לעורר בעיה אתית או מעשית. כאשר חוקרים התנהגות בתנאי מעבדה אין לחוקרים אפשרות לצפות בהשפעות ארוכות-טווח. חוקרים הרוצים לבחון את השערותיהם באמצעות מדדי התנהגות פונים לפעמים לנתונים ארכיוניים.

סוגיות אתיות בחקר בני אדם ובעלי חיים

ב1953 פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה הנחיות לשמירה על עקרונות האתיקה בניהול מחקרים. חוקרים כיום אינם מקבלים החלטה בנוגע לסוגיות אתיות. כדי להבטיח את כיבוד העקרונות האתיקה, ועדות מיוחדות מפקחות על כל הצעת מחקר.

הסכמה מדעת – מציגים בפני כל משתתף, עם תחילת המחקר, תיאור של ההליכים, הסיכונים האפשריים והתועלת הצפויה להם מן המחקר, תוך כדי הגנה מלאה על פרטיותם. המשתתפים חותמים על הצהרה כי נמסר להם המידע וכי הם מסכימים להשתתף בניסוי.

הערכת רווח מול הפסד – כאשר מחקר כרוך בסיכון הוועדה המוסדית לענייני אתיקה שוקלת באיזו מידה הוא נחוץ, ואם ניתן לאשר את קיומו.

הטעייה מכוונת – יש מחקרים בהם אי אפשר לומר למשתתפים את כל האמת מראש, מבלי שהדבר יגרום להטיית התוצאות. במקרה כזה חשיבותו של המחקר חייבת להצדיק את ההטעיה הזו, כך שאין מנוס מלהשתמש בה; לאחר הסיום חובה להסביר למשתתפים את ההטעיה ומדוע היא בוצעה; לאחר מכן נתונה הבחירה בידי המשתתפים אם למשוך את הנתונים שלהם מן המחקר. ההטעיה חייבת לאושר ע"י ועדת האתיקה.

שיחת הבהרה – צריכה להתקיים בין החוקר לנחקר יחסי גומלין של חילופי מידע. עם סיום כל ניסוי יש להקפיד ולקיים שיחת הבהרה שבה החוקר יספק מידע רב ככל האפשר על המחקר, כדי שאף אחד לא יוותר מבולבל או נבוך.

סוגיות בחקר בעלי חיים – האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה מספקת קווים מנחים אתיים ברורים לחוקרים העורכים ניסויים בבעלי חיים. הדעות חלוקות בקשר לעובדה אם מחקר כזה מוסרי או לא, האם יש בו תועלת לצד אחד או לשניהם, ואיך צריך לבצע מחקרים כאלו. הרוב אוחז בדעה שניתן לבצע מחקרי תצפית על בעלי חיים בסביבה טבעית ראויה.

פרק 4 – חישה ותפיסה

"עלינו לחוות את המציאות החיצונית באופן מדויק למדי, ובלא טעויות, שאם לא כן לא נוכל לשרוד."

חישה, ארגון, זיהוי והיכר

חישה היא התהליך שבו בעקבות גרייה של קולטני חישה, נוצרים דחפים עצביים המייצגים אירועים בתוך הגוף או מחוצה לו. תפיסה היא התהליך הכולל של הכרת העצמים וההתרחשויות בסביבה, המחולק לשלושה שלבים: חישה, ארגון התפיסה וזיהוי והיכר של העצמים. התופעה או ההתנסות שנקלטים נקראים בשם מתפס. ארגון התפיסה – לאחר החישה, זהו השלב שבו נוצא ייצוג פנימי של עצם ומתפתח מתפס של הגירוי החיצוני: גודלו, צורתו, התנועתיות שלו, המרחק מן התופס וכיוונו. אומדנים אלו מבוססים על חישובים מנטאליים המשלבים ידע קודם, עדויות עכשוויות ואת ההקשר התפיסתי של הגירוי. בשלב הבא, הזיהוי וההיכר – המתפסים מקבלים משמעות. שאלת התפיסה "כיצד נראה העצם?" משתנה לשאלת זיהוי "מהו עצם זה?" ואח"כ לשאלת היכר "מה תפקידו של העצם?". כדי לענות על שאלות אלו התהליכים הקוגניטיביים משלבים את התיאוריות, הזכרונות, הערכים, האמונות והעמדות של התופס.

גירוי קרוב וגירוי רחוק – העצם הממשי בעולם נקרא בשם גירוי רחוק והבבואה האופטית שלו על הרשתית נקראת בשם גירוי קרוב. מה שאנחנו רוצים לתפוס הוא הגירוי הרחוק – העצם האמיתי בסביבה, ואילו הגירוי שממנו עלינו לחלץ את המידע הנחוץ לצורך זה הוא הגירוי הקרוב – הבבואה של העצם על הרשתית.

מציאות, דו –משמעות ואילוזיות

התפיסה חותרת להגיע ל"קיבוע" מושלם של העולם ורואה בכך יעד מרכזי. הישרדותנו תלויה בתפיסה מדויקת של עצמים והתרחשויות בסביבתנו הקרובה שלא תמיד קל לנו לפענחם. דו –משמעות הוא מושג חשוב להבנת התפיסה שכן הוא מראה שלדימוי יחיד ברמת החישה עשויות להיות פרשנויות רבות – ברמת התפיסה וברמת הזיהוי. בשתי הפרשנויות היא נתפסת כאותה צורה פיזית, הדו –משמעות עולה כאשר אנו רוצים לקבוע מהו העצם שהיא מייצגת, וכיצד יש לסווגו כשיש בידינו מידע מעורב על אותו העצם. אחת התכונות היסודיות של תפיסה אנושית נורמאלית היא הנטייה להמיר דו –משמעות ואי וודאות הקשורים לסביבה בפירוש ברור, כדי שיהיה אפשר לפעול על פיו בבטחה. אילוזיות מתרחשות כאשר מערכת התפיסה מתעתעת וגורמת לחוות תבנית מסוימת של גירוי באמצעות הצגתו באופן מוטעה בעליל. רוב בני האדם חווים אותן אילוזיות כשהם נמצאים באותו מצב תפיסתי, כיוון שהפיזיולוגיה של המערכות החישתיות שלנו דומה, וכך גם האופן שבו אנו חווים את העולם. האילוזיות מרמזות כי מערכות התפיסה שלנו אינן יכולות לבצע בשלמות את משימת שחזור הגירוי הרחוק המתקבל מן הגירוי הקרוב.

פסיכו פיזיקה

פסיכו פיזיקה – חקר הקשרים בין גירויים פיזיקאליים לבין ההתנהגות או החוויה המנטאלית שהם מעוררים. זהו מושג שנטבע ע"י גוסטב פכנר, פיזיקאי גרמני.

סף מוחלט של גירוי – הכמות המינימאלית של אנרגיה פיזיקאליות, הנדרשת ליצירת חוויה חושית. את תוצאותיה של חקירת הסף המוחלט אפשר לסכם בפונקציה פסיכומטרית: גרף המראה את אחוז האיתורים (הבחנה בגירוי- ציר אנכי) ברמות השונות של עצמת הגירוי (ציר אופקי). העקומה הפסיכומטרית מקבלת בדרך כלל צורה של האות S, שבה אזור מעבר ממצב של היעדר איתור לאיתור מדי פעם, ועד לאיתור כל הזמן. אפשר להשתמש באותו הליך למדידת הסף של חושים שונים באמצעות שינוי של ממדי הגירוי.

הסתגלות חישתית – היא התגובתיות ההולכת ופוחתת של המערכות החושיות לגרייה מתמשכת; מערכות החישה שלנו רגישות יותר לשינויים בסביבה החושית מאשר למצבים קבועים. מנגנון ההסתגלות מאפשר לנו להבחין מהר יותר באתגרים שמציבים מקורות חדשים של מידע ולהגיב עליהם.

הטיית תגובה ותיאוריית גילוי האותות – מדידת הסף יכולה להיות מושפעת גם מהטיית תגובה, הנטייה השיטתית של צופה מסוים להעדיף תגובה מסוימת בשל גורמים שאין בינם לבין המאפיינים החישתיים של הגירוי דבר. תיאוריית גילוי האותות הנה גישה שיטתית לבעיית ההטיות בתגובה, משום שהיא מזהה שני תהליכים נפרדים של איתור חישתי: תהליך חישה ותהליך החלטה המשקף את הטיות התגובה של הצופה, באמצעות חלוקה ל-4 אופציות: פגיעה, החטאה, אזעקת שווא ודחייה נכונה. החוקרים משתמשים בשיטות מתמטיות לחישוב מדדים נפרדים של רגישות הצופים ושל הטיות התגובה שלהם, וכך להפריד בין תפקיד הגירוי החושי לבין קריטריון ההחלטה של הפרט ביצירת התשובה הסופית.

סף הבדל – ההבדל הפיזיקאלי הקטן ביותר בין שני גירויים, שעדיין אפשר להבחין בו. ההגדרה האופרציונלית של סף ההבדל היא הנקודה שבה מזהים את הגירויים כשונים במחצית מן המקרים. ערך זה של סף ההבדל ידוע בשם הפער המינימאלי המובחן, והוא יחידה כמותית למדידת עצמתם של הבדלים פסיכולוגיים בין כל שתי תחושות. סף ההבדל נחקר לראשונה ע"י ארנסט ובר ב1984, ועל שמו נקרא חוק ובר אשר טוען שהפער המינימאלי המובחן בין שני גירויים עומד ביחס קבוע לעצמת הגירוי הסטנדרטי (k הוא היחס הקבוע של ובר לממד הגירוי המסוים).

מאירועים פיזיקאליים לאירועים מנטאליים

המרת צורה אחת של אנרגיה פיזיקלית, כמו אור, לצורה אחרת, כמו דחף עצבי, נקראת בשם התמרה. המוח מבחין בין החוויות החושיות השונות באמצעות הקצאת אזורים ספציפיים בקליפת המוח לכל אחד מן החושים. הפעלת מערכת חושית מתחילה בגירוי סביבתי אשר מתגלה ע"י קולטני חישה, אשר ממירים את הצורה הפיזיקאלית של האות החושי לאותות תאיים שמערכת העצבים יכולה לעבד. אותות תאיים אלו מעבירים מידע לנוירונים ממלה גבוהה יותר, הממזגים מידע מכמה מקורות קליטה חושיים. בשלב זה, נוירונים מחלצים מידע על אודות התכונות הבסיסיות של הגירוי כמו גודלו, עצמתו, צורתו והמרחק ממנו. כל המידע מתחבר לצפנים מורכבים עוד יותר, המועברים הלאה לאזורים הספציפיים בקורטקס הסנסורי ובקורטקס האסוציאטיבי במוח.

מערכת הראייה

העין האנושית – העין היא המצלמה המצלמת את העולם בעבור המוח. העין קולטת אור וממקדת אותו: תחילה חודר האור לקרנית – בליטה שקופה בחלק הקדמי של העין. אחר –כך האור עובר דרך לשכה קדמית, המלאה בנוזל שקוף, הנקרא בשם מי הלשכה. האור ממשיך ועובר דרך האישון, שהוא פתח בקשתית האטומה לאור. כדי למקד אור בעין, עדשה שקופה, משנה את צורתה לפי הצורך. כשהעין מתמקדת בעצמים רחוקים העדשה מקבלת צורה פחוסה, וכאשר היא מתמקדת בעצמים קרובים היא מתעבה. הדסקית השרירית של העין משנה את גודל האישון, שהוא הפתח שדרכו חודר האור לתוך גלגל העין כדי לשלוט בכמות האור הנכנסת. האור עובר דרך הנוזל הזגוגי ונופל לבסוף על הרשתית- משטח דק הצפה את הקיר האחורי של גלגל העין.

האישון והעדשה – הקשתית גורמת לאישון להתרחב או להתכווץ כדי לשלוט בכמות האור הנכנסת לגלגל העין. האור מתמקד על הרשתית באמצעות העדשה, שהופכת את תבנית האור (שמאל –ימין למטה – למעלה). לעדשה חשיבות מיוחדת בשל יכולות ההתמקדות המגוונות שלה בעצמים קרובים ורחוקים, ע"י שוני עובי העדשה. התהליך נקרא אקומודציה, ובני אדם רבים (רחוקי –ראיה וקצרי –ראיה) סובלים מבעיות באקומודציה, גם עקב שינויים בגיל, כשהעדשה מעבדת מגמישותה ומשקיפותה.

הרשתית – הפונקציה העיקרית של העין היא להתמיר מידע על אודות העולם מגל אור לאותות עצביים. תהליך ההתמרה מתחולל ברשתית, הממוקמת בחלק האחורי של העין. הרשתית בנויה מכמה שכבות של תאי עצב מסוגים שונים. קנים ומדוכים מבצעים את רוב תהליך ההתמרה – 120 מיליון הקנים מתמחים בתאורה חלשה מאוד ו7 מיליון המדוכים מתמחים באור. קרוב למרכז הרשתית יש אזור בשם גומה המכיל רק מדוכים ובו חדות הראייה היא הגבוהה ביותר. על הרשתית ישנו עוד אזור הנקרא הכתם העיוור ובו אין קולטנים כלל. (עמ' 166 -167 מסביר על תהליך הראיה)

תהליכים במוח – מיליוני האקסונים של תאי הגנגליון היוצרים כל סיב אופטי מצטרפים יחד בתצלובת הראיה, המזכירה את האות היוונית X. מסלולי הראיה (שני צרורות סיבים המכילים אקסונים משתי העיניים) מספקים מידע לשני צברי תאים במוח; ניתוח הריאה מופרד לשני מסלולים – זיהוי דגמים וזיהוי מקום. למרות החלוקה למערכות נפרדות התמונה החזותית נתפסת שלמה. יש שלושה סוגים של תאים בקורטקס – פשוטים (מגיבים לפסי אור בכיוון ה"עדיף" עליהם) מורכבים (פסי אור בכיוון עדיף, תנועה) ומורכבים במיוחד (פסי אור נעים באורך מסוים או זוויתיים). החלוקה לתאים התגלתה ע"י הובל וויזל, אשר קיבלו פרס נובל. אזורים מסוימים במוח מיועדים לעיבוד פנים אנושיות וגוף האדם.

ראיית צבע – האור שאנו רואים הוא קטע קטן מממד פיזיקאלי הנקרא הספקטרום האלקטרומגנטי. התכונה הפיזיקאלית המבחינה בין סוגים שונים של אנרגיה אלקטרומגנטית, כולל אור, מכונה אורך גל, כלומר המרחק בין שני שיאי גל סמוכים. אורך גלי האור נמדד בננומטרים (מיליונית המילימטר). אור הוא אורך גל בטווח מ400-700 ננומטרים. קרני אור באורכי גל מסוימים קובעים את החוויה של ראיית צבעים מסוימים – האור מתואר כאורך גל ולא כצבע. את כל חוויות האור אפשר לתאר במונחים של שלושה ממדים בסיסיים: גוון (איכות צבע), רוויה (מידת הטוהר והחיות) ובהירות (אור). בני האדם מסוגלים להבחין בכשבעה מיליוני צבעים שונים.

חיבור נכון של אורכי גל שונים מניב אור לבן. חיבור אורכי גל נקרא עירוב צבעים חיבורי. אורכי גל הנמצאים בדיוק זה מול זה על מעגל הצבעים נקראים צבעים משלימים, וכאשר מערבבים אותם יחד אנו חווים לבן. בבואת גרר שלילית – היפוכו של הצבע המקורי אותו אנחנו חווים. עירוב צבעים חיסורי הוא אורכי הגל שלא נספגו ואותם אנו חווים. עיוורון צבעים הוא חוסר יכולת מלא או חלקי להבחין בין צבעים, וזהו ליקוי תורשתי המתקשר לכרומוזום X. 8% מן הגברים הם עיוורי צבעים ברמה זו או אחרת, ו0.5% מן הנשים.

תיאוריות של ראיית צבע

תיאוריית שלושת הצבעים [יאנג –הלמהולץ] שלושה סוגים של קולטנים, אדום ירוק וכחול, כאשר השאר הם עירוב חיבורי או חיסורי. לא הסבירה את תופעת בבואת הגרר המשלימה.

תיאוריית ההליך המנוגד [הרינג –ג'יימסון] שלוש מערכות בסיסיות של צבעים מנוגדים, בבואות הגרר מוסברות ע"י עודף גרייה הגורמת לעייפות באלמנט אחד.