מדיניות הרווחה בישראל – סיכומי מאמרים
חלק ראשון: מושגים פוליטיים ותהליכים של עיצוב מדיניות
מושגים פוליטיים, תיאוריות של כוח ותהליכים של עיצוב מדיניות
Hague, R.,Harrop, M. & Breslin, S.(1994). Comparative Government and Politics: An introduction. (pp. 3-22) Macmillan: London.
במאמר זה נבחן כיצד פוליטיקות מאורגנות במדינות שונות, וכיצד מדינות פותרות את הבעיה הבסיסית של פוליטיקה: הקצאה של מי יקבל מה, מתי ואיך. יש להתייחס לגישות פוליטיות שונות ע"י החצנתן ועימות ביניהן, ולא ע"י התעלמות מהשוני.
פוליטיקה וממשל
מהי פוליטיקה? תהליך באמצעותו קבוצות מבצעות החלטות קולקטיביות. החלטות פוליטיות מתקבלות במגוון דרכים: אלימות, דיונים, עימותים, מו"מ או הצבעה. מה שהופך דרכים אלו לפוליטיות הוא המאפיין הקולקטיבי.
פוליטיקה לא תמיד מערבת קונפליקט: אחת הסיבות ללימוד פוליטיקה היא חיפוש אחר התנאים בהם קבוצות יכולות להגיע למטרותיהן בצורה שלווה ויעילה. עם זאת, חברי קבוצות נוטים להסכים ביניהם לעיתים נדירות, ולעיתים גם אם ישנה ביניהם הסכמה על המטרות, עדיין תיתכן אי הסכמה על הדרכים והאמצעים. אי הסכמות נובעות בחלקן ממחסור/צמצום. משאבים מצומצמים משמעם שיש לעשות סדר עדיפויות במטרות.
קונפליקט יכול לנבוע, בנוסף, מדעות שונות וחילוקי דעות טבעיים. גם כשהקבוצה כולה מעורבת, יכולה להיות רק החלטה אחת. מכאן שפוליטיקה כוללת הצבת מטרות וקבלת החלטות הנוגעות לקבוצה, כמו ההחלטות לגבי חלוקת המשאבים בתוך הקבוצה. ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך יהיה קשה יותר להגיע לפתרונות: בעיה קבוצתית אינה תמיד מצביעה על תהליכים פוליטיים פשוטים המובילים לפתרון קבוצתי (לדוגמה: זיהום אוויר).
Crick נותן הגדרה נוספת לפוליטיקה ("חיובית" יותר): "הפעילות באמצעותה נחלק כוח בין אינטרסים שונים ביחידה נתונה של שליטה- בצורה פרופורציונאלית לחשיבותם, לרווחתה ולשרידתה של קהילתם". בעיתיות הגדרה זו: אינה כוללת קונפליקטים, מתארת יותר אידיאל ליישום מאשר מציאות נתונה.
ברוב פעולות היומיום כלול אספקט של פוליטיקה. עם זאת, ככל שקבוצות חברתיות וארגונים נעשים מורכבים יותר, פעילות פוליטית נעשית נחוצה יותר, ומעצבת דפוסים של תהליכי קבלת החלטות.
מושג הממשל
דפוס קבלת החלטות קבוע ויציב הוא ממשל, והוא קיים בכל ארגון. במובנו הרחב, הממשל מספק מצב ותנאים של סדר וחוק. אנו עוסקים בכיוונה של הפוליטיקה בממשל ברמה הלאומית.
מושג המדינה
מושג זה מופשט אך מאוד כוחני. העולם, כפי שהוא היום, הינו עולם של מדינות. כל הממשלות מושפעות מהתפתחויות מחוץ לטריטוריה שלהן. לרעיונות אין גבולות, ואף מדינה אינה אי מבודד מהשפעות של מדינות אחרות. מושג זה מכסה את כל קשת הגופים המעצבים ומקבלים החלטות קולקטיביות לחברה. הממשל הוא לב ליבה של המדינה, אך לשני המושגים מובנים שונים. מושג המדינה מתייחס למוסדות בהן מתבצעת קבלת החלטות עבור החברה כולה. המדינה עליונה מבחינה חוקית, והיא הריגולטור המוחלט ללגיטימיות הפעלת כוח בתוך גבולותיה. כשהמונופול ללגיטימיות המדינה על הפעלת הכוח מאוים- מאוימת המשכיות קיומה.
מושג זה מכיל את כל הכוחות המשפיעים על המדינה (מפלגות, מצביעים, קבוצות אינטרס- אינם חלק פורמלי מהמדינה, אך הם חלק מהמערכת הפוליטית כיוון שהם משפיעים על המכהנים בממשל ומושפעים מהם). המערכת הפוליטית הינה קונספט יותר מאשר אובייקט.
סוברניות
המדינה היא דו פרצופית: הפן הקשה מפעיל כוח לשם השגת המטרות. הפן הרך, לעומתו, מונח על יכולת המדינה לשכנע את אזרחיה בצדקת כוחה. הסוברניות קשורה לפן הרך יותר של המדינה, ומשמעה מקושר למקור הסמכות בחברה. סוברניות שייכת לגוף שהוא בעל הזכות לחוקק חוקים החלים על המדינה. הגוף המחוקק מחזיק בסוברניות פנימית, אך לסוברניות יש גם מימד חיצוני- והוא ההכרה בחוקים בינלאומיים אליהם מחויבת המדינה. התיאוריה המסורתית לסוברניות גורסת כי יש צורך בגוף סוברני יחיד בגבולות טריטוריה מוגדרת. Blackstone גורס כי "יש וחייבת להיות בכל מדינה אוטוריטה אחת אבסולוטית, לא נשלטת, בעלת כוח עליון, שלא ניתן להתנגד לה, ואשר כוללת את הזכות לסוברניות" (נשאב מהשקפתו של בודין). בודין מגדיר סוברניות כ"כוח הבלתי מחולק והלא מעורער לקביעת חוקים". לעומת הגדרות אלו, בעולם של היום לא כל כך פשוט לזהות את מיקומה של הסוברניות. זוהי מערכת אשר מבזרת, יותר מאשר מרכזת, סמכות.
כוח
מושג בסיסי לפוליטיקה. במובנו הרחב, כוח הוא היכולת להשיג מה שרוצים, להשפיע על אירועים. קיים הבדל בין "כוח לעשות\להשיג" ובין "כוח על" (שליטה) אנשים. טלקוט פרסונס מזוהה עם הגישה של "כוח להשיג": הוא מגדיר כוח פוליטי כיכולת הממשל להשליט מחויבות על אזרחיה, על מנת להשיג מטרות קולקטיביות. צורת המחויבות יכולה להיות חוקים וסדר, ומטרותיה- הגנה, צמיחה כלכלית ועוד. ככל שהממשל בעל יותר כוח, כך הוא יהיה יעיל יותר בהשגת מטרות הקהילה. לפיכך, לפי פרסונס, כוח הוא כלי המאפשר לשליטים להשיג מטרות חברתיות (גישת הקונצנזוס). הביקורת על נקודת המבט של פרסונס טוענת כי זו צרה מדי ושמרנית מדי. לעומתו, טוענים חוקרים כי פוליטיקה היא יותר מטכניקת משימת ביצוע השקפה השייכת לחברה כולה. אלו רואים את הפוליטיקה כזירה של קונפליקט הנוגע למימוש מטרות (איזה ימומשו, איך ומתי). לכן, לטענתם, כוח בפוליטיקה משמעו חזונו ומטרתו של מי ימומשו: איזה יד תונח על ההגה. כך, רעיון הכוח מבוסס כאן על הרעיון של קונפליקט יותר מאשר על קונצנזוס. כלומר- כוח על יותר מאשר כוח להשיג. שני צדדים אלו של כוח חשובים להבנת כוח בפוליטיקה: להבנה של "כמה כוח יש לממשל" לעומת השאלה השנייה- "איך כוח זה מחולק".

צורות שונות לביטויי כוח:
שם השיטה טבע הכוח מוטיבציה לקבלת מרות מוסדות בהם נהוגה שיטת כוח זו
המקל- שימוש בכוח איומי כפייה פחד משטרה, צבא
העסקה- עשיית עסקים סחר רווח ארגונים כלכליים
הנשיקה- יצירת מחויבות יצרת מערכת יחסים משלבת