בישראל, קיימת חקיקה ומדיניות של שילוב תלמידים עם הפרעות קשב בכיתות רגילות. עבודה זו בודקת כיצד מורות מתמודדות עם הפרעות קשב של תלמידים המשולבים בכיתות בהן הן מלמדות לאורך שנות עבודתן.
המתודולוגיה שננקטה במחקר היא איכותנית, באמצעות כלי של ראיונות עומק חצי מובנים. שש נשות חינוך בכירות נבחרו במדגם מכוון, תוך התייחסות לקריטריונים של וותק בהוראה של מעל עשר שנים וכן היותן עובדות בכיתות רגילות בהן משולבים תלמידים עם הפרעות קשב.
ממצאי המחקר העיקריים מדגימים דואליות בתפיסות של מורות את הפרעת הקשב, כך שמחד המורות מסכימות עם מדיניות השילוב ומאידך, מציגות תפיסות שליליות ביחס לשילוב זה. דואליות זו נובעת מהיעדר כישורים או מיומנויות שנרכשו בצורה מסודרת ותחושת המורות כי הן לא מקבלות תמיכה והכוונה מצד מערכת החינוך. בהתאמה, המורות תופסות את הפרעות קשב כקושי משמעותי מאוד בתהליך ניהול הכיתה והעברת הידע.
התמודדות של המורות רווחת כיום, בשל מדיניות משרד החינוך המובילה שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים במסגרות הלימוד הרגילות. התפיסות ביחס להפרעה זו שונות, כמחלה שיש לטפלה או כחלק מדרישה מבתי ספר להתאים עצמם למציאות בה היא חלק מנורמה. כך או כך, המורות, המסכימות עם מדיניות השילוב, נדרשות להתמודד עם התנהגויות הנובעות ממנה באופן המאתגר אותן, ובפועל, הן נעדרות את הכלים המתאימים כדי לסייע לשילוב מיטבי, למרות החקיקה בתחום, בשל אי היערכות מספקת של המערכת ואי מתן כלי עזר, הן מבחינה מבנית והן מבחינה תוכנית.
היעדר זה מוביל מורות לתפוס הפרעות קשב כקושי משמעותי אינו מאפשר התנהלות סדירה ומאורגנת של שיעורים והן נדרשות לעסוק בבעיות משמעת על חשבון העברה של חומר הלימודים. הן חשות כי הן לא מקבלות תמיכה והכוונה מצד מערכת החינוך, ולכן נאלצות לפעול באסטרטגיות המבוססות על ניסיונן האישי. בין אסטרטגיות אלו ניתן למצוא כלים חיצוניים ופנימיים, וכן כלים מבניים ותוכניים, במטרה להקל עליהן בהתמודדות עם שילוב התלמיד עם הפרעת הקשב.
בהמשך לממצאים אלו, ניכר כי יש לבנות תכנית עבודה מוסדרת מטעם משרד החינוך אשר לוקחת בחשבון את הקשיים הניצבים בפני מורות ואשר מונעות מהן ללמד מחד, ולשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים מנגד. בנוסף, נדרשים תקציבים ייעודים מספקים כדי לאפשר פתרונות וכלים חיצוניים לשם סיוע למורות. זאת כדי שהאחרונות לא תצטרכנה להסתמך רק על ניסיונן, אלא תוכלנה ללמוד ולפתח את ידיעותיהן, וכן לקבל תמיכה מצוות סיוע ומערך שיעורים פרטני מותאם.
מחקר זה מביא את קולן של מורות ממערכת החינוך הרגילה, ובכך הוא משמש כבמה לאתגרים העומדים בפניהן. במחקרים הבאים, יש לקיים מחקרים דומים עם מדגם גדול יותר וכן כזה המשלב תפיסות ועמדות של מורות לשילוב ומורות מקצועיות, כדי להרחיב את היריעה בתחום. מגבלות המחקר, בהיותו עבודת סמינריון, הוא בהתמקדות במדגם קטן יחסית והומוגני. מחקרי המשך בתחום יכולים להוסיף עוד קולות לגוף הידע, ולא רק מצידם של מורים, אלא גם את אלו של התלמידים והוריהם. בדרך זו, נוכל לקבל תמונת מצב שלמה יותר על ההתמודדות עם הפרעות קשב בכיתות הרגילות.
חשיבות מחקר זה מתגלמת בהבהרת הפער בין קיומו של שילוב לבין חוסר היכולת להתמודד עם השילוב בשל חוסר מוכנות של המערכת לסייע למורות, באופן המקשה עליהן בהתמודדות עם ההוראה. המלצות המחקר הן ליצור תוכנית מוסדרת מצד משרד החינוך ולהקצות תקציבים יעודים לשם סיוע בהתמודדות מורות עם הפרעות קשב בכיתה. הפער בין פעולת השילוב לבין היעדר כלים מתאימים לשילוב יוצר התמודדות מורכבת עבור מורות, שניתן לפותרה.