שהשקפתו של אריסטו בנוגע לתפקידו של החינוך, היא קידום האדם להיות אזרח טוב ומאושר. אך אין מדובר על אושרו של האדם כאדם, אלא אריסטו מייחס חשיבות לאושר האזרח כאינטרס חשוב עבור המדינה- "אזרחים לא מאושרים יביאו לקריסה של המדינה". אריסטו רואה את המדינה, האזרח והשליט שלובים אחד בשני, לכן , עבור טובת הכלל על המדינה לדאוג לחינוך טוב ברוח המדינה. אפלטון, בדומה לאריסטו ניסה לבנות מערכת חינוך שתייצר אזרחים התואמים את צרכי המדינה. גם הוא האמין שיש לאמן אנשים לקראת המקום הראוי להם בחברה ובמדינה. הייעוד של האזרח, יקבע על פי המרכיב הדומיננטי בנפשו- בעלי התובנה ימשלו, בעלי אומץ הלב ילחמו ובעלי התאווה יהיו הנשלטים. גם אריסטו מייחס חשיבות רבה לחלוקת התפקידים בהתאם לתכונות ליצירת סדר מוסרי נכון. ובשל כך ניתן לומר ששניהם דוגלים בחלוקת אנשים לפי תכונות מולדות.

כמו כן, אפלטון ראה בשותפות מצב בו אזרח צריך להשתתף עם האחר "באושרו ובסובלו". הוא מציע לבטל את הרכוש הפרטי ואת יחסי המשפחה על מנת ליצור אחווה אחת גדולה. אמנם אריסטו קיבל את טענת השותפות אך הוסיף שלא ניתן להגיע לאחדות מוחלטת בין האזרחים וחייב להישאר מימד פרטי. שניהם מסכימים על כך שהמדינה צריכה ליצור אחדות מן ההמון על ידי חינוך, אך אפלטון טוען שאסור לעשות זאת באופן מוחלט כמו שאריסטו מציע, כיוון שהאדם צריך קרבה וידידות פרטיים ומניעתו מכך עלולה לפגוע בקרבה הפרטית ללא יכולת יצירה של שותפות כללית באותה רמה.
אריסטו מתייחס למשפחה כגרעין חשוב בהקמת המדינה- הרבה משפחות טובות שחינכו את ילדיהם להיות אזרחים טובים, ירכיבו את המדינה המושלמת. אפלטון בניגוד אליו, ראה את המשפחה כגורם הפוגע בהתפתחות המדינה ומציע הפרדה מוחלטת על מנת למנוע מן האזרחים להתעסק בהיבטים הכלכליים והמשפחתיים של עצמם, דבר שעל פי דעתו עלול לשבש את ההיגיון ולפגוע במסירות למדינה. הוא חושב שהמסירות למשפחה עלולה להטות את האדם מעסיקיו לטובת המדינה.
לסיכום, על פי האמור לעיל ניתן להסיק כי על אף שיש קווים דומים בין שתי ההשקפות, קיימים גם קווים מנוגדים ולכן הן תואמות במידה מועטה.

שאלה 2
א. גישת חינוך האופי- לפי אריסטו יש לחנך את האדם או את הילד לפי התפקיד המיועד לו במדינה. חינוך האופי, משמעו לפתח אופי טוב, מידות טובות וערכים נכונים. טענתו של אריסטו היא שיש מידות אופי רצויות בחברה, ויש לפתח את אותן- למשל ילד שנולד פחדן צריך ללמד אותו להיות אמיץ כלומר, לכוון אותו להתנהגות הרצויה. עוד טוען אריסטו, שהאדם לא נולד עם ידע- "לוח חלק" / "טבולה רסה" ורק לאחר חקירת העולם ניתן למלא את המוח שלנו בידע. החוויה היא זו שיוצרת את הלמידה. האידיאל של החינוך על פי אריסטו הוא לעצב אדם הרמוני, בעל השכלה כללית השולט על גופי ידע שונים ומתקיימת בו הרמוניה גופנית ורוחנית.
גישה זו מתקשרת להשקפתו של אריסטו בדברי היחיד והכלל בקטע הנ"ל בכמה אופנים.