תכנון לימודים הוראה והערכה- סיכום החומר לבחינה

יחידה 1- המורכבות של תכנון ופיתוח ת"ל:
פרק 1- 1.1 צמיחת התיאוריה של תכנון לימודים:
הפרק מציג את הצטברות הידע משנה לשנה ואת האירועים שהובילו למסקנה שתכנון לימודים הינו תחום התמחות הנועד להכשיר מומחים ולתכנן ת"ל במערכות החינוך והלמידה.

1.1.1 הרקע לצמיחת התיאוריה של ת"ל:
הפרק מציג את הרקע לצמיחת התיאוריה של תכנון הלימודים, ע"י מס' תהליכים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20:
1. התפתחות החברה התעשייתית:
– במעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית הפסיקו ההורים להכשיר את בני משפחתם להתקיים מהמשק הביתי כיוון שהם נעדרו שעות רבות מהבית
– התפתחו מקצועות חדשים
– החלו להתפתח תיאוריות בתחום הניהול התעשייתי שעסקו בשיפור איכות, בקרה וייצור
בעקבות כך החינוך וההכשרה "נפלו" על המדינה כי נוצר צורך בהכשרה מיוחדת שאותה לא יכלו לספק ההורים
– ולכן, החלו לתפוס את ביה"ס כארגון מנהלי
– הדגש בביה"ס הושם על הקניית מיומנויות לביצוע עבודה עצמאית, מבחינה זו יש כיום ביקורת על בתי הספר שצריכים להקנות גם מיומנויות לשיתוך פעולה כנדרש בחברת הידע המודרנית
2. מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה וחינוך:
– התפתחות מחקרים פסיכולוגיים ובעיקר התיאוריה של פיאז'ה וויגודסקי תרמו ליצירת התיאוריה של ת"ל ועיצוב כלי הערכה בהוראה- למידה.
– פסיכולוגים המתמחים בפסיכולוגיה התפתחותית ופסיכולוגים קוגניטיביים שימשו כיועצים לתכנון ת"ל
– מחקרים בתחום הסוציולוגיה והחינוך דנו בערכים חינוכיים רצויים ותרמו לצמיחת התיאוריה של ת"ל
3. הצטברות מואצת של ידע חדש:
– בשל התפוצצות הידע כבר בתחילת המאה ה20 היה קשה להחליט מה ראוי ללמד
– לדוג'- בימי הביניים לימדו באונ' את 7 האמנויות החופשיות וכיום נושאים אלו לא נלמדים
– מה שכן נלמד היום בעיקר אלו מקצועות המדעים המדויקים, מדעי הטבע והחיים ומדעי הרוח.

1.1.2 תכנון לימודים כתחום התמחות עצמאי:
ישנן מעל 120 הגדרות שונות לתכנון לימודים- קוריקולום אך 4 עיקריות: (הסדר נקבע מהצר לרחב)
*סילבוס- רשימה של ראשי פרקים
*מארז לימודי\"ערכה"- ספרים, חוברות, מדריך חמורה, אמצעי עזר וכדומה
* מבחר פעילויות להשגת מטרות חינוכיות
* כלל ההתרחשויות במערכת למידה ברמה של תכנון, ארגון, תכנים ושיטות הוראה
בהתאם לכך- אין הגדרה חד משמעית, מדויקת, קבועה ואוניברסאלית למושג קוריקולום, והוא נוטה להשתנות בהתאם לתפקיד של המגדיר (הורים, מורים, מנחים, מדריכים) ולמשמעות שהוא מייחס להם.

שאלות בעניין תכנון ת"ל- כאשר עוסקים בתכנון ת"ל מתעוררות שאלות רבות לאור הידע החדש ההולך ומצטבר- למשל אילו מורים ילמדו, איזה חומר ובאילו שיטות. בעידן החדש, אוכלוסייה רחבה ומגוונת נהנית משירותי החינוך- נוצר צורך בהתאמת התכניות לאוכלוסיות השונות- דבר שהופך קשה יותר מהלימוד בעבר כיוון שבעבר לא היה חוק חינוך חובה ולכן המודה לימד תלמיד בודד\קבוצה קטנה.
ואילו היום יש את "יעד ההכלה" המחייב את כל המורים לשלב את כל הילדים במסגרת החינוך, משמע- ללמד כיתה הטרוגנית שבה יש תלמידים חלשים מאוד וחרוצים מאוד מה שמקשה על המורה והעברת החומר.
לאור שהאלות הוקמו גופים שונים העוסקים בפיתוח ת"ל ( ישנן דעות שונות לגבי צמיחת תחום הקוריקולום- חלק סבורים שזה התחיל מבוביט וחלק סבורים שזה התחיל מספוטניק הרוסי- לדעת בכללי)
ספרו של פרנקלין בוביט 1918- בוביט פיתח דגם מנהלי ושיטתי לתכנון ת"ל שהושפע רבות מטיילר. יש הרואים בספרו את נקודת ההתחלה לצמיחת הקוריקולום כתחום לימוד והתמחות עצמאי.
בוביט ניסה ללמד תרבות אחרת על סמך התרבות שלו- הוא הלך לפיליפינים עם ספרי לימוד אמריקאיים כדי לסייע בבניית ת"ל והבין שטעה ואין זה אפשרי ליישם זאת כי לא לקח בחשבון את התרבות המקומית והצרכים השונים שלהם ולאור כך הגיע למסקנה שבתכנון לימודים יש לקחת בחשבון את מציאות החברה, המדינה, הכלכלה וצרכי החברה והלומד.
הספוטניק הרוסי ב1957- הרוסים הקדימו את אמריקה בפיתוח ושילוח לווין הספוטניק לחלל מה שיצר זעזוע, קנאה, בלבול ואכזבה בעולם המערבי שחש נחיתות טכנולוגית ביחס לבריה"מ.
כתוצאה מכך האמריקאים הקצו משאבים רבים להקמת מרכזים מקצועיים לפיתוח ת"ל ע"י גיוס מומחים, הושם דגש על לימוד מקצועות הטבע והחיים וסגירת הפער בין ת"ל מיושנות לבין חידושי המדע והטכנולוגיה.
– המגמה של פיתוח מרכזים מקצועיים לת"ל ע"י גיוס אנשים התפשטה מארה"ב לרחבי העולם כולל ישראל
תכנון לימודים מקצועי ושיטתי בישראל- הוקם מרכז לת"ל במשרד החינוך בשנות ה70, הוקם מרכז להוראת המדעים במכון ויצמן ופרויקט מטל- מדעי טבע לילדים באונ' תל אביב והקמת המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) לפיתוח ת"ל.
השפעת המודל הרציונאלי של טיילר- בשנות ה60 וה70 של המאה ה20 שלט בכיפה המודל של טיילר. המודל נחשב עד היום כבעל השפעה מכרעת על עיצוב תחום הקוריקולום. עיקרו התבסס בכך שטיילר הביא מודל מצליח בתעשייה\בעסקים וחברו לתחום החינוך\הלימודים. המודל בנוי מ 4 חוליות עיקריות:
1. קביעת מטרות- שעוברות בדיקה וסינון מגישה פילוסופית ופסיכולוגית
2. תכנון וארגון פעילויות לתוכניות לימוד
3. הפעלת תכנים בצורה יעילה
4. הגדרת פעולות הערכה.

אסכולות בפיתוח תוכניות לימודים- מי צריך לפתח ת"ל:
אסכולה- זרם בתחום כלשהו (מדעי,חינוכי,אמנותי,כלכלי) שסוחף רבים ההולכים בעקבותיו ומושפעים ממנו
גישה מרכוזית\מקצועית- טוענת שמומחים צריכים לפתח את תוכניות הלימודים- מצריכה גיוס מומחים בתחום ודורשת משאבים ותקציבים. מסקנותיהם והנחיותיהם יועברו למורים.
יתרונות: הפיתוח מתבצע ע"י מומחים בתחום דעת מסוים כגון כימיה, פיתוח ע"י אנשים מקצועיים בתחום הקוריקולום- מומחים בפיתוח ת"ל, ראיה כוללת של המערכת החינוכית- מתאים לכולם ולתחום המקצוע. ואיגום משאבים
חסרונות: היעדר יכולת להיענות לצורכי חינוך מקומיים, קושי בהתאמה לאוכלוסיות מגוונות, בלימת רעיונות יצירתיים והפחתת ערך היוזמה המקומית.
גישה ביזורית\אוטונומית- טוענת שהמורים צריכים לפתח את תוכניות הלימודים- משום שהם מכירים את צרכי התלמיד, ישנה תפיסה הגורסת כי הפיתוח צריך להיות בידי העוסקים ישירות בהוראה, בהדרכה ובחינוך.
יתרונות: היכרות עם צרכי התלמידים, המורים והקהילה, מעורבות ומוטיבציה של מורים ותלמידים ואוטונומיה
חסרונות: חוסר ידע מעמיק של המורים במקצועות, היעדר ראיה מקיפה של המורה על המערכת כולה- רואה רק את כיתתו, חוסר מקצועיות בפיתוח ת"ל, היעדר משאבים ואמצעים לפיתוח ברמה גבוהה ובזבוז משאבים משום שכל פעם יש לפתח תוכנית חדשה לכיתה חדשה.

– מאז שנות ה80 של המאה ה20 גברה הנטייה מהגישה המרכוזית לגישה הביזורית משום שהתגבשה הבנה שלא ניתן ללמד את כולם אותו דבר ולכן נטו יותר לגישה הביזורית. לפי הגישה הזו ביה"ס נמצא במרכז ההוויה של ת"ל בכדי להוביל לשינוי שמצריך שיתוף פעולה.

פרק שני- 1.2 רבגוניות הלומדים: (חשוב)
הפרק בוחן את הגישות השונות לטיפול ברבגוניות של הלומדים- הטרוגניות הלומדים היא אחת הבעיות הקשות בהתמודדות עם תכנון הלימודים בשל הרמות והיכולות השונות ויש להתחשב בכך בתכנון ת"ל- יוצר פערים. בעבר רק לקבוצות העלית הוענק חינוך- לרוב ע"י מורה פרטי כך שקצב ושיטת הלימוד היו מותאמים. במהלך המאה ה19 החלו ליישם את רעיון מתן חינוך חובה, קיבוץ התלמידים נעשה עפ"י הגיל מטעמי נוחות.
קיימות 4 גישות שונות להתמודדות:
1.2.1- מטרות שוות- מנות חינוך שוות:
ביסוד הגישה עומדת ההנחה של חינוך כ- "כור היתוך" שנועד לצמצם פערים בין האוכלוסיות השונות ולגבש את חברת העולים הרבגונית לחברה אחת. הגישה שלטה במערכת החינוך בישראל בשנים הראשונות לקום המדינה. בהתאם לכך פותחו תוכניות לימודים זהות וספרי לימוד זהים כדי להגיע לתוצאות שוות.
– מערכת החינוך בשנים הראשונות התעלמה מהשוני החברתי, תרבותי, כלכלי ואישי בין התלמידים ולכן היו הרבה כישלונות ותת הישגיות בעיקר מאוכלוסיות חלשות מבחינה סוציו- אקונומית (חיסרון)
– התובנות לאור מדיניות כור ההיתוך היו הכרה שיש לתת לגיטימציה לרב תרבותיות והוגברה הרגישות כלפי השוני הקיים בין אוכלוסיות אתניות שונות- רגישות זו התבטאה בשינוי תכנים של תוכניות לימודים והכנת תוכניות מיוחדות.

1.2.2- מטרות שוות- מנות חינוך שונות:
בעקבות הכישלון במערכת החינוך בצמצום הפערים בין האוכלוסיות השונות ע"י הענקת מנות חינוך שוות לטעוני טיפוח- (המטרות לא השתנו)החלה ההכרה בשונות בין הלומדים. מערכת החינוך החלה בהקצאת משאבים ופותחו תוכניות לימוד, שיטות הוראה ומסגרות למידה המותאמות לצרכי התלמידים השונים והעניקו יתרונות לבעלי המצב הסוציו אקונומי הנמוך. בשנות ה70 הופעלה רפורמת חטיבת הביניים במערכת החינוך (שכשלה) והושם דגש על פיתוח תוכניות ברמות שונות לחטיבת הביניים בהתבסס על תוכנית לימוד הולמת והכשרת מורים. בשנות ה90 נפתח אגף שחר (קיים עד היום) המיועד לטיפוח אוכלוסיות חלשות לצמצום פערים כגון מכינות קדם אקדמיות במטרה לסייע בקבלה לאוניברסיטאות

1.2.3- מטרות שונות- מנות חינוך שונות:
יוצאת מנקודת הנחה שיש לכבד את השונות בין הלומדים ע"י הגדרת מטרות שונות וכיבוד השונות בין הלומדים תוך התאמת הסביבה הלימודית לצרכי התלמיד, לנטיותיו, כישוריו, יכולותיו ותחומי התעניינותו וזאת בניגוד ל2 הגישות הקודמות הסבורות שיש לצמצם את השוני ככל הניתן. הגישה דוגלת שיש להתאים את המערכת לתלמיד ולא להיפך. הגישה הזו כמעט ואינה קיימת במערכת החינוך הפורמאלית כי בכל העולם המטרות שוות כגון קריאה, כתיבה, חשבון ומקצועות ליבה. מדיניות זו באלה לידי ביטוי בבתי ספר דמוקרטיים, ייחודיים, פתוחים ואוטונומיים. דוגמא קיצונית לכך היא בביה"ס "סאמרהיל של ניל" שהעניק חופש בחירה מוחלט לתלמידים בין אם לשחק או ללמוד, חלק מבוגריו סיימו אותו מבלי שידעו לקרוא ולכתוב.

1.2.4- מטרות שוות ושונות מנות חינוך שוות ושונות:
גישה המנסה למצוא את האיזון ויחסי גומלין בין הלומדים לבין המערכת. משנות ה70 גברה ההכרה ששוויון פירושו להכיר בזכותם של בני האדם להיות שונים והוחלט שיש מצד אחד להציב מטרות שוות בתחום מקצועות הליבה והקניית ערכים חשוב ומצד שני חשוב לכבד את השונות בין הלומדים. זה מתבטא בכך שישנם בתי ספר לחינוך מיוחד ומנגד בתי ספר לתלמידים מצוינים וזאת בכדי ליצור בסיס לימודי חברתי משותף.
פרויקט נילי- שיטת למידה יחידנית שמטרתה להכיר בקיום ההבדלים ברמת היכולת, ההתעניינות, בכישרונות, יכולת הריכוז ומאפשרת שוויון הזדמנויות.
הבעיה שנוצרה בעקבות בתי הספר הייחודים היא שרובם פונים לאוכלוסיות חזקות, ישנם מבחני מיון קפדניים ובשל כך נוסח דוח ויינשטיין האוסר מיון לילדים בבתי ספר יסודיים כדי לשמור על השוויון ולמנוע בידול חברתי.

פרק שלישי- 1.3 ריבוי תיאוריות וגישות:
פרק העוסק בריבוי תיאוריות וגישות בתחומי הפילוסופיה, הפדגוגיה והפסיכולוגיה ועל השפעת עיצוב הנחות יסוד למטרות החינוך, דרכי ההוראה למידה, תכני לימוד ראויים ותוצרי למידה רצויים.
1.3.1- תיאוריות פילוסופיות פדגוגיות:
סוקרטס- נודע בדיאלוג שניהל עם תלמידיו ושומעיו, במטרה להגיע לפתרון ע"י הדיאלוג ולא להקנות תשובות לתלמידים
אפלטון- המשיך את סוקרטס, דגל בחתירה לקראת ידיעת האמת "תורת האידיאולוגיה"- היזכרות הנפש במה שראתה בעולם האידיאות הנצחיות- הכוונה שהאדם יורד לעולם עם מושגים והוא רק צריך להיזכר בהם.
אריסטו- בנושאים רבים המשיך את אפלטון ולאחרים התנגד. הדגיש שהידע נרכש ע"י חושים ולא ע"י הזכרות.
זאן זאן רוסו- דגל בתפיסה שהלמידה תתבצע ע"י הסתכלות בטבע וניסיון ביום-יום.
ג'והן דואי- מייסד התנועה הפרוגרסיבית- דגל בחינוך לדמוקרטיה במהלך הלימודים בבית הספר. הילד במרכז.

1.3.2- תיאוריות פסיכולוגיות:
השפיעו מאוד על גיבוש התיאוריה הקוריקולרית בכל הקשור להבנת הלומד כאדם. ישנן 4 תיאוריות:
1. הפסיכולוגיה ההתנהגותית\ביהביוריסטית- פותחה ע"י סקינר ומדגישה את ההיבטים ההתנהגותיים של למידה הניתנים לצפייה ולמדידה ישירה. לפיה התודעה היא "קופסה שחורה שאינה ניתנת לצפייה לכן לא מייחסים לה חשיבות- משמע שניתן לתאר, להסביר, ולנבא התנהגות רק עפ"י משהו שרואים בפועל ובא לידי ביטוי בהתנהגות החיצונית.
התניה אופרנטית- סקינר: תהליך של למידה ע"י גירוי-תגובה- חיזוק. סקינר ערך מחקר על חולדות ולימד אותם ללחוץ על דוושה כשרצו אוכל (חיזוק חיובי- שמגדיל את הסיכוי שהפעולה תרחש שוב)
יישום התיאוריה בא לידי ביטוי בתוכניות לימודים המבוססים על מתן חיזוקים חיוביים כגון מערכת תוא"ם- מערכת משנות ה70-80 שבה ניתנו לתמידים תרגילים ואם הם פתרו נכון הם קיבלו חיזוקים.
התניה קלאסית- פבלוב: הגירוי קודם לתגובה- מתקיים קישור בין שני גירויים, אירועים או תופעות שמלכתחילה לא היה ביניהם קשר. (פעמון- בשר- ריר)

2. פסיכולוגיה התפתחותית-ז'אן פיאז'ה- יצר את תיאוריית ההתפתחות ב4 שלבים (לא צריך לזכור את השלבים), בשנות ה60 70 פותחו תוכניות עפ"י התיאוריה שלפיה יש להתאים את תכניות הלימודים לרמה הקוגניטיבית של הלומד. ילדים אינם רוכשים ידע מוכן אלא מטמיעים ידע אל תוך מבנים קיימים (סכמות) ובונים בעצמם את הידע. לפי גישה זו כל לומד בכל גיל בונה את הידע שלו בעצמו "הלמידה היא תהליך פנימי, אישי, מורכב וסמוי ברובו". כמו כן הוא תהליך דיאלוגי בין האדם לבין סביבתו.
הנחות יסוד- הילדים מעורבים בבניית הבנת העולם שלהם והלמידה היא קונסטרוקטיביזם ונעשית ע"י הלומד ולא ניתן להעביר ידע מאדם לאדם. ההתפתחות מתרחשת בשלבים מובחנים, בעלי מאפייני חשיבה שונים והיכולת הקוגניטיבית בכל שלב מוגבלת לפי סוג המבנים הקוגניטיביים שכבר התפתחו.
קונסטרוקטיביזם- מקור השם הוא העיקרון של הבניה אקטיבית של הידע. למידה או תפיסה מהסביבה הם תהליכים אקטיביים של פירוש ומתן משמעות אישית לגירויים שאנו פוגשים ולא תהליכים פסיביים של קליטה או גילוי. לפיכך על המורה להגיש את חומר הלימוד ולתת לילד לבנות את הידע מעצמו ולא "להאכיל" אותו בידע.

* ההבדל בין הפסיכולוגיה ההתנהגותית להתפתחותית- בהתנהגותית תפקיד המורה ליצוק ידע למוח התלמיד ב"שיטת הקנקן והכוס"- המורה מלמד בדיוק מה שרוצה שהילד ילמד ומצפה ממנו לאחר מכן להראות לו בדיוק מה למד.
ואילו בהתפתחותית מקנים לילד את האשרות להבין ולבנות את הידע מעצמו- הוא מקבל את חומר הגלם ומעבד אותו בעצמו.
3. פסיכולוגיה חיובית- ענף חדש שמתמקד בטיפוח תכונות חיוביות, כישרון אנושי וחוסן נפשי לפיו יש לחזק אצל כל אדם את הצדדים החזקים והחיוביים שלו. הפסיכולוגיה החיובית מיוחסת למרטין זליגמן שמיפה והגדיר את 6 התכונות החיוביות ואת מאפייני האישיות עבור בני האדם- אומץ, צדק, הומאניות, חוכמה וידע, מתינות והתעלות
4. הפסיכולוגיה התרבותית- היסטורית- ויגוצקי- ויגוצקי חי בתקופה של פיאז'ה אך כתביו נודעו רק 50 שנה לאחר מותו. הוא הדגיש את החשיבות של התרבות והאינטראקציה החברתית תרבותית- הדגש על הסביבה ולא על התורשה. בנוסף הדגיש את החשיבות של ההוראה והעזרה של המבוגרים וטבע את המונח "אזור ההתפתחות המשוערת"
ויגוצקי דחה את המסקנה של פיאז'ה שהתפתחות קודמת להוראה כיוון שלדבריו ניתן לדחוף את ההתפתחות ע"י מתן גירויים ללא קשר לגיל- ניתן לצאת קצת מהאזור המקורב ולהתקדם אל העתיד בניגוד לפיאז'ה שלפיו יש להישאר בהווה, בגיל בבשלות של הילד.

פיאזה ויגוצקי
המשותף בין 2 התיאוריות עוסקות בהתפתחות המשכל בהתפתחות מבניים הכרתיים
ולא עוסקות בהבדלים בין אישיים
עוסקות בהתפתחות התקינה של המשכל

ההבדלים בין 2 הגישות תורשה מול סביבה הבדלים וההתפתחות הם ביולוגיים הקשר הסביבה הוא מינורי מדגיש את הגורמים הסביבתיים כמקדמים התפתחות
כיוון ההתפתחות התרחשות שמדברת מפנים לחוץ לקחת ידע מהסביבה להכניס פנימה
התפתחות ללמידה ההתפתחות היא שמאפשרת למידה ההתפתחות לא בהכרח שמאפשרת למידה
מושגים דומים במשמעות: הטמעה- הפנמה-
יישומים בחינוך פער אופטימלי בין היכולת ליישום לזהות את הבעיות ולתת רמזים ותיווך כדי לראות מהו הפוטנציאל של הילד =אזור מקורב

מבחני אינטליגנציה:
ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם משפעת בו זמנית מתורשה וגם מסביבה. עד שנות ה80 של המאה ה20 שלטה ההנחה שקיים כושר כללי אחד של אינטליגנציה ושיכולת כללית זו ניתנת למדידה באמצעות מבחנים.
התיאוריה של גרדנר- התנגד לתיאורית האינטליגנציה הכוללת וטען כי הכישורים האנושיים מגוונים ומורכבים והציג את תיאוריית האינטליגנציות המרובות שמנתה 7 סוגי אינטליגנציות: לוגי-מתמטי, מילולי, מוסיקלי, מרחבי, גופני-תנועתי, בין אישי ותוך אישי. התיאוריה שלו השפיעה רבות על תכנון לימודים.
1.3.3- הוראה מרחוק- גישות שונות:
הוראה מרחוק הייתה קיימת כבר בימי קדם, כאשר לא הייתה אפשרות של מפגש פנים אל פנים
* שיטת ההתכתבות- סטודנטים קיבלו את חומר הלימוד בדואר, כולל מטלות לימודיות
* המודל התעשייתי של האונ' הפתוחה בבריטניה- קלטה מס' גדול של סטודנטים תוך שמירה על איכות חומרי הלמידה ואיכות ההוראה (על בסיס זה קמה בישראל האונ' הפתוחה).
* אוניברסיטאות מקוונות- חומרי הלמידה כוללים ספרי לימוד וגם אתרים באינטרנט.
פרק רביעי- 1.4- התפוצצות הידע- על ה"מה" ועל ה"איך" בתכנון לימודים
הפרק דן בבעיית התפוצצות הידע וההשלכות על תכנון לימודים, ההוראה והערכה. התפוצצות הידע מציבה אתגרים רבים בפני האחראים על קביעת התכנים של תוכניות הלימודים ואחת השאלות שעולות היא כיצד ניתן לגשר בין יכולת הלמידה המוגבלת של האדם לבין כמויות הידע העצומות?
ישנן 3 גישות מרכזיות לארגון תכני הלימוד:

1.4.1- הוראת תחומי דעת דיסציפלינות= תחומי דעת- מקצועות
העיקרון- חלוקת\ארגון חומר הלימוד לתחומי דעת. עיקרון המקובל ביותר מימי קדם ועד ימינו
הנחת היסוד- ישנה הצטברות גופי ידע בתחומים מרכזיים וחשובים לכן תפקיד מוסדות החינוך הוא להעניק השכלה רחבה בתחומים השונים
יתרונות- הגישה מתייחסת לכל תחומי החיים וניתן לספקה לכל הלומדים ולכן זו הגישה המקובלת ביותר ברחבי העולם.
חסרונות- היעדר הרלוונטיות של מרבית המקצועות הנלמדים כהכנה לחיים, מכלול הידע שהצטבר עם השנים מחולק לעשרות דיסציפלינות ויוצר בעיה כשצריך לבחור מקצועות לימוד ראויים. החלוקה לתחומי דעת היא אוניברסאלית לכן לא בהכרח נושאי הלימוד הרלוונטיים לחברה אחת יהיו גם לחברה אחרת גם באותה מדינה.
הביקורת- בחלוקה לתחומי דעת אין ייצוג למקצועות חדשים וחלוקת הידע לדיסציפלינות פוגעת בהבנת מציאות החיים שהיא מטבעה אינטגרטיבית.
ברונר ושוואב הציעו לגישה זו דרך להתמודד כשיש הרבה חומר וצריך ללמד הרבה מקצועות:
ברונר- טען כי לא צריך ללמד את הכל ושלא ניתן ללמוד הכל אלא ללמד את מבנה הדעת של המקצועות., את הבסיס\החוקים של המקצוע אותם יקבעו מומחים. הוא מדגיש שעל שיש ללמוד בדרך סלילית בדרגות קושי שונות וע"י כך יהיה ניתן ללמד את יסודות המקצוע בהתאם להתפתחות.
שוואב- חושב כמו ברונר אך מוסיף כי מבנה הדעת מחולק ל2 כיוון שלדעתו לדיסציפלינה יכולים להיות מבני דעת אחדים:
סובסטנטיביים- כל חוקר מגיע עם השקפת עולם, רעיונות והנחות יסוד שונים
סינטקטיים- שיטות המחקר מבוססות ומבוצעות אפוא לפי גישת החוקר השונה.

השוואה

סוסבנטיביים- השקפת עולם סינטקטיים- על בסיס זה אני מבצע את המחקר
אם ההשקפה דתית הוא יחקור על שבת, כשרות ויוכיח שזה קרה בגלל זה
אם ההשקפה כלכלית יחקור את הרס הכלכלה ויוכיח שזה קרה בגלל זה.
לסיכום:
ברונר- תוצאה שוואב- התהליך שלפני התוצאה
ללמד את מבנה הדעת של המקצועות.
ללמד רק את הבסיס והחוקים-
שאותם יקבעו המומחים.
והלימוד יעשה בדרך סלילית. ללמד את מבנה הדעת של המקצועות,
רק שהם מחולקים ל2
סובסטנטיביים- השקפת עולם
סינטקטיים- השקפת/בסיס שיטת המחקר
ת"ל טיילר ברונר שוואב
מצע התיאוריה צורכי חברה,
צורכי לומד
מבנה המקצוע הלימודי, מטרות, פילוסופיה חינוכית, פסיכולוגיה חינוכית, מטרות לתכנית הלימודים הקשר בין המבנה של חומר הלימוד לבין דרך קליטתו על-ידי הלומד. מציע דרך מדולרית, אשר מפגישה שוב את הלומד עם תכנים מוכרים אך מורכבות החשיבה עולה. הדיסציפלינה היא התחום העיקרי וה- Subject matter הוא מושא המחקר
השפעות
לת"ל התייחסות לזרמים, לתופעות התייחסות למבנה הדעת, חומרי הלימוד מתפתחים עם הלומד השקה בין תחומי דעת שונים, ביולוגיה + כימיה + פיזיקה