סוציולוגיה פוליטית ומוסדית ·        שלוש שאלות יסוד בקשר לקשר שבין כוחות פוליטיים וחברתיים:
1. מי שולט במדינה?                       –   קורנהאוזר.
2. מי שולט במפלגה?                      –   מיכלס.
3. מה מייצגת הסמכות הפוליטית?    –    וובר.
·        גישות מרכזיות:
·        הגישה האלטאיסטית – (פארטו , מיכלס, מילס, מוסקה) – ישנו קונפליקט בין האליטה – המיעוט, לבין ההמון שהוא הרוב, והמיעוט הוא המחזיק את עמדות השליטה והמפתח.
הקונפליקט הבסיסי הוא בין האליטה להמון – האליטה היא זו המנצחת בקונפליקט. גם במדינה דמוקרטית יש אליטות – על פיהם האידיאולוגיה הדמוקרטית היא אשליה, גם כשניתנת להמון הרגשה שהוא בוחר ומחליט.
פרטו – "במערב אירופה ובארה"ב שולטות אליטות כלכליות" (בלעז – אליטות פלוטוקרטיות, פלוטו = עושר, קרטיה = שלטון)- כינויי שועלים.
בחברות פאשיסטיות וקומוניסטיות, שולטות אליטות אלימות המשתמשות בכוח צבאי – כינויי אריות.
ההמון- כינויי כבסים.
·        הגישה המעמדית – (מרקס) – הקונפליקט המרכזי הינו הקונפליקט בין המעמדות.השולט אינו חייב להיות מיעוט.
הגישה טוענת שההמון כן יכול להשיג כוח ולהתאחד, לפתח תודעה מעמדית, ליצור מפלגת פועלים ולפתח כוח פוליטי, ואף שליטה – וזהו השוני בפיתרון האפשרי. הכוח הוא כוח מצטבר בידי המעמד הגבוה. במעמדות, הכוח יכול להשתנות בין המעמדות, אך כל עוד המעמד הגבוה הוא זה ששולט הכוח יצטבר אצלם.
·        הגישה הפלורליסטית – (רייזמן) – הציבור הוא בעל הכוח ויכול להתאגד וליצור מתוכו קבוצות וטו/קבוצות סטטוס. התאגדויות חברתיות, כלכליות, דתיות, תעסוקתיות.
יכול ליצור שדולות – קבוצות אנשים המשתדלים למען ציבור מסוים.
נוצרות קואליציות, אופוזיציות, הפרולטריון הם נציגי הציבור – וזהו מצב של ריבוי דעות ויחסי גומלין בחברה.
הכוח הוא משאב בלתי נדלה – כוח פוליטי ניתן ליצור מחדש כל הזמן. כשקבוצה מתאגדת ומציגה תוכנית פעולה מסוימת, יכול להיווצר כוח פוליטי. לכן מדובר במשהו שיכול להצטבר ולא מרוכז בידי קבוצה אחת.
·        כל הגישות בסוציולוגיה פוליטית יוצאות מנקודת הנחה שקיים קונפליקט ולכן הן שייכות כולן לפרדיגמה הביקורתית.
–