א. לפי סעיף 23 לפק' הנזיקין, הגנב יוכל לתבוע את שמוליק ודורון בגין עוולת התקיפה , עוולה זו היא עוולה פרטיקולארית לעוולה זו יסודות מיוחדים אשר צריך להוכיחם כדאי שנתבע על פי עוולה זו.
 יסודות הסעיף     (יסודות מצטברים) :
1 .שימוש בכוח נגד גופו של אדם.
2. במתכוון.
3. שלא בהסכמת האדם.
יסודות סעיפי ההגנה :
סעיף 24 (1) לחוק מעניק הגנה לתוקף במקרה (יסודות מצטברים) :
הגנה עצמית מפני פגיעה בגוף או ברכוש.
היחס בין הנזק שנגרם לתובע לבין הנזק שהנתבע רצה למנוע היה סביר.
התביעה תטען-  כי יש כאן שימוש בכוח , ריסוס ב k 300 זהו חומר גז , וחומר זה יש בו כדאי להזיק ולכן שימוש בתרסיס נכלל בשימוש בכוח לפי סעיף 23 ב.
מתקיים כאן כוונה מצידם של התוקפים לגרום נזק לתובע על ידי ריסוס פניו.
הגנב לא הסכים כי התוקפים ירססו אותו.
שלושת הדברים האלו מעידים על תקיפה מצידם של שמוליק ודורון.
ההגנה תטען כי לפי סעיף 241 רישא מעניק הגנה כאשר המעשה שנעשה היה סביר ונועד כדאי להגן על זולתו מפני פגיעה ברכושו – רכבו של שלמה.
התביעה תטען כי בסעיף 241 צריכים להתקיים יסודות מצטברים ובסיפא נכתב כי היחס בין הנזק שנגרם לתובע לבין הנזק שהנתבע רצה למנוע לא היה בלתי סביר, שימוש בתרסיס רעיל הוא לא סביר לעומת מניעת גניבת רכב, ולכן טענת ההגנה לפי סעיף
2 41 לא מתקיימת.
ההגנה תטען שימוש בכוח זה היה סביר.
סיכויי התביעה סיכויים גבוהים.
יסודות ההגנה של הנתבעים אינו מתקיים שימוש בתרסיס רעיל לבני אדם כאשר בא במגע עם דרכי הנשימה- אינו שימוש סביר בכוח.
הגנב יתבע את אבי – מנכ"ל החברה , בגין עוולת התקיפה במסגרת אחריות שילוחית.
התביעה תטען שלפי סעיף
5 בחוק שולח או מעביד אשר התיר או אישר את התקיפה ולכן חלה עליו אחריות שילוחית, וכאן אבי מנכ"ל החברה אישר בפני עובדי החברה – שמוליק ודורון את התקיפה בכך שהוא טפח להם על השכם ואמר: "יאללה לעבודה" ולכן חל על אבי ועל החברה (אבי פעל מתוקף תפקידו) – אחריות שילוחית בעוולת התקיפה.
ההגנה תטען כי האמירה "יאללה לעבודה" אינה מעידה על האישור היתר התקיפה. כוונתו של אבי הייתה "יאללה לעבודה" – חזרה לעבודה השגרתית השוטפת בעבודה ולא מעידה על אישור התקיפה ולכן האחריות השילוחית לא חלה עליו.
התביעה תטען כי בכך שאבי כינס אותם במשרדו והטיל עליהם להכין תוכנית למיגור הפריצות לרכבים והיה מאוד מרוצה מתוכנית שהכינו עבורו מעידה על כך שהאמירה "יאללה לעבודה" משמעותה הייתה אישור התקיפה.
ההגנה תטען לפי סעיף
5 האמירה צריכה להיות מפורשת ולא להשתמע לשתי פנים וכאן אבי לא נתן אישור מפורש לביצוע התקיפה.
סיכויי התביעה (כאשר ההתייחסות שהחוק קיים) סיכויים אינם ברורים מחד גיסא האמירה "יאללה לעבודה" ומעשיו של אבי , כינוס העובדים , הטלת המשימה , שביעות רצון מהתוכנית, מעידות על כך שאבי אישר התיר את התקיפה מאידך גיסא אין כאן אמירה מפורשת המתירה את ביצוע התקיפה.
סיכויי התביעה (כאשר ההתייחסות שהחוק בטל) סיכויים נמוכים אין אחריות שילוחית במסגרת עוולת התקיפה.
ב.  הגנב יתבע את שמוליק ודורון בגין עוולת התקיפה לפי סעיף 23א לפקודת הנזק להלן:
הפקודה מאידך גיסא דורון יתבע את הגנב בגין עוולת –…
הגנב יטען כי לאחר שהתובע היה שרוי על הרצפה דורון סטר בפניו ומתקיימים כאן כל יסודות עוולת  התקיפה: שימוש בכוח שלא בהסכמה מצד התובע.
סטירה במתכוון- סטר לו בכוונה על דבריו.
דורון יטען כי דורון חש איום מדבריו של הגנב ולכן לפי סעיף 241
מתקיימים יסודות המצטברים:
התגוננות מפני שימוש בכוח מצד התובע.
השימוש בכוח נעשה שלא כדין.
הנתבע לא חרג במעשהו ממידת הנחיצות הסבירה למטרת ההגנה.
היחס בין הנזק שנגרם לתובע לבין הנזק שהנתבע רצה למנוע היה סביר ולכן סעיף זה מעניק הגנה לדורון.
הגנב יטען לפי סעיף 241 התגוננות תהיה מפני שימוש בכוח מצד התובע וכאן התובע לא עשה שימוש בכוח כלפי הנתבע והוא היה שרוי על הרצפה ורק צעק לעבר דורון.
דורון יטען האיום מצד התובע והתנהגותו גם אם לא הגיע לדרגה של שימוש ממשי בכוח עדין מדובר באיום של ממש , לשימוש בכוח והנתבע זכאי להתגונן.
הגנב יטען כי האמירה מצד התובע הינה בגדר הכלל מילים סתם ולכן אינם מהווים איום בפקודה אימצו שיידרש האיום יהיה על ידי מעשה או תנועה, למאיים צריכה להיות יכולת וכוונה לממש את איומו.
דורון יטען האמירה מצד התובע גרמה להנחה סבירה אצל דורון כי יש לתובע את היכולת והכוונה לבצע את זממו.
סיכויי התביעה סיכויי התביעה של הגנב:
גבוהים ומתחזקים טענת הנתבע בדבר הגנה עצמית לפי סעיף
2 41 יסודות מצטברים אינם מתקיימים.
סיכויי התביעה של דורון:
הם נמוכים – "אתם עוד תשמעו ממני" נכלל בהגדרה של סתם מילים ולא הייתה לגנב יכולת לבצע את איומו , האיום לפי יסודות הסעיף צריכים להיות ע"י מעשה או תנועה ובעצם הגנב מקעקע את יסודות אלו.