עבודה סמינריונית אשפוז כפוי תוכן עניינים

1                      מבוא. 3
2                      מהו אשפוז כפוי?.. 4
2 .1                   מסלולי האשפוז הכפוי 8
2 .1.1                      המסלול האזרחי 8
2 .1.2                      המסלול הפלילי 9
3                      החוק לטיפול בחולי נפש – שימוש בעילות רחבות.. 12
3 .1                   מהו חולה?.. 12
3 .2                   מהי מסוכנות ?.. 12
4                      התנאים למתן הוראת אשפוז כפוי 16
4 .1                   הביקורת על הפעלת סמכות הפסיכיאטר המחוזי במתן צו לאשפוז כפוי 18
4 .1.1                      נטייה לאשפז במצבי אי וודאות. 19
4 .1.2                      התנגדות לדרישות נוהל. 19
4 .1.3                      קושי בראיות. 20 5                     הועדה פסיכיאטרית. 22
6                      ערר על הוראת אשפוז או טיפול מרפאתי. 27
7                     ערעור בפני בית המשפט המחוזי 29
8                      זכות הטיעון  והייצוג של החולה.. 30 9                     חלופה לאשפוז כפוי – טיפול מרפאתי. 36
1 0                   נקודת הראות של המטפל. 36
1 1                   האשפוז הכפוי והזכות לחרות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 40
1 2                   סיכום.. 43

1 .      מבוא
משחר קיומה של החברה האנושית העסיקה תופעת ה"שיגעון" את האדם, והציתה את סקרנותם של רופאים, אמנים, סופרים, אנשי דת ואשי חוק. השיגעון וההתנהגות הנורמטיבית משמשים מאז ומעולם כהיפוכים המגדירים זה את זה, במבנים סימטריים ודיפוזיים – שינוי בהגדרת הנורמטיביות נובע מהכלת ערכים שהיו עד לאותה נקודה שייכים בהגדרתם לשיגעון ולהפך. כך, לדוגמא, אדם ההוזה חזיונות הילוצינציוניים, שנחשב בתקופה מסויימת (התקופה המקראית למשל) לנביא, סביר להניח שייחשב בתקופתנו אנו למשוגע. מתוך נסיונה של החברה המודרנית לפתור את בעיותיה בעזרת המדע והטכנולוגיה, השתנתה ההתייחסות לאלה שהתנהגותם חריגה, והם הוגדרו כחולי נפש.  הגדרה זו הינה פרדוקסלית – היא מכילה הן את מושג המחלה, שהוא מושא לתיקון והן את מושג הנפש, שהוא ערטילאי ולא מוכח.
פרדוקס ההגדרה מכיל בתוכו, בין אם שבא לשמו ובין אם לאו, את הבלבול ורב-הערכיות שבתפיסת החברה את חולה הנפש. על דרך הכלל, עולם המשפט יוצא מתוך ההנחה היסודית, כי אדם מחונן בחופש רצון, וכי הוא בר דעת. על הנחה זו מושתתת האחריות המשפטית, אולם המשפט נמצא במבוכה, עת עליו להתייחס לבני אדם שכח הבנתם או שיפוטם, אינו עולה כדי השיעור אצל אדם ממוצע, כתוצאה ממחלה. העקרונות  הרגילים של הטלת אחריות אינם מתאימים למצב בו נבצר מאדם להעריך נכונה, להחליט ולפעול, כפי שמסוגל לעשות כן אדם מבוגר ממוצע. שילובם של שלושה גורמים עיקריים הוא המעמיד את מערכת המשפט במבוכה: ראשית, עבירה שנעשתה על ידי אדם הלוקה בנפשו היא פגיעה בסדר החברתי- משפטי ככל פגיעה אחרת. שנית, עומדת ההכרה של מערכת המשפט ביסוד הנפשי, ברצייה ובהבנה. הגורם השלישי הוא העובדה שעל בית המשפט להתחשב גם באוטונומיה של הפרט, ובניגוד לכל עקרונות השיטה, להחליף את רצונו של הלקוי בנפשו ברצון המערכת. האם המערכת צריכה להגן או להתגונן?
האם אשפוז כפוי הוא טיפול או סוג של ענישה? האם בליקוי הנפשי ניתן לראות הצדק או פטור? על שאלות אלה ועוד ניסיתי לענות בעבודה זו, תוך התייחסות, בין היתר, גם לדילמה המשפטית, לסדרי הדין, לזכויות החולה ולנקודת המבט של המטפל. מרבית הרעיונות וההמלצות ניתנו זה מכבר הן בספרות והן בפסיקה ואין בעבודתי זו כל חידוש, למעט הנסיון לכסות את מגוון ההתייחסויות לנושא האשפוז הכפוי  בחקיקה, בספרות ובפסיקה בישראל כמשנה סדורה. כולי תקווה שקריאת העבודה תהיה מעניינת כשם שהיתה הכנתה.