א. פתיחה במגילת אסתר ישנם שני פסוקים יוצאי דופן, פסוקים בעלי משמעות רבה יותר משמייחסים להם במבט ראשון:
"וישם המלך אחשרש (קרי: אחשורוש) מס על הארץ ואיי הים: וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס"                                                                                                    (י:א–ב).
אם שני הפסוקים האלו לא היו נכתבים, היתה הרגשה כאילו המגילה מנותקת לגמרי מקרקע המציאות, ואם להגדיר זאת בצורה אתגרית – מעט קיצונית – יתכן שללא שני הפסוקים האלו היתה מופיעה דעה בגמרא ש: "אחשורוש לא היה ולא נברא אלא משל היה".
שני הפסוקים האלו מחזירים את הקורא לקרקע של מציאות נורמלית. לעומת שאר הפסוקים במגילה, המתארים מציאות מדהימה, ניתן לומר מטורפת לחלוטין, מציאות שלא תתכן בתקופה שעליה מדובר – שני הפסוקים האלו מוכרים יותר מן הסגנון התנכ"י הרגיל, ומוציאים את הקורא מהואקום המדיני וההיסטורי שהמגילה שרויה בו.
הכוונה אינה, חס וחלילה, לומר שאיזשהו מאורע המופיע במגילה לא קרה ככתבו וכלשונו, אלא שהמציאות אינה מתוארת על בסיס ריאליסטי – דבר שמתחיל כבר בפרק א':